ערב שבת בשלח//שבת בשלח

הרוס.
איבדתי את האמונה.
מישהו ראה את האמונה שלי?
נשאר עם התפילות ועם הספר משום שהם הדבר הכי יפה שראיתי בכל בימי חלדי.
הם וגוף של אישה.
הראשונים נגישים. יש לי בבית סידור ותנ"ך וטלית ותפילין.
השני לא.
אין לי בבית אישה.
 –
לעבוד את השם ללא כוונה וללא אמונה.
זו אולי האמונה הגדולה ביותר שאני יכול להעלות על הדעת.
 –
אני לא מאמין בחוקי התעבורה.
אבל מקיים אותם.
זה נחשב טוב, אני חושב.
אני לא מאמין באלוהים היום.
לא במצוותיו ולא בחוקיו ולא בכלום.
אבל מקיים.
זה נחשב, אני חושב.
קריעת הים. במטה.
כל כך מיני.
בואי אלי.
———————————————————————————————-
———————————————————————————————-
שבת בשלח
1.
חשבתי עליה יותר מדי.
2.
בני ישראל חצו את הים.
פעמים הרבה שמעתי את הצירוף: שיאה של הפרשה הוא שירת הים.
3.
אני חושב שזה גרם לי לחלות.
4.
זה לא שיאה של הפרשה. פרשות הן לא ריצה למאה מטר,
קפיצה לרוחק, הרים ורכסים. למרות הפיתוי הגדול להשתמש בצירוף
קו פרשת המים.
5.
פרשות הן פרשות.
כלומר, הן קטע הפורש מן הטקסט הכללי. התורה, במקרה זה.
כמו כן, הקטע הפרוש ניתן לפירוש. לפירושים רבים, שונים ומשונים.
כל פירוש מכיל שיא.
פירוש בלי שיא זה לא זה.
אבל הפרשה?
עוד מעט יבנו את המשכן. שעות על גבי שעות נתאר איך הדברים צריכים להראות שם.
אחר כך ספר ויקרא.
שעות של חוקים על גבי חוקים.
איפה כאן השיא?
השיא הוא במפרש.
השיא הוא בקורא.
כשקריין הרדיו אומר "שיאה של הפרשה", רבים מן המאזינים חושבים להם
שאכן כך הוא. אמרו ברדיו.
ולא היא.
ולא היא.
איך להעביר את המסר אליהם – זאת לא אדע.
אוכל רק להתפלל, לקוות, שידעו הם לסרב לקביעה הזו, ויחשבו בעצמם על הפרשה.
6.
שיאה של הפרשה, אם כן,
הוא המלחמה נגד עמלק.
7.
שיאה של הפרשה הוא
המן הניתן לבני ישראל לאכלה.
8.
שיאה של הפרשה הוא שירת הים.
9.
הרם ידיים! אני מרים ידיים. אני נכנע.
כאשר משה מרים את ידו – אז ישראל גוברים.
כאשר משה נכנע, אז ישראל גוברים.
10.
מי תומך בידי משה?
אהרן הכהן וחור.
הדת והחרות גם יחד.
שתי אלה חייבות להיות לצידנו כל העת.
אסור לה לדת להגביל את החרות. אסור לה לחרות לפגוע בדת.
החרות חייבת לדעת את גבולותיה.
חרות אין משמעה פריצת כל גבול והתרת כל רסן.
אין זו אלא פשיעה, פורענות, טירוף.
חרות היא פעולה בתוך גבולות ברורים. בתוך האמת.
בתוך גבולות שאינם ברורים, ובתוך מערכת שקרית לא תתכן חרות.
רק אשליה. מוות. כשלון. תסכול.
11.
אני מבקש סליחה.
12.
פעמים רבות הנחתי לחולשתי להוביל אותי.
ידי היו אז כבולות.
לא הייתי דתי ולא הייתי חופשי.
הייתי מת. מת המדמה שהוא חי.
13.
קשה לשאת את הידיים אל על בכל העיתים.
אפשר לנסות:
החזיקו את זרועותיכם באוויר חמש דקות בלבד.
מי הצליח? שום איש!
ארבע דקות.
שלוש.
שתיים.
זה לא קל.
אדם (משה), צריך לדעת להשען על החרות (חור) ועל הדת (אהרן).
אז הוא גובר על עמלק.
אבל לא מצמית, משמיד, מנצח.
רק מחליש.
ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.
והמלחמה לה' בעמלק היא מדור דור.
הווה אומר, עמלק כח חזק מאד הוא.
עומד מול ה' עצמו דור אחרי דור אחרי דור.
14.
בהרי ירושלים היה קר כל כך.
המים פשוט קפאו. בני ישראל עברו ביבשה בתוך הים,
והמים הקפואים להם חומה מימינם ומשמאלם.
פתאום זה ברור. לא נס ולא נעליים.
היה קר.
15.
בתוך האוקיינוס האטלנטי זורם נהר ענק עצום ורב עד בלי יכולת להכיל.
זרם הגולף שמו.
וגם הוא – המים לו חומה מימינו ומשמאלו.
האוקיינוס מהווה את גדת הנהר שמימין
ואת גדת הנהר שמשמאל.
ובתווך, נהר. ובנהר דגים האופייניים אך ורק לנהר זה.
הם אינם עוברים לשאר חלקי האוקיינוס.
רק שם, בזרם החמים, הם חיים.
והנהר הוא האוקיינוס, והאוקיינוס הוא הנהר.
יפה כל כך.
16.
שבוע טוב.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ערב שבת בשלח//שבת בשלח

  1. twoman הגיב:

    צריך להגיד תודה לעמית ולברק על ששיתפו אותי עם מחשבותיהם בעניין זרם הגולף ובעניין עמלק.
    אז אני אומר.
    תודה עמית.
    תודה ברק.
    ובכלל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s