שבת שמיני

1.
יש ומתארע לו דבר, לאדם, ואין הוא יודע עוד דבר.
2.
אשרי אותו אדם.
3.
אהרון מצוּוֶה להקריב עגל בן-בקר לחטאת ואיל לעולה.
אתה שואל מיד, על מה מקריב אהרון את פר החטאת? במה חטא? הלא ישב זה שבוע ימים בפתח אוהל מועד. ומה הספיק לחטוא שם?
אתה שואל ואתה גם עונה:
על שזרק את הזהב בתוך האש ויצא העגל הזה. על שיצר אותו בחרט ועשהו עגל מסכה.
הוא צריך לכפר על מעשהו הנורא.
4.
קרבנו, אבל, לא מתקבל.
שני בניו נלקחים ממנו.
יודע אני כי מותם בא עליהם מחטאם שלהם, וכי הקריבו אש זרה, זרה היא לשם, זרה היא לרוח, זרה לאדם.
אבל מנקודת מבטו של אהרון מתבונן אני, והנה – קרבני לא התקבל בשמים, ובני נלקחו ממני.
5.
בוכה אהרון וזועק וצועק, מה זה עשית לי, על מה היה הדבר הזה?
שכח אהרון את חטאו.
והלא היה עליו לזוכרו תמיד. גם בשבתו שבעת ימים פתח אוהל מועד, היה עליו לזכור את חטאו. לשאתו כאותו משא, הכבד עד מאד.
אבל הוא שכח. הדחיק. עכשיו אני כהן גדול, אמר אהרון בלבו, נפתח דף חדש.
ולא היא.
6.
ומשה מדבר אליו ואומר לו:
"הוא אשר דבר ה' לאמר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵש ועל פני כל העם אֶכָּבֵד".
7.
"וידֹם אהרון".
8.
בכיו של אהרון וזעקותיו אינם מוזכרים בתורה.
רק שתי מלים אלה: וידם אהרן.
ומהן אתה שומע את הכאב, ואת הנחמה, ואת הכפרה, ואת הסליחה,
ואתה יודע כי לעולם עוד לא ישכח אהרון את חטאו, כי עליו לשאתו, על אף היותו משא כבד עד מאד.
9.
כמונו אנו. עלינו לזכור את חטאינו בכל העיתים. את חטאנו האחד. עלינו לשאת את משאנו הכבד עד מאד, ולראותו לנגד עינינו עת אנו באים כדי צדקנות, וחושבים כי אנו יודעים טוב יותר, וכי אנו ראויים יותר, וכי נפתח לנו דף חדש. וכי האחר בזוי בעינינו ונקלה עד מאד, ולפעמים איננו עוצרים בעצמנו, ואנו אומרים כי היינו הורגים אותו, או פוגעים בו או מרחיקים אותו או שורפים אותו. על דברים של מה בכך. כל זאת, על שום שאין אנו זוכרים את חטאנו האחד בכל העיתים.

על האדם לגלות את חטאו, ולשמרו בינו לבין עצמו, עד יבוא היום. על האדם לגלות את חטאו בעצמו, לבדו, הרחק מעיני העולם, עת הוא יושב שבעה פתח אוהל מועד. "מה חטאי ומה פשעי?" ישאל האדם. ואם יזכה, יגלה.
ויזכר תמיד את חטאו, את טירופו, את שגעונו. תמיד.
או אז יהיה רך יותר, ואוהב, כאהרון, שעליו אומרים חכמינו: אוהב שלום, ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
אכן, אהרון שאחרי מות בניו הוא, ולא אחר.
וגם אז חטא. ברכילות. אבל זאת נשאיר לעת המתאימה.

10.
סודות סודות.
לפני הארוע המצער והכואב באים משה ואהרון אל אוהל מועד, ואז הם יוצאים ומברכים את העם.
מה הם עושים שם? מה הם דיברו עם השם? ומה הוא דיבר איתם?
לפתע התורה שותקת.
תמיד היא שותקת. אבל לפעמים היא שותקת עם יותר מלים.
סוד.
11.
חיפשתי בכל התורה. לא כתוב כי אלוהים אומר:
"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵש ועל פני כל העם אֶכָּבֵד".

ייתכן, אומר אני, כי אמר למשה ואהרון את הדברים הללו עת היו שניהם לבדם באוהל מועד.
ייתכן, אני מוסיף, כי לא הבין אהרון את הנאמר.
ומשה, שהוא די כעסן בפרשה זו, מסביר לו לאחר מעשה:
"כדי לזכות בכבוד העם, עלי להיות קדוש עם אלה הקרובים לי. אשי יוקדת בהם. והם נשרפים".
כמו משתמש אלוהים בנדב ובאביהוא, כדי להכניס יראה בלב העם.
ואנו לומדים מחדש את משמעות המלה החתומה הזאת, קדושה.
12.
עוד ועוד עניינים כאן, בפרשה.
אני, אבל, עייפתי.
אל נא נאכל חזיר, אל נא נאכל ארנבת, ולא את הקאת, והרחם והגמל.
זה בתורה שלי.
והסירותי את דתי מעלי, והייתי חילוני.
13.
ענייני עולם, חול, יום-יום. מה לי ולהם?
הכל, אני אומר.
הכל.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שבת שמיני

  1. מגירה הגיב:

    שלום
    קראתי הבוקר באוטובוס את פרשת תזריע ואני מצפה לראות מה תכתוב עליה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s