מתוך צוואת הריב"ש:
פעמים שנופל אדם ממדרגה מחמת עצמו. שה' יתברך יודע שהוא צריך לכך, ופעמים העולם גורמים שיפול אדם ממדרגתו, והירידה הוא צורך עלייה כדי לבוא למדרגה גדולה, כמו שנאמר: הוא ינהגנו על מות (תהלים מח טו) וכתיב "וירד אברם מצרימה" (בראשית יב י) וכתיב "ויעל אברם ממצרים" (שם יג א) אברם היא הנשמה ומצרים הם הקליפות.
לפעמים מטעה היצר הרע לאדם ואומר לו שעבר עבירה גדולה אף על פי שאינו אלא חומרא בעלמא, או שאינה עבירה כלל, וכוונתו שיהא האדם בעצבות מכוח זה ויבוטל בעצבותו מעבודת הבורא יתברך. וצריך האדם להבין הרמאות הזה, ויאמר להיצר הרע, איני משגיח על החומרא שאתה אומר לי שכוונתך לבטלני מעבודתו יתברך ושקר אתה דובר. וגם אם הוא באמת קצת חטא, יותר יהיה נחת רוח לבוראי שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לי לגרום לי עצבות בעבודתו, אדרבא, אעבוד אותו בשמחה, כי זהו כלל גדול כי אין כוונתי בעבודה לצורך עצמי, רק לעשות נחת רוח לפניו יתברך, ואם כן אף שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לא יקפיד הבורא עלי, כי כל עיקר שאיני משגיח הוא מחמת שלא אבטל מעבודתו יתברך, ואיך אבטל מעבודתו אפילו רגע אחד.
אני מרגישה שבקטע הזה יש משהו שקשור.
אולי זה בבחינת "לעזוב את כל מה שאתה יודע" ולתת לקצב להוליך את הדקות הבאות. המקום היחיד שבו הם מציפים את הידע שלהם, הוא הקטע שבו המנגינה מואטת מאד ואי אפשר להמשיך אלא דרך המודעות. ופתאום נעשה ברור כמה זה יותר קשה. והרי הם משתמשים בכל מה שהם יודעים כל הזמן, אבל דרך העשייה.
(והשמחה, הוסיפה בלחש.)
כך או כך, ביי מיר ביסט דו שיין.
שבוע טוב.
מתוך צוואת הריב"ש:
פעמים שנופל אדם ממדרגה מחמת עצמו. שה' יתברך יודע שהוא צריך לכך, ופעמים העולם גורמים שיפול אדם ממדרגתו, והירידה הוא צורך עלייה כדי לבוא למדרגה גדולה, כמו שנאמר: הוא ינהגנו על מות (תהלים מח טו) וכתיב "וירד אברם מצרימה" (בראשית יב י) וכתיב "ויעל אברם ממצרים" (שם יג א) אברם היא הנשמה ומצרים הם הקליפות.
לפעמים מטעה היצר הרע לאדם ואומר לו שעבר עבירה גדולה אף על פי שאינו אלא חומרא בעלמא, או שאינה עבירה כלל, וכוונתו שיהא האדם בעצבות מכוח זה ויבוטל בעצבותו מעבודת הבורא יתברך. וצריך האדם להבין הרמאות הזה, ויאמר להיצר הרע, איני משגיח על החומרא שאתה אומר לי שכוונתך לבטלני מעבודתו יתברך ושקר אתה דובר. וגם אם הוא באמת קצת חטא, יותר יהיה נחת רוח לבוראי שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לי לגרום לי עצבות בעבודתו, אדרבא, אעבוד אותו בשמחה, כי זהו כלל גדול כי אין כוונתי בעבודה לצורך עצמי, רק לעשות נחת רוח לפניו יתברך, ואם כן אף שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לא יקפיד הבורא עלי, כי כל עיקר שאיני משגיח הוא מחמת שלא אבטל מעבודתו יתברך, ואיך אבטל מעבודתו אפילו רגע אחד.
תודה על הדברים הללו. הם חשובים מאד.
אולי זו תכלית הידיעה
(קל להגיד)
אני מרגישה שבקטע הזה יש משהו שקשור.
אולי זה בבחינת "לעזוב את כל מה שאתה יודע" ולתת לקצב להוליך את הדקות הבאות. המקום היחיד שבו הם מציפים את הידע שלהם, הוא הקטע שבו המנגינה מואטת מאד ואי אפשר להמשיך אלא דרך המודעות. ופתאום נעשה ברור כמה זה יותר קשה. והרי הם משתמשים בכל מה שהם יודעים כל הזמן, אבל דרך העשייה.
(והשמחה, הוסיפה בלחש.)
כך או כך, ביי מיר ביסט דו שיין.
שבוע טוב.
שלום אמה, שלום מגירה.
שבוע טוב גם לָךְ ולְךָ ולכולנו.