נקי

18:40 
בחפיפה השלושים ושבע
התחלתי לחשוב שאולי משהו כאן מוזר.
למה אתה חופף כל כך הרבה פעמים,
שאלתי את עצמי,
ועניתי
כדי להיות נקי, אלא מה?
זה לא הספיק.
המשכתי, והשיער התחיל לנשור,
בכמויות ממש,
ואני עמדתי בתוך המקלחת מוצפת המים
והמשכתי לחפוף, כדי לנקות לי את הראש.
אחרי שנגמר השמפו, ולי נשאר מעט מאד שיער,
יצאתי מן המקלחת, ופתחתי את ארגז כלי העבודה.
הוצאתי משם משורית, והתחלתי לחתוך את
הקופסא.
ירד קצת דם, אבל חשבתי שזה לא נורא.
אחר כך אתקלח. שוב.
כשירדה הקרקפת, ראיתי את מה שיש שם.
לא תאים אפורים. לא לבנים. לא מזכוכית.
יש שם לב.
בתוך הראש שלי פעם לב.
ניסיתי להבין איפה המח שלי שוכן, אם בכלל אי פעם היה לי,
ותהיתי עם  מה בדיוק אני מנסה להבין את מה שאין להבינו.
אז לקחתי פטיש, מברג, ומלחציים,
והתחלתי לנבור בתוכי.
חשבתי, אולי בלב ישכון המח.
במקום של הלב היה אצלי
שדון קטן, רשע, מכוער.
הוא אמר לי:
אני זה אתה.
ראה כמה מכוער אתה.
אמרתי לו שלא אכפת לי,
אני במסע לגילוי המח,
ושיסלח לי אם אני הורג אותו עכשיו.
הוא אמר שאם אהרוג אותו, אהרוג את עצמי,
ואני אמרתי,
עדיף ככה. והרגתי אותו.
הוא שיקר.
לא מתתי.
הפנים שלי השתנו, עם זאת, והפסקתי להיות אותו האחד המוכר
לעצמו.
בכל פעם שהתבוננתי במראה, ראיתי פנים אחרות.
זה לא שינה אותי, זה חסר הלב המחפש את מוחו.
כל שאר החלקים עמדו במקומם.
אפילו תוספתן יש לי, גיחכתי לעצמי,
תוך שאני ניגש לבדוק את אבר המין שלי,
אולי המוח מסתתר שם.
מה שאני ראיתי שם, את זה לא אגלה לכם.
תצטרכו לחפש בעצמכם.
אני יכול לספר שזה לא היה מוח, וגם לא אלוהים.
אחר כך התחלתי לחפש אותו בחוץ, את המוח שלי האבוד,
והלב שבראשי פעם כך ופעם כך,
והמוח
והלב
והמוח.
בסוף חזרתי למקלחת. ניקיתי אותה.
התקלחתי שוב.
ואז ראיתי אותו, את המוח שלי,
על יד קופסת הסבון,
שר לעצמו שירי שנות השישים.
שאלתי אותו למה הוא עושה את זה,
והוא אמר,
כדי להתנקות,
אלא מה?
שאלתי אותו אם הוא רוצה לחזור לקופסא,
אבל הוא לא שמע אותי יותר.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על נקי

  1. twoman הגיב:

    – מה קרה לך?
    – כלום.
    – אז למה הזקן?
    – אני באבל.
    – מי מת?
    – לא מי, מה.
    – מה מת?
    – זה.
    – אוה, והיית קשור לזה?
    – כן.
    – ועכשיו שזה מת, זה מכביד עליך?
    – כן.
    – כרות את יד המת, אם כן. או שאתה מעדיף לכרות את ידך שלך?
    – לא היינו קשורים ביד. זה הלב שהיה קשור.
    – כרות את הלב, אם כן.
    – ולהמשיך לזוז בלי לב?
    – לבבות צומחים מחדש. כרות. לך.
    – אתה בטוח לגבי הצומחים מחדש הזה?
    – עם מה אתה חושב שאתה מדבר? אני לב שנכרת וצמח מחדש.
    – לא נכון. אתה זה אני.
    – נכון מאוד. אתה לב שנכרת וצמח מחדש.
    – צמח אתה קורא לזה?
    – יש לך הצעה אחרת?
    – קפא. הלב שלי קופא בכל פעם מחדש, כשהנקודה קרובה.
    – אתה הוא זה אשר קופא. לבך מפעם בעוז. קורא לך לרקוד. אבל אתה מעדיף את הקפאון המוכר, הבטוח, החמים. שא את ידך לשמים, התפלל, רקוד. אלה הם חייך ואורך ימיך.
    – אני מכיר את הציטוט הזה.
    – יופי לך. לא די להכיר. לעשות צריך. לעשות.
    -אני עייף מאד.

  2. תומר הגיב:

    תענוג צרוף.

    (כשעולה בי תענוג כזה
    אני מזהה אותו
    אני מכיר אותו
    במקרה הזה
    מספיק להכיר.)

  3. twoman הגיב:

    תודה תומר יקר.

  4. רשועה הגיב:

    ביום הזה הרגשתי איך נזרקתי לחלל מעם טבור אמי.
    מה שקרה חודשים קודם לכן.
    שקט קטן טמון בעין ההמולה.
    טָמוּן, טוּמֵן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s