ערב שבת תצוה

אם אזכה, אקרא את הפרשה באופן אישי.
אני אצווה. אני אקח, אני אקריב.
אתבונן בהנחיות הניתנות למשה, ואביא את עצמי אליהן.
לראות כיצד הפרשה נוגעת לחיים כפי שהם מפכים בתוכי.
 
אבל אני רב נסיון, ומר הוא נסיוני.
לא אזכה, לא אקרא כך את הפרשה.
 
אהיה בביתי. אתפלל את התפילות. אוכל את סעודות השבת.
אחר כך היא תצא, ואני אוותר לבדי.
 
הכל כבר מוכן. היין, הלחם. הבית נקי. יש בשמים להבדלה. נרות. מפה.
אבל את המפה לא פרשתי.
לא פרשתי.
 
אולי, אם אפרוש, יהיה קל יותר.
אולי אז ינחני באורח מישור.
קשה לי הדרך. רעה היא הדרך. טובה עד מאד.
ארוכה.
ארוכה וקצרה. קצרה מאד אפילו.
הימים חולפים בלי שאבחין בכך.
הכל נדחס לכדי יום אחד.
אין התחלה אמצע וסוף.
השבתות העצובות מעניקות איזו רגיעה לפני שהיום ממשיך. הוא איננו כלה.
 
איל שהייתי תינוק מת זה מכבר.
איל שהייתי ילד מת זה מכבר.
איל שהייתי עלם מת זה מכבר.
איל שאני יאמר יום אחד
איל שהייתי גבר מת זה מכבר.
ובכל אלה, היום איננו כלה.
 
אשה.
 
אני מתרגש רק למראה המילה. כל כך יפה.
ואתה תצוות. תקים צוות עם האשה שלך.
תהיו מצוותים זה לזו, וגם מצווים זה לזו.
אבל אני מעדיף את הבדידות.
המחיר כבד מדי.
זה דורש שאדע לקבל. ואני לא מוכן לקבל.
לכן הנתינה שלי איננה שלמה.
אני נותן ומחסיר. לא משלים.
אני לא בן אדם טוב.
 
כשאני כועס אני רוצה שאנשים ימותו.
לא פחות.
זה לא טוב לכעוס כך.
זה מוגזם מאד.
גם להגזים צריך לדעת.
 
מעולם לא היה לי דבר.
 דימיתי שיש בידי דברים. רכוש, חברים. משפחה.
אבל כל הדברים יגעים. לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות לא תמלא אוזן משמוע.
 
שבת תצוה הולכת ובאה, היא קרבה אלי,
היא טובה ולבושה לבן.
היא כלה.
היא כל מה שנשאר לי בעולם הזה
 
שבת שלום. 
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s