שבת בֹּא

1.
אלי פרפר נחמד.
2.
נשחק תופסת.
3.
נעשה אהבה.
4.
רגע לכאן.
5.
באתי רגע לכאן. מה עכשיו?
6.
עכשיו תקשיב:
בעצם, קרא את הפסוק הבא:
"לא כן לכו-נא הגברים ועבדו את-ה' כי אֹתה אתם מבקשים" (פרק י' פס' 11).
מה זאת אומרת
אותה?
מי היא זו אשר אותה מבקשים הגברים?
ולמה פרעה לא מוכן לתת להם את מבוקשם, ללכת לעבוד אותה?
ולמה זה קשור לשם הפרשה שלנו, בֹּא?
7.
שואל פרעה, לפני שאומר את המלים הנ"ל: מי ומי ההולכים?
כלומר, מי הולך לעבודת האלוהים שלכם.
עונה לו משה בפירוט רב: הנערים והזקנים, הבנים והבנות, הצאן והבקר.
אומר לו פרעה: לא. אתה טועה. אלה הם הגברים שרוצים ללכת לעבוד את ההוויה.
אתה לא יכול לבוא אל ההוויה כל עוד אינך מכיר בגבריותך, וברצונך לבוא אליה. לא תלכו.
ההוויה, אומר פרעה, היא אישה. והגברים עובדים את האישה.
8.
כן, זה כתב הגנה על פרעה, הפוסט הזה. הוא טוען שפרעה אומר דברי אמת, ושכדי לבוא בשערי האמת צריך לעבור דרך חומות/מחסומים גבוהים מאד. איך עוברים את המחסומים הללו?
אומרת הפרשה: באים אל פרעה. באים בתוך מה שנדמה לנו כרע. והרע הופך למורה דרך, מנחה, איך לחדור דרך המחסומים שמציבים בפנינו הנימוסים וההליכות, להתגבר על הנטייה שלנו לשמור על שפה נקייה, ובעיקר – להודות בפני עצמנו בתשוקותינו העמוקות ביותר.
"לכו נא הגברים, כי אותה אתם מבקשים". מלים מפורשות מאד.
9.
הארבה והחושך.
כשבא הארבה הוא  מכסה "את עין כל הארץ". התוצאה של זה היא חושך. "ותחשך הארץ".
זהו חושך שבא מכך שאנו עוצמים את עינינו. זה לא חושך אמיתי. זה חושך של עיוורון ופחד. אנו איננו נוכחים בסיטואציה, אנו חוששים לפקוח עיניים, והארבה מכרסם בנו עד מוות.
אחר כך בא חושך אחר. חושך מצרים.
זה חושך אמיתי.
כתוב: "וימש חשך". זה חושך שניתן למשש, הוא ממשי. הוא כל כך ממשי עד שניתן לחוש אותו.
לחוש את איכותו.
חוש-איך. וביחד: חושך. חושך היא מידה שבה אנו חשים את איכות הדברים. זהו חושך שמלמד אותנו על הדברים שמעבר לשדה הראייה שלנו. אנו מפעילים את כל חושינו, גם כאלה שאיננו מכירים, ויודעים את הדברים בנפרד מן האופן שבו הם מתארעים לנגד עינינו. בנפרד מן האופן שבו הם נראים לנו.
זהו עניינה של מכת חושך.
פרעה קורא למשה ואומר לו: לך. קח את עמך ולך לעבוד את אלוהיך.
אומר משה: אנו ניקח את כל אשר לנו כי:  "לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה".(בפרשה בואנו מופיע בכתיב חסר)
משה אומר מפורשות שאין אנו יודעים כיצד לעבוד את השם אלוהינו. עלינו לבוא שמה, לשון שממה. עלינו לבוא לידי השתוממות ושיממון פנימיים, ואז, רק אז, תעלה בתוכנו הידיעה כיצד לעבוד את השם, וכיצד לבוא אליו. עד בואנו שמה.
זו הסיבה שדברים אלה נאמרים על ידי משה לפני שהוא מסיר את החושך מעל מצרים.
10.
חושך הוא אי הידיעה.
אי הידיעה היא חיונית כל כך בדרך אל החופש. אל השחרור. אל האור.
לא לדעת את אשר אנו יודעים עוד.
רק את האמת.
אני מדמיין את משה עומד לפני פרעה. הם מדברים, ופרעה לא רואה את משה, כי החושך שולט בכל.
אז מתחוללת בנפשו של פרעה מעין נבואה. הוא אומר למשה את המלים העצומות הללו:
"לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות". (פס' 28 )
ומשה, אדון הנביאים, מסכים עמו:
"כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך". (פס' 29).
11.
פרעה מדבר אל משה באהבה. הוא אומר לו "לך מעלי", כלומר, אני נמצא במקום נמוך. אתה תעלה מעלי. אל תלך בדרך שלי.
"השמר לך". כלומר – הזהר. הדרך קשה וארוכה היא. שמור על עצמך.
ואל תסתכל אלי עוד. אל תביט לאחור. אל תראה את פני. בכל דבר שאתה מסתכל בו – אל תראה את פני. פני מסמלות מוות.
פרעה יודע. הוא ימשיך להלחם עד סופו. אבל הוא יודע – פניו מסמלות מוות.
12.
במאמר מוסגר אוסיף כי זה נכון. משה מת מול בית פעור. כשמשה רואה את פניו של פרעה (פרעה-פעור), הוא מת.
ולכן הוא מסכים עמו, ואף משבח אותו:
"כן דברת". דברת בכנות. משה מכיר בכנותו של פרעה בנקודה זו.
ומוסיף ואומר – "לא אוסיף עוד ראות פניך". הוא מקבל את עצתו של פרעה. לא אתבונן עוד במוות.
13.
וכמובן, הדיאלוג הזה מתנהל בחושך גמור, וממילא משה לא רואה את פניו של פרעה.
הווה אומר – גם בחושך מוחלט אל תראה את פני המוות, אל תדמה לראות את פני המוות. ראה רק את פני האלוהים.
14.
אחרי חושך – אור.
ולא אור קטן. אור גדול, איתן. 
כ"ב אורות. וביחד – בכורות. אלה הם האורות שבך, הקורא, ובך, הקוראת.
אולי אורות אלה הם 22 אותיות האל"ף בי"ת. אולי אלה הם נצוצי החיים של התורה, הנכתבת באצבע אלוהים ונמסרת ביד משה.
15.
הלכנו מאי הידיעה אל הידיעה.
16.
אלה הם מילותיו הראשונות של אלוהים בתורה: "יהי אור".
זה כל מה שהוא רוצה מאיתנו. שנהיה אור. שנאיר את הדרך לעצמנו ולחברינו. על ידי האור שבתוכנו.
17.
נסעתי לחיפה. בדרך עברתי אצל חבר. היה נחמד כל כך. הייתי אצלו דקה אחת. הוא נתן לי כסף, כי שכחתי את התיק בבית.
חזרתי מחיפה. בדרך נגמר לי הדלק. בדיוק מולי נצבה תחנת דלק. דחפתי את המכונית אל תחנת הדלק. שילמתי עם הכסף שנתן לי החבר.
עצרתי בבנימינה. ביקרתי חבר. היה נחמד מאד.
18.
חזרתי הביתה. אני לא אוהב אותה עוד. לא ברכושנות.
רק אוהב. כמו שהיא. פגועה-פצועה-שלמה-נהדרת.
לא רוצה אותה.
אוהב. 
זה עוד ידע עליות ומורדות. עוד ארצה, ושוב לא ארצה.
אבל יודע אני את חווייתי כעת. ואזכור.
ברוגז רחם אזכור.
ברוגז אהבה אזכור.
ברוגז עקדה אזכור.
ברוגז תמימות אזכור.
19.
אמן ואמן.
שבוע טוב.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שבת בֹּא

  1. twoman הגיב:

    זה מרגיש קצת ישן.
    טוב שהוספת את הסוף.

    ישן זה רע?
    מותר גם ישן.

    מותר. מותר.
    עדיף שלא. אין צורך.

    אבל זה הוביל להתחדשות.

    נכון.
    שכח ממה שאמרתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s