שבת פקודי/שקלים/ראש חדש

1.
כפי שניתן לראות מן הכותרת, השבת היתה עמוסה מאד.
2.
מגואלת בדם.
דמם של נערים שלמדו תורה.
3.
מגואלת.
4.
אולי בכל זאת המשיח הוא אישה.
5.
בתוכי אני מרגיש כמו רוח רפאים עכשיו. כאילו שהאינטראקציה שלי
עם העולם
לא כוללת בתוכה מגע.
6.
אני מרבה לחשוב על חמשת החושים.
אני נזכר שכאשר היינו ילדים היינו שואלים את עצמנו בתמימות
מה היינו מעדיפים להיות: חרש או עיוור.
 
אני מבין היום שהשאלה הזו ניתנת לניסוח הבא:
על איזה חוש היית מוכן לוותר?
 
כולנו אמרנו: חרש.
איש מאיתנו לא העז לוותר על הראייה.
7.
אני חושב על הציווי המופלא
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"
8.
ילדים, ככל הנראה, לא יכולים לעמוד בו.
9.
היום, אבל, הייתי עונה אחרת.
10.
ואלה הם חמשת החושים:
חוש הראייה
חוש השמיעה
חוש הריח
חוש הטעם
חוש המישוש.
11.
אני מדמיין את עצמי חסר את אחד החושים בכל פעם.
12.
חשך.
עיוור, אני מדמיין, לא רואה חשך.
הוא לא רואה.
אני מבין את זה.
גם אני לא רואה דברים מסויימים.
אינני רואה אותך קוראת את הדברים הללו עכשיו.
אינני רואה את הצד האפל של הירח.
אינני רואה את אטום המימן.
אני מדמיין כיצד אני מפצה את עצמי על העדר הראייה
על ידי שימוש חזק יותר בחוש הריח, בחוש השמיעה, ובחוש המישוש.
13.
שקט. דממה.
אני שואל את עצמי האם זו דממת מוות,
או דממה דקה.
השומע אני את קול הדיבור הפנימי? השומע אני את אלוהים?
רוח חרישית. בית חרושת,
חרשי ברזל ועץ
חריש,
שוטר חרש.
אני שואל את עצמי מדוע המילים הללו קרובות אלי, מדברות את שפתי,
חרש לוחשות את מצבי.
14.
אני עובר על יד פרדס בזמן פריחה.
אני עובר על יד שיח עצום של יערת דבש.
שעת לילה והפרחים נפתחו.
הביוב עלה על גדותיו.
הגז דולף במטבח.
אני אדיש לכל אלה.
תר אני בעיני אחר סימני חיים.
אני שומע ורואה את הגנן גוזם את הדשא.
ריח לא עולה באפי.
אני נוגע בדשא, טועם ממנו.
האף שלי הוא קישוט. חשוב מאד אמנם, אבל קישוט.
הריח איננו, הרוח פגומה.
אינני יכול לחיות חיים מלאים בלי חוש הריח.
15.
הכל תפל. ליין יש טעם של ג'ינס, או של זפת,
מים, קולה, תפוז, ציאניד, ברוקולי, חלודה, שום, בצל, פלפל חריף,
צבע גואש, פילה-מיניון.
אינני אוהב מאכלים על פי טעם,
אלא על פי מרקם וריח.
כך שגבינות מסריחות לא אכלתי מעולם. למרות מרקמן הנעים.
בצל מטוגן מריח נפלא, אבל המרקם דוחה כל כך.
אני אוכל, ומרכיב ההנאה נעדר מן האכילה.
כמעט ואינני אוכל.
זה לא מענייני.
מוזר לחשוב כך על הדברים.
16.
אני צף בחלל ריק. אינני נוגע בדבר ודבר אינו נוגע בי.
איני מרגיש את הישבן על הכסא, את האצבעות מקלידות את המלים.
אני יודע שאני נוגע במקלדת, אני רואה את זה, אני שומע את קולות המקשים עת אני מקיש בהם.
אני נוגע בתנור חם. כוויה מופיעה על אצבעי, אבל אינני מרגיש דבר.
אני נוגע בשלג, מכניס לפה. כלום. לא קר, לא חם. לבן כן, אבל לא רטוב.
אני נכנס אל המים, אבל הם אינם נוגעים בי.
אני מניח תפילין. כלום.
אני נוגע בך. מנשק אותך.
חודר לתוכך. אני שומע את קולך, אני רואה את התרגשותך,
את יפה כל כך.
אבל אני אינני.
מוות.
אני מבין כעת שחוש המישוש נמצא בכל מקום בגופי.
בראש, בפנים, בפה, בידיים, באצבעות, ברגלים, בשיער, בבטן ובגב.
עוֹר. העור שלי הוא האור שלי.
עוֹר. עִוֵּר. עוּר. אסדר את שלוש המלים הללו מחדש, לכדי משפט:
עור עור עור.
(רמז: זה משפט בעברית).
אני מבין כעת שחוש המישוש הוא הנציג המובהק ביותר של החיים.
למעשה, אני חושב, ניתן לכתוב שחיים הם מגע.
ובלא מגע – אין חיים.
הנה לך.
זהו החוש שבלעדיו חיים אינם חיים.
17.
למשש כדי לממש.
לגעת כדי לדעת.
מן הכח אל הפועל.
משוש תבל. לגעת בעולם. לפעול בתוכו.
זהו הציווי העליון, שאותו ניסחת בשתי המלים הנוראות:
"ובחרת בחיים".
18.
סיימנו לקרוא בספר שמות, וכבוד ה' מלא את המשכן.
אני אינני מרגיש זאת.
פרשת ויקרא נכנסת אל חיינו, וחיינו נכנסים אל פרשת ויקרא.
אני קורא לך
כבוד ה'
ומבקש:
עזור לי להרגיש אותך בתוכי.
עזור לי להרגיש אותי בתוכך.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על שבת פקודי/שקלים/ראש חדש

  1. shadowwalker הגיב:

    חיפשתי אותך אתמול, כתיבתך חסרה לי.

    כבוד ה' נמצא בתוכנו.
    אני יודעת.
    כי רק הוא יכול להכאיב כל-כך.

  2. twoman הגיב:

    תודה שדואו יקרה.

    כן, רק הוא יכול.
    רק הוא.

  3. shadowwalker הגיב:

    וזה מעודד.
    איך הולך המדרש ההוא עם ר' עקיבא שמצחק בהריסות בית המקדש,
    אז זה רלוונטי גם לכאן.

  4. תומר הגיב:

    שמע, אתה כותב מאוד מאוד יפה. ומרגש.

  5. twoman הגיב:

    תודה תומר יקר.

  6. שרון הגיב:

    נהניתי …תודה

    שלוש שנים ביליתי בסיפריית מרכז הרב…שאז הייתה מגואלת בדימעותיי…

    ברצון למגע עם אלוהים דרך הספר…ושינון המילים…

    ותשובתו הייתה…כדור של שחור בראשי…ושתיקה…

    וכשפסקו המילים לחדור לראשי המרוסק…

    קיבלתי אותו אומר לי לצאת מהסיפרייה ומהראש ולגעת בחיים…

    להיות שותף עימו בגאולת המגע החי..

    ואני עדיין בדרכי…

    ונראה שחבריי בדרכם גם כן…

    יחד עם כולנו לגאולת מגע החיים…

    אמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s