שבת ויקרא/זכור

1.
השבת זה אך יצאה לה, חזרה אל משכני עליון,
ואנו עדיין כאן, עושים את אשר אנו עושים,
יהא דבר זה אשר יהא.
2.
ויקרא הוא ספר תורת כהנים.
כהן הוא זה המוכן, המכוּוָן, העומד בכנות
מול אלוהיו, האומר הן לציווּיָיו.
איש עשייה הוא. עושה את הרוח.
3.
אם כן, מדוע בתורת ישראל ימצא פרק שלם העוסק בתורת הכהנים?
מדוע לא להפריד את הספר הזה מן התורה, ולתתו לקריאה וללימוד לכהנים בלבד?
מדוע על איש ישראל לדעת את תורתם?
4.
קיימות סיבות רבות.
חלקן הן סיבות פרקטיות שאינן מעניינות אותי כלל.
אחרות גורסות הסבר מסוג "ממלכת כהנים וגוי קדוש" שעל פיו כל ישראל כהנים, ולכן עליהם לדעת.
יהיה מי שיאמר שיש בספר גם חוקים הנוגעים לכלל ישראל. אמת נכון הדבר.
ובכל זאת – שואל אני.
5.
אין זאת, אני אומר, אלא שספר זה מקבץ בתוכו את כללי ההתנהגות האנושיים בטהרתם.
ממשיל הוא את ענייני בן-האדם כולם לענייני תורת כהנים.
6.
ומה הם ענייני בן-האדם כולם?
שבינו לבין קונו.
שבינו לבין עצמו.
שבינו לבין חברו.
המוות.
7.
"ונפש כי תחטא" (פרק ה' פס' 1).
אפשר לקרוא את המשפט הזה כמשפט תנאי –
אם תחטא נפש, או אז על האדם הנושא את הנפש הזו לנהוג כך וכך, כמפורט בספר.
 
אפשר, אבל, גם לקרוא אותו כמשפט המניח מראש את החטא.
כלומר: "כאשר נפש תחטא".
כמו אומר הכתוב, אתם תחטאו, בוודאות תחטאו.
אין לך דרך לצאת מזה.
 
כעת תוכל או תוכלי לקרוא את הכתוב באופן מייאש או באופן מנחם, כאשר תאבה נפשך.
מייאש כי אין לך דרך המובילה אותך לחיים נטולי חטא.
מנחם כי אין לך דרך המובילה אותך לחיים נטולי חטא.
הדרך השנייה מציעה לו, לבן-האדם שחטא, להתייחס בסלחנות לחטאו. לשאת אותו. לא לפחד ממנו.
לחיות לצדו. רק שעליו לזכור: לכשיחטא, שינהג כפי המפורט בספר.
8.
שבת יפה היתה זו. יפה מאד היתה.
ואני חיללתיה למען אדע כי גבר אנוכי, וכי גדלתי מאד בשמים ובארץ.
9.
יודע אני כעת,
לא יקום הדבר הזה תחת השמים.
10.
אבל יפה היתה, יפה מאד היתה.
11.
שבת זכור היתה.
יפה היתה לזכרים שבינינו, שזכרו בחצות הלילה את מלכותם, את מלכתם.
12.
ישלח-נא האל נחמה בלבות בני האדם,
ישלח-נא רפואה במדעם,
ויקבל-נא קרבן תודתי
על הנפלאה ממני.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על שבת ויקרא/זכור

  1. מגירה הגיב:

    חילול שבת

    החוק הופר
    בכלל, לחוקים אין ממשות
    קיומם מותנה בקיומם בפועל (במציאות)
    ברגע שחוק מופר כמו חוזר החוק
    (שניסה בינתיים לנכס לעצמו מעמד פנימי מיוחד)
    לחיק הבחירה החופשית.
    מהכרח, בעל תוקף הוא הופך לעוד 'אפשר' מיני רבים
    הבחירה בעצם נמצאת בכל, והיא מזכירה לחוק שגם הוא 'קיים' רק בזכותה
    ובלעדיה, הוא כלום.
    חוק שהופר מוטב לו שלא נכתב מעולם.

    "נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה"
    ויקרא ה

    החוק טובע את עלבונו
    הוא דורש להכניס לתוכו את החריגה ממנו (פופר)
    בכך, הוא מוציא את העוקץ האנרכי מהפרת החוק
    האדם חוטא
    והחטא קיים.
    אולי האדם יענש על חטאו
    אולי העונש יהיה קשה מנשוא
    אולי האדם ימות
    אבל החוק המכיר באפשרות לאי שמירתו
    ומגדיר (לפרטי פרטים) מהו הסדר הראוי כשהאדם לא בסדר
    יעמוד לעולם

  2. twoman הגיב:

    אלוף אתה.
    אחלה.
    תודה.

    "תובע את עלבונו", התכוונת, אני מניח. רק למען הסדר הטוב.

  3. מגירה הגיב:

    תובע את עלבונו
    אתה צודק (מעט מביך)
    ובכלל, לא הבנתי אם אתה ציני או רציני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s