שבת וישלח

1.

"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת" (בראשית, ל"ב, 11).

כי החסדים רבים הם,

והאמת – אחת.

2.

עליתי לתורה שלישי. ואני בכלל רביעי. אבל עליתי שלישי.

דברה תורה בלשוני, אלי, ואמרה לי, עת אני רוכן מעל הספר, מעל הקלף, מעל אותיות הקודש, מעל אור האורות:

"ויזרח לו השמש כאשר עבר על פנואל והוא צלע על ירכו. על כן לא יאכלו ישראל את גיד הנשה.."

זה מסביר שני דברים:

א. את צליעתי.

ב. את זכרוני האינסופי.

האם אי פעם עברתי על פני אל?

האם זרח עלי השמש?

זה אינני יודע, אבל הייתי מנחש שכן.

לך. רד. אמר לי עת עברתי על פניו. כי שיחת עמך.

4.

גם לך הוא אמר את אותן המילים.

לכי, רדי, כי שיחת עמך.

5.

אז ירדנו.

לדעתי, שיברנו את הלוחות.

אבל לא טחנו את העגל, לא הרגנו שלושת אלפים איש,

ולא התפללנו בעד העם הנותרים.

אנחנו לא משה.

6.

אבל אנחנו צריכים להיות.

(יסלח לי זושא.)

7.

זכרונם של כל בני האדם אינסופי הוא.

אבל הם אינם זוכרים זאת.

8.

המילה ה – 917 בתורה היא:

אשר.

מתוך הפסוק:

"האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל"

אדם מלשן.

אבל אני אדרוש זאת כך:

האשה אשר נתת עמדי.

9.

אמא רבקה מתה, אמא רחל מתה.

אבא יצחק מת.

עמלק נולד.

10.

שבוע טוב.

שבוע טוב באמת.

11.

האחת.