שבת אחרי מות//פסח התשס”ח

1.
חזרתי.
2.
חסד שבחסד החזיר אותי הביתה
. כל הדרך מן הדרום, הראה לי את דרכי, הורה לי את דרכי.
ואנוכי ראיתי אף למדתי.
העולם נגאל בכל רגע ורגע.
אלוהים הוא אלוהי האמת והחסד, כי לעולם חסדו, כי לעולם אמיתו.
3.
והדרך ארכה לי וקצרה לי, ויפתה עד מאד.
ובדרך דיברתי אליה, על אף שלא היתה שם בצורתה הארצית.
רק בתודעתי היתה שם.
תמיד בתודעתי היא שם.
ולא די לי בכך.
אולי זהו חטאי.
4.
מלון באילת, ליל סדר עם עמי ישראל.
ליל אי סדר היה זה, אבל אני הייתי שמח, ולא הצרתי על צורת ניהולו המגושמת משהו.
כולם עשו כמיטב יכולתם. אף אלה שכעסו וזעמו – "זה אינו סדר" הם קראו בזעף – אף הם עשו כמיטב יכולתם.
ואני התבוננתי, כדרכי, ותמהתי כיצד משה הסיע את כל העם הזה אל מקום אחד. קשה לאחד את העם הזה, קשה לרצותו, קשה להנהיגו.
5.
עוד הייתי תמה בעבר על אי יכולתו של העם לשאת את סבלו ולו לרגע. אומר הייתי להם:
"זה אך חזיתם בקריעת הים, וראיתם – במו עיניכם ראיתם, ושרתם עם משה את השירה הזאת לה'.
והנה, ימים ספורים לאחר כך בכיתם בכי גדול: אין מים, אין לחם, אנו רוצים לחזור."
לא יכולתי לשאת את הבכיות הללו.
אלוה, אבל, עשה עמי חסד, ואפשר לי לראות את בכיית העם בצורה רכה יותר:
יום הלכו במדבר, ומים אין, והעם מחריש. עוד זוכרים הם את קריעת הים, עוד נושאים בלבם את הנס, מאמינים הם שהנה בא הרגע, ועוד מעט נשתה. ולא היא.
ועוד יום הלכו במדבר, ומים אין, והצמא כבד, והעם מחריש. כבר עמום זכרון הנס, והרעב מציק, והקטנים בוכים, והגדולים עייפים, ושפתותיהם יבשות. אבל שוקטים הם, ואינם בוכים, ואינם מייללים, ואינם מבקשים. עוד מעט הוא יביא אותנו אל המים החיים, הם אומרים בנפשם, זה חייב להיות כך, הוא העביר אותנו את הים, הוא הוציאנו ממצרים, זה חייב להיות כך הם שבים ואומרים, קשה להם לנסח מחשבה אחרת בתוך הצמא הגדול הזה.
ומים אין.
ועוד יום בא, ומים אין. ואולי, אך אולי, מת מי מן המחנה בצמא הגדול הזה.
והנה באר. שוקקת נפש העם, הנה, הנה, מצאנו את באר המים. באים הם לשתות, והנה מרים הם המים, אינם חיים המים.
מה נוראה האכזבה. כיזב לנו משה. כיזב.
וכל שהם אומרים לו, למשה, הוא: מה נשתה?
ומלה על הרעב לא אמרו.
ההייתי אני מוצלח מהם, גיבור מהם? אינני יודע, אך נראה כי לא היא התשובה הנכונה.
6.
על כל פנים, משה משליך עץ אל המים, ונמתקים המים. שוב חיים הם המים.
מעין נובע, הדבר הניבע, הדבר הניזון מן הדבר הניבע.
אין, יש, חיים.
ללא החיים יתעפשו המים, יתמררו, יאררו.
העץ מסמל את החיים.
המים מסמלים את היש הנובע מן האין.
כמו אומרת התורה, אם לא יבואו המים במגע עם החיים – ימותו המים, ולא יהיו טובים עוד.
לכן משליך משה עץ אל המים. זהו עץ החיים.
על מנת שיהיו טובים, על המים לבוא במגע עם החיים. זהו מעין מעגל שבו המים מזינים את החיים, והחיים מטהרים את המים.
ללא האחד לא יהיה האחר, וללא האחר לא יועיל האחד.
רק ביחד, עץ ומים, מקבלת ההוויה את צביונה האלוהי.
7.
אינני יודע יותר מזה.
8.
מפרשת "אחרי מות" אצטט כמה פסוקים.
לא אוכל לבררם למענכם כעת.
בררו אותם בנפשכם, כי בנפשכם היא:
"והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו" (ט"ז, 10)
"וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. וכפר בעדו ובעד ביתו ועד כל קהל ישראל" (שם, 17)
"…והקריב את השעיר החי" (שם, 20) ; וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי…" (שם, 21).
9.
מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון.
"כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע" (קהלת, פס' אחרון).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s