שבת בהר

1.
בערב שבת חצינו את הגבול.
שילמנו את מסי המעבר בצד הישראלי, החתמנו את הדרכון,
ספגנו את מבטי ההאשמה האומרים: "חסרי אחריות שכמותכם, עכשיו הזמן לעבור את הגבול? ואם יחטפו וכו'"
שילמנו את המסים בצד המצרי. החתמנו את הדרכון וספגנו את מבטיהם של פקידי מעבר הגבול.
דימינו בנפשנו כיצד הם מודיעים לאנשיהם היכן אנו שוכנים, למען יוכלו אלה לחטוף אותנו,
ולהחזיקנו כקלף מיקוח במשחק המתנהל בין הערבים (חמאס, פת"ח, חזבאללה, אל-קעידה וכו' ) לישראל (מדינת, ממשלת, עם וכו').
לקחנו מונית, שילמנו את מחירה, והיא הביאתנו אל ההר.
2.
הו, היא נאנחת בראשי, עוד, היא אומרת לו, עוד, חזק חזק.
רק חזק היא מבקשת כעת, והוא מחזק ומתאמץ מאד.
(מס גופי שהיה צורך להעלותו לאיזה מולך)
3.
משהגענו זנחנו את פחדינו הקודמים ואת אשמותינו.
התקבלנו בעדינות, כדרכה של סיני לקבל את אלה אשר באים בתוכה.
זוכרת היא את אלה אשר באו בשעריה.
זוכרת היטב כל אחת ואחת מששים רבוא הנשמות שבאו בה בקול גדול, ברעש ובצלצולים ובקריעת ימים.
זוכרת את מטהו של זה המוליך את הששים, אשר הכה בסלעיה והוציא מהם מים חיים, אשר עלה על ההר
וצר וחקק וחצב, אשר בא בתוכה ויצא ממנה כמו לא היתה מעולם רחם לאלה אשר הוליך בתוכה בעוז ובענווה, זוכרת את צעדיו על אדמתה,
את צעדו האחרון, את הרגע שבו עזבה כף רגלו השנייה את עפרה, ונחה רגע אחר כך על אדמה אחרת, לא סיניית עוד.

עבורה הוא מת בו ברגע, ולא התנחמה כשנקבר בלא-נודע האחר, בגיא, מול בית פעור, בארץ מואב.
4.
ראשה ריק ממחשבות, פיה פעור
וקול נשימותיה נשמע באוזניו.
עוד מעט קט היא תקפא לרגע קצר, ארוך מאד.
(אולי תקח אותו בפיה לאחר מכן,
אולי לא. אינני יודע. לא החלטתי עוד.)
5.
כל הנצח הזה מרגיש כמו איזה מוות אחד ארוך,
אמרתי לעצמי מתישהו בימים האחרונים. הגבר שבתוכי
הולך לאיבוד בתוך הנצחיות הזאת, אין עוד עצמה, אין עוד רחמים, אין מקום לחמלה.
רשע עטוף בנצח. טירוף.
6.
she wakes to the stroke of a hand
moves her body flesh to her old man
7.
ומה בכתובים?
אמונה. מה עוד לי לכתוב? כל הכתובים אמונה הם.
שמוט שמוט, הם אומרים, כי לי הארץ, כי לי המים, כי לי האשה,
כי לי אנחותיה, כי לי המלים, השירים, הלחנים.
ובפרוטרוט:
"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'".
ומקדשי תיראו.
זה די ברור, אף על פי שמכוסה בחידות ובצבעים שחורים מאד.
אני ה'
.
אין בעולם כולו צמד מלים מנחם יותר משתי אלה.
8.
את, שאליה אני כותב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על שבת בהר

  1. אמה שם-בה הגיב:

    האני דקטנות נעצבה
    על כי אינני זו שאליה אתה כותב.

    האני דגדלות שמחה
    על כי אני היא זו שהיתה איתך על ההר.

  2. רשועה (נתלית באילנות גבוהים) הגיב:

    האני דגדלות שמחה
    על כי אני זו שאליה אתה כותב.
    .
    האני דקטנות שמחה
    על כי אמה היא זו שהיתה איתך על ההר.
    .

    (אמה, אני מקווה שאינך כועסת. זה כל כך התבקש לי.)

  3. רשועה (חוזרת למידות המקובלות) הגיב:

    התרגשתי.
    תודה
    ושבוע טוב.

  4. twoman הגיב:

    אוווו.
    האני דאני שמח.

    שבוע טוב.

  5. אמה שם-בה הגיב:

    מאצבעות הרגלים ועד שערות הראש
    אושר
    מהמקום שלפני החזה
    אל המקום שמאחורי עמוד השדרה
    לבי לפניך
    לבי שתפח
    והוא גדול ממני עכשו.
    עוד אגדל להיות בגודלו של לבי
    עוד אקטן להיות בגודלו של הפרח
    עוד אלמד להיות בגודלם של הדברים האמתיים.

    (אפרופו מידות מקובלות).

  6. רשועה הגיב:

    איך מלא.
    תודה.
    .
    פעם, כשהייתי קטנה וחשבתי רק בכיוון אחד וחצי:
    עברי מתרחב
    עתידי מצטמצם
    והרגע העכשווי, הוא לבדו נשאר
    תמיד באותה המידה.
    .
    הלב שלי שולח חיוך, ואותי איתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s