יום ראשון

האחרון של והראשון של והאחרון של והראשון של.
אתה מבין שזה לא חייב להתייחס לשנה.
הנה, זה יכול להיות יום ראשון האחרון של
שכנך, למשל, או חברתך לעבודה, או של אחיך, אביך, אמך.
שלך.
זה לא טורד את מנוחתך. נו, את אומרת לעצמך, הזמן קצר, והמלאכה מרובה.
למי יש זמן להתעסק בסופו? הרי יבוא כשיבוא – וחסל
.
את מנוחתך שלך, אבל, זה טורד מאוד. אינך יכולה לסבול את המחשבה על עולם
הנוהג כמנהגו, ואת אינך בתוכו. המוות מקנן בך, ודרכך שולח זרועות רעות אל כל
חלקי עולם
.
את מנוחתך טורד ליל אמש. כמה נעים הוא היה. איך שהוא נגע בי.
אינך רוצה לחשוב על ליל אמש, והמוות נמצא מעבר לכתף.
רק הזיכרון הזה, שהיה מה שהיה
.
את מנוחתך אי אפשר עוד להפריע.
את נחה מנוחת עולם.
מעליך עומדת קבוצת אנשים.
הם אומרים דברים.
הם הולכים.
אני בא אליך, לבד, כמו פעם,
ויושב בשקט על ידך,
מקשיב לך, לחכמתה של זו אשר אינה טרודה עוד,
מתגעגע. 
הערב יורד,
והבית ריק,
ואני שב אליו, למלאו בעצמי עוד ערב אחד, 
עוד לילה,
אולי עכשיו זה יקרה,
אולי עכשיו זה האחרון שלי
האחרון האחרון שלי
היום האחרון האחרון שלי.
12:35
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s