שבת בחקתי

1.
אני בביתי, אבל זר.
הכל מוכר, הכל מונח במקום, הרעשים מבחוץ הם אותם רעשים,
הנוף הוא אותו נוף.
אני מסיק את המתבקש:
אני לא אני.
2.
מתי מקדחת בחולות של סינגפור
או נרצחתי על ידי קבוצת צעירים שרצו לקרוא תגר על ההנהגות המקובלות, חיפשו אסתטיקה ואמת במוות פולחני
או נחטפתי והוחזרתי אחרי שטיפת מח
או התאהבתי (אישה. מפסלת באותיות, מפקסלת במספרים).
או התגלות.
3.
בחוקותי (שונה מ) בחקתי. נקרא אותו הדבר. דגש חזק בק'.
למה זה כל כך חשוב לי?
4.
מן הפרשה:
"והתהלכתי בתוככם"
"חרב נקמת נקם ברית".
5.
שני רפרנסים בראשיתיים:
"ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים"
"להט החרב המתהפכת"
6.
התוך:
כשיהיה טוב, אלוהים עצמו יתהלך בתוכנו. ולא סתם בתוכנו אלא בתוככנו. בתוככי נפשם של בני אדם. ואם אלוהים עצמו מתהלך בתוככי נפשי, הרי שאני אינני מתהלך שם, הרי שאני אינני, הרי שאני כלי מחזיק ברכה ואינני – כי לקח אותי האלוהים.

כשיהיה רע תשולח בנו חרב נוקמת נקם ברית. אל קנא, אל רחום וחנון, אל נוקם ונוטר, אל  נושא סתירה ואינו חושש מפניה, אשר מלכותך מלכות עולם ושלטונך עם דר ודר, אתה תביא בנו חרב לוהטת, מתהפכת, נוקמת נקם ברית, המרחקת אותנו מדרך עץ החיים.
רואה אני כי תוצאתו של דבר אחד היא נקמה: הפרת הברית. על זה יקום ויפול דבר, ואם נפר הברית, יקוים בנו הכתוב הנּוֹקֵם, המתנקם, ונוּקָם.
בהמשך הוא אומר: "ושלחתי דבר בתוככם". כלומר אל מול עתות השלום – התהלכתי בתוככם, ניצבות עתות אחרות – שבהם הדבר בתוככנו. דברים ודיבורים על גבי דברים ודיבורים נוספים בתוככנו, אנו הולכים ומדברים את עצמנו למוות, מדבררים את עצמנו ואת שולחינו למוות, מתמלאים באיזה אני שאיננו יודעים ואשר מסרב להיחשף בפנינו (אנו משכנעים אותו באותות ובמופתים לגלות עצמו ופה ושם, והוא אך בקושי משתף פעולה, ובוודאי אינו מבין מדוע), ואלוהים – טוב, הוא לא מתהלך בתוככנו. דחקנוהו, העדפנו את הבעל דבר, והושבנו אותו (הבעל דבר) על כסא מלכותו (אלוהים).
7.
עוד דבר המתדבר בתוכי ומרחיקני מן האלוהי, אבל מקרבני אליה, אליה (אינני משלים, אבל המעגל בהחלט צוייר):
דרך עץ החיים מוגנת על ידי להט החרב המתהפכת והכרובים. ואני יודע כעת כי על מנת לבוא בדרך עץ החיים, עלי להתגבר על להט החרב המתהפכת ועל הכרובים.
סוף סוף הבינותי את פחדי העמוק מן המין.
8.
והנה, הוא איננו כה עמוק. (קיים פחד אחר, עמוק ממנו).

חזק חזק ונתחזק.
(הטלפון אינו מצלצל, ואף-על-פי-כן היא מעברו השני של הקו).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על שבת בחקתי

  1. twoman הגיב:

    הו, שכחתי לכתוב על היצר. היצר הרע.
    ביקשתי ממנו לפני השבת שלא יפסיק לעבוד. שיכשיל אותי ככל יכולתו. שימשיך לפעול את פעולתו, שידחק אותי לזנות ולהאבסה עצמית, ולשנאה ופחד וטירוף, לטמטום ולקהות חושים, ואם מדובר באלימות, אז לרצחנות (לפחות).

    מצדי, הבטחתי שאעמוד נגד כל אלה. ואם אפול ואכשל – אתרומם, ואעמוד מחדש.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בוקר טוב.

    שבת קשה היתה זו.
    עוד בטרם, קראתי את הפרשה וסכמתי בקול: לא אלך עמך בקרי.
    .
    אחר כך הוּשׂמתי במצור. בּוּדדתי מעם עצמי ע"י אותו יצר הרע.
    "נו, באמת", הוא אמר, ו"בחייך" וגם "אל תצחיקי אותי"
    "צודק", ענתה לו מישהי שהייתי פעם, "צודק. התבלבלתי".
    לא מצאתי עייפות, לא חפשתי מנוחה, לא נאבקתי.
    .
    לקראת צאת השבת מצאתי נקודה אחת. פיצפונת. פיקסליונצ'יקית.
    זה הספיק. יצאתי.
    חבוטה אך שלמה. או, יותר. לפחות.
    .
    היום יום המגבת של אדאמס. קשרתי מגבת לתיק.
    אדומה.
    לטובת החיים והשיתוף.
    .
    שבוע טוב, אני אומרת לך.
    ולעצמי, גם.

  3. רשועה הגיב:

    זאת אני, שם למעלה.
    מרגש אותי המשפט הזה: זאת אני.
    מחייכת.
    יום טוב.

  4. twoman הגיב:

    שבוע טוב ר', לך וגם לעצמך. ולכולנו.

    יופי, פגשת את עצמך, וזיהית: זאת אני.
    גם אני את. גם את אני.
    יום אור.

  5. רשועה הגיב:

    טוב עשיתי הבוקר.
    דגלאס אדאמס צדק.
    רוח קלה נשבה ונפנפה את המגבת שמאחורי גבי
    והנה אני טרמפיסטית בגלקסיה.
    נודדת ברחבי היקום והקיום.
    .
    ככה זה כשמוצאים נסיעה נכונה:
    שומדבר לא עוצר את החיוך.
    .
    אך טוב. בעצם, בעיקר.

  6. ר. הגיב:

    אף אתה היטבת עשות היום.
    ר.
    כך אני חותמת בכתבי לקרובים אל לבי.
    שבע מחקתי והחזרתי.
    זה פשוט מאד, בעצם.
    .
    שקט מתדפק על חלונות הבית.
    אקום ואפתח לו, שיבוא עלי.
    טומן בי, מתוך הלילה, כל מה שנכון.
    .
    לילה טוב. לילה וטוב.

  7. twoman הגיב:

    בדיוק עכשיו כתבתי את הפוסט הבא.
    לא העליתי.
    אבל עכשיו אעלה.
    זה פשוט מאד, בעצם.

  8. מגירה (טיול בעקבות רש"י) הגיב:

    אם נלך בקרי
    "וזרעתם לריק זרעכם"
    והברית תופר
    ראשונים אמרו 'עראי במקרה', בשוטטות חסרת מנוחה

    יש שקראו לה לשון נקייה 'מניעה'
    'וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין"

    ויש היודעים ׁ(אונקלוס הגר) שזוהי 'קשיות' , מטרה קשה העומדת מאחורי כל הרוך המדומה
    ובצדק יכנו אותה בשמה

    "ושברתי את גאון עזכם ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה"

    ואם לא נשמור הברית
    ואם המרחק בין המילה לאלוהים רק ירחק וירחק
    "ותם לריק כחכם ולא תתן ארצכםאת יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו"

    סוף דבר הכל נשמע
    תם כוחי
    יאושי גבר

    ובתי קוראת לי משחקת על המרבד.

  9. twoman הגיב:

    אתה אבא!? מקסים. אני שמח פתאם. יש לי ימים קצת רעים, אני עייף מאד ובדרך לישון. אבל אתה אבא, וזה משמח אותי כל כך.
    תודה על הכל (גם על התגובה ההיא).

  10. מגירה הגיב:

    כן
    אני אבא
    וזה משמח
    (חי ברגעים מסוימים אושר בלתי אמצעי דרך בתי)

    (וכן, אני יודע שזה פרדוקסלי)

    ד"ש ל-ר'

    (דר"ש)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s