לכי לך

22:22 
אלף רעיונות ממלאים את ראשך.
אתה לא זוכר ולו אחד מהם.
איכשהו זה קשור לאהבה,
אבל,
אתה חושב,
איכשהו הכל קשור לאהבה.
אתה חושב על משחק הכדורגל שראית,
אתה חושב על הדבר הזה, רגל,
שהמציא לעצמו משחק.
אתה חושב על האיכות הזו, כדור,
שכבשה אותנו מן הדם ועד
השמש, הכוכבים, הפינג פונג, הטניס, הארץ.
אתה חושב עוד.
אתה חושב על האיש הזה שהיית אצלו הרגע.
על חכמת החיים.
אתה חושב על שיר בגנות חכמת החיים, אבל אתה יודע –
פנחס – מעולם לא גידלת ילד.
מה צריך כדי להיות חכם?
צריך לגדל ילד. זו חכמת העולם כולה, מקופלת בך, בילדך,
ובאלוהים שביניכם.
כמה כואב לראות כשלון במקרה כזה.
אתה חושב על הכשלון, וזה מזכיר לך מבחן.
אתה מגחך כשאתה מבחין שסכום אותיות המילה מבחן הוא
100.
אין הצלחה אחרת.
אתה משתהה, תוהה אם לא סחפו אותך מילותיך אל קביעה מיותרת, מוגזמת, פראית.
אבל אתה עובר את המכשול, וממשיך לדבר עם רוחך.
היא ערה עכשיו. אוהבת, חיה, פועמת. הגוף
מבחין בכך, ומתעורר גם הוא.
אבל אתה יודע, וגם הגוף יודע,
הלילה אלך לישון לבד.
זה עצוב, אבל אתה מתגבר על העצב. אתה חושב עליה. אתה חושב שזה פשע שהיא ישנה לבד,
אפילו אם זה לא אתה.
אתה מקופל מכאב בגלל השורה הקודמת, אבל אתה מתגבר, ואתה יודע מה נכון ומה לא.
אתה חושב על יפת התואר שבאה אליך היום, ואתה האכלתהּ, ועיניכם נפגשו, ואתה
לא שבעת ממנה.
אבל היא לא היא.
היא לואיז. וג'ואנה לא כאן.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s