שבת ויחי

18:27 
1.
שוב גמרנו לקרוא את בראשית.
2.
כולנו. עם ישראל.
3.
אבל אני לא הייתי בעניין בכלל.
חשבתי עליה כמעט כל הזמן.
וחלמתי חלום מגוחך כל כך.
4.
בכלל, אני לא אוהב לחלום.
אני ממשיך לחלום רק משום שמדי פעם
בא איזה חלום שבו אני עף, ממריא באוויר ועף,
וזה כל כך נעים.
זה שווה לי את כל החלומות המגוחכים האחרים.
אפילו שזה פעם בשנה, שנתיים, לפעמים שלוש.
5.
לאהוב אותה זה כמו
נקרופיליה.
היא מתה.
בתוכי היא חיה, ובעולם היא חיה גם כן.
אבל היא מתה. אינני יכול לגשת אליה. זה מוות.
נקרו.
6.
משאית זמן-הזבל עוברת ברחובותינו,
אוספת מפינותיהם את
הזמן שאנו משליכים
דוחסת אותו לקוביות קטנטנות של זמן-זבל
ופורקת אותו באחד מאתרי האיסוף
שם מנסים קבצני הזמן להחיות
את ימי האתמול שלהם.
7.
אני כל כך מבין ללבם.
8.
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם.
איזו מן ברכה זו?
אומר יעקב:
"אגיד לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"
9.
יעקב מגלה את הדבר הזה:
כל אחד מכם, בני, יותיר אחריו דבר.
הדבר הזה יכתב על ספר.
את הספר הזה יקראו אנשים.
אני אגיד לכם מי יהיו אלה שיקראו כל אחד ואחד מכם.
10.
הקורא הוא גורלו של כל נקרא.
הקורא הוא אחרית ימיו של הכותב.
אם זכה הכותב, ימצאו לו  קוראים טובים.
ואם לא זכה, ימצאו לו קוראים רעים, או שלא יימצאו לו קוראים בכלל.
11.
כותב חייב שיקראו אותו.
מבלי זאת הוא חסר, נכה, פגום.
הכותב והקורא הם
מערכת שלמה, אחת, של 
כותבקורא קוראכותב 
ולהיפך.
12.
הקורא חייב לדעת שיש לו תפקיד גדול מאד במערכת היחסים הזו.
עליו ליצור תוך כדי קריאה את העולם ששרטט הכותב.
קריאה היא עניין יצירתי, עמוק, רציני.
קריאה יוצרת, יש לכנותה.
13.
יעקב אומר – גורלך תלוי בזה אשר יקראך באחרית הימים.
זו אמירה מאד משמעותית.
היא מופנית אלי, הקורא היהודי החי באחרית הימים,
ולא לאף אחד אחר.
14.
זו אחריותי לקרוא את ספרי הבנים ברצינות תהומית,
ואז לשחק בהם בשמחת עולם ובאהבה.
15.
וכן, אמרתי שאנו חיים באחרית הימים.
16.
השמים רועמים עכשיו, ואני קורא את רעמיהם
כקולות הסכמה.
17.
לפני סיום אבקש ממך, אלוהים, וממני, הדר בתוכך,
להניח לה, כדי שאוכל אני לבוא ידי מנוחה סוף סוף.
18.
מודה אני לך ולפניך.
תודה על הקיים והודאה על האמת.
זה עניינו של היהודי.
19.
חזק חזק ונתחזק.
שבוע טוב. 
ה' בעזרנו תמיד.
אמת.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שבת ויחי

  1. twoman הגיב:

    – הי, טומן.
    – אגב, למה טומן.
    – כי וואןמאן לא עבד, אז הלכתי צעד אחד קדימה.
    – אבל זה יוצא כמו אישה.
    – כמו טאישה, אתה מתכוון.
    – כן, אבל זה נראה כמו וומן.
    – נו, וומן זה יפה. מושך. השלם המשלים אותי. מה הבעייה עם זה?
    – לא יודע, זה מרגיש מוזר.
    – אתה מתכוון המחזור. כן, גם לי זה עדיין מוזר, אבל אני מתרגל.
    – די, נו.
    – לא צוחק. מאז שעברתי שלב, אני חווה מחזור. הדם יוצא לי מהאף, או מהפה, או מהשפתיים.
    – די, נו.
    – לא צוחק. אבל זה שינוי מינורי, לעומת זה העומד לבוא.
    – ומהו זה העומד לבוא?
    – אהיה סוף סוף גבר.
    – ואז תחליף את השם?
    – תרגע כבר עם השם. כמו שאתה יודע בלוגים מתים, זה לא נצחי. גם זה ימות.
    אז יקראו לי בשמי.
    – ככה זה כשמתים. קוראים לך בשם.
    – כן, ככה זה כשמתים. זה מה שקרה איתה.
    – נכון. היה שם שם. ואז היה מוות. ואתה השתכרת. וגם אני.
    – כן. את רגל שמאל אנחנו צריכים להעביר כעת קדימה, שתקדים את רגל ימין.
    – קוראים לזה צעד.
    – קדימה, צעד.

  2. תומר הגיב:

    קצת מביך, אבל אני חייב שוב לכתוב ש… שזה פשוט נהדר. שזה מתוק מדבש. ומעניין אם שברון הלב היה נדרש לפרץ של יצירתיות כזה, או שהוא היה בא כך או כך. בכ"א, בנקרופיליה שלך יש יותר אהבה מאשר אנשים רבים ידעו כל חייהם.

  3. twoman הגיב:

    תודה תומר. אם היה אומר לי יעקב שאתה תקרא אותי, הייתי שמח מאד.
    גם לפני כתבתי. לא נזקקתי לשברון הלב.
    אבל הוא בא, ואני משתמש גם בו כדי להעביר את אשר מתרחש בפנים.
    כי לב של חרס הוא לבי.
    שבירתו היא טהרתו.
    תודה לך תומר יקר. תודה רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s