שבת במדבר

1.
אם תבוא אליו כשאינך מוכן, עשוי הַמִּדבר להיות מקום מותך.
מנסיונם של אחרים אני מדבר.
2.
אם תבוא אליה כשאינך מוכן – תגרם לך מבוכה מסויימת ולה תגרם איזו אכזבה.
היא תסיח דעתך בדיבורים, ואחר תבקש אותך ללכת.
מניסיון אני מְדבר.
3.
יש וחולשת דעתו של אדם, ועולים במחשבתו כל מיני
המהומים וטמטומים ושטותים וטעותים.
אלה באים מן הבעל דבר המסית ומדיח בכל העיתים.
לעיתים, בנפול דעתו, יתפתה אלי חטא.
אבל על אדם לדעת זאת בגשתו אל החטא:
לפני עבירת עבירה יעלה על לבך הרהור תשובה.
תמיד.
הרהור אחד, רק אחד.
אם תתפוס בו, תנצל מן החטא.
ואם לא, תקח אותו אתך אל החטא, ותחטא, ובמחשבתך יעלה הרהור התשובה תוך-שאתה-חוטא, ותחטא פעם נוספת, חטא של מחשבה.
אבל אל נא תפול רוחך.
אחר כך, גם כן תמיד, אפשר לשוב ולתקן.
רק שהתקון יהיה קשה יותר הפעם ולא בכדי:
אתה, שחטאת, מסוגל ליותר הפעם הזאת. לא יבקשו ממך את שביקשו ממך קודם.
יבקשו ממך יותר. עליך לדעת זאת ולהיות מוכן לכך.
4.
מי אני בכלל לכתוב את הדברים הללו?
הרי מתה השבת בחיקי, ואני הרגתיה בעצמי.
5.
ובכל זאת, אל יקל בעיניך.
מפי חוטא יצא הדבר.
6.
"והזר הקרב יומת".
אני חייב להבין שעל מנת להתקרב (אל אישה, אל עצמי, אל הרוח הכללית, אל רבי נחמן, אל משה, אל אלוהים) עלי לחדול להזיר עצמי. משלא אהיה זר עוד, אורשה להתקרב (אל אישה, אל עצמי, אל הרוח הכללית, אל רבי נחמן, אל משה, אל אלוהים).
עלי להסיר את הנזר ולהגלות בתפארתי.
אז אבוא אל הקודש (אישה, עצמי, רוח כללית, רבי נחמן, משה, אלוהים) כשאני מוכר, בן המקום, אחד מן העם, אהוב לשם יתברך
ואיני זר לעצמי עוד.

ברור הוא הדבר: הזר הקרב מת, ונולד המוכר הקרב. והנה זהו אתה.

7.
לא נוח לי בגוף, אמרתי לעצמי אמש, אחרי כניסת השבת.
אצא אפוא מן הגוף, עניתי לי
ושכבתי במיטה, ונשמתי אט אט, ודימיתי אותיות הננשמות לתוכי,
ונעשה לי נח בגוף, ונגעתי בי,
וחשבתי עליה.
ועצרתי, למען לא יצאו לבטלה.
ונרדמתי.
וחלמתי.
ומתי.
סוף סוף מתי.

8.

שבוע טוב.

מלכות שביסוד, (מ"ב ימים לעמר),

(מתן תורה הולך ובא. לא להתקרב אל ההר.)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על שבת במדבר

  1. twoman הגיב:

    – נכתב בין השמשות – מעבר ממצב מדכא במיוחד לקיום שמח מאד. לשניהם, אגב, אין סיבה ידועה. בכתבי את הדברים הייתי דך ונכלם.
    רק כעת, כשעה-שעתיים אחרי, אני מבין (מתוך שמחה), שהייתי על הגבול.
    אין זאת אלא שאני בארץ חדשה, שמיים חדשים.
    – מה עוד?
    – מי אמר שיש עוד?
    – אתה.
    – נכון. אבל לא עכשיו.

  2. רי"ש הגיב:

    ערב טוב.
    אפילו שכבר לילה.
    ועוד מעט יבקיע בוקר.
    זה ערב. טוב.

    חכיתי לחזור והנה חזרתי.
    הייתי כאן ואני עכשו.

  3. רי"ש הגיב:

    היתה שם נקודה אחת.
    היא שתקה ואמרה:
    שלום.
    חשבתי עליך.
    שבוע טוב.
    מחר יום ראשון.
    Dream a little dream of me
    עוד עלי לסיים כמה.

    כל גודלה כגרגר חול, ורבוא מסרים נטפו הימנה.
    נפלאות הכאוס.
    חבורות מנדלברוט צבעוניות מציירות את לבי.
    .
    לילה טוב. שבוע טוב.

  4. מגירה הגיב:

    שבוע טוב

    (מובא בשם אשתי)
    "הזר הקרב יומת"
    אלוהים מזהיר ומגביל את ההר פעמים רבות
    שומר עליהם חושש ממותם בפרץ אקסטטי
    חושש שמא יהרסו לעלות אליו.. חושש מפניו הממיתות

    אבל העם כלל לא מעוניין לעלות

    וכאן הטרגדיה הגדולה מסופרת בקצרה
    החופה, סיפור האהבה , האלוהי והאנושי,
    רצונות שונים, מקומות שונים כל כך,
    מיתוס של אי הבנה

    נ.ב
    ואיך אפשר לחדול להזיר את עצמנו
    זה לזה, ולעצמנו?

    (השיר מוקדש לכם, ר"יש וtwoman)

  5. אמה שם-בה הגיב:

    יפה המדרש על הזר הקרב יומת
    ויפה היה גם המדרש בשבוע שעבר
    על מחלת הדבר- הדיבור.
    בדיוק באותו שבוע ירון מהולנד
    כתב שיר
    על פגישה עם רופא שמאבחן אותו כחולה, ומחלתו היא הכרות עם יותר מדי אותיות ומילים. צריך להפחית את מינון המילים אמר הרופא.
    בהולנדית יש מילים נורא ארוכות ומצחיקות. שם המחלה הזאת למשל הוא
    woordenstroomconstipatie
    כשמישהו רואה אותך כמוכר מאד. גם זו יציאה מהזרות.
    אתה מוכר לי מאד.
    אתה מוכר לי מאד.
    גם את מוכרת ריש.
    אינך זרה עוד.

  6. twoman הגיב:

    כותב למגירה:
    חזרתי עכשיו מהיכל הספר. מציגים שם את מגילת ישעיהו המקורית, זו אשר נמצאה בשטח בקומראן (רק קטע קטן ממנה, ובכל זאת, מרגש מאד).
    דרך הספר, אני חושב, נוכל לחדול מלהזיר עצמנו. דרך הספר והסיפור.
    שלושה ספרים, כותב ספר יצירה – ספר וספר וסיפור.
    אני חושב שוב:
    ספר אחד – ספר כתוב, מלא, מחכים, מעשיר מלמד. נקרא לו: התורה. (או התנ"ך כולו).
    ספר שני – ספר נקי, ריק ממלים.
    סיפור – הסיפור שלך.
    אומר אני כי על כל אדם לכתוב את הסיפור שלו בספר הנקי, הריק ממלים, לאור האור העולה ממנורת המאור -ספר התורה, ולאור ספרי הנביאים והכתובים.
    כך, אני אומר, נפסיק להיות זרים זה לזה. כך נפסיק להיות זרים לעצמנו.
    לכתוב את הסיפור שלנו דרך הסיפור ההוא. זה הכל.
    תודה על השיר.
    תודה לאשתך על המדרש. אני חושב עליו. אני חושב גזעיו. אני חושב פרחיו, פירותיו. אני חושב עליו. איזו עברית זו, הא?

  7. רי"ש הגיב:

    תודה, אמה ומגירה על דבריכם אלי.
    .
    הכרות אינה הפגת הזרות.
    יתר על כן, הכרות יתר מובילה לעתים למצב של עוורון, שהרי אנו מכירים אותך מאד (ולכן מניחים/מנחשים/מדלגים על הקשבה והתבוננות בך). (זה לא נובע מלב ערל אלא מהרגל עצל).

    להכיר מישהו טוב מאד, משמעו לדעת שלעולם לא אכיר הכל.
    לדעת. לא להבין.
    להרגיש זאת בעצמות ובשרירים, בעור ובפעימות הלב.
    בעת הידיעה ובמנוחה שלאחריה.
    לקבל ולהכיל את הידיעה הזו.
    תיכף יקרה משהו שלא ציפיתי לו.
    החיים הם עכשו. תודה.
    על הכל, תודה.

    אני כה שמחה להיות מוכרת לכם ולהכירכם.
    ואיני רוצה להכיר מי או להיות מוכרת, יותר מדי.
    אף פעם.
    לעצמי, לכם, לאיש או אשה בעולם.
    כדי שלא אפסיק להקשיב ולא יפסיקו להקשיב לי.
    כדי שלהביט לא אחדל ולא אהפוך שקופה.
    כדי שלא יתעלמו ממני.
    כדי שלא אתעלם.
    פן אעלם.

  8. מגירה הגיב:

    תודה רבה רי"ש
    דבריך נוקבים ונוכחים
    ושכחתי גם לומר חזק ואמץ מאוד על הפוסט עצמו,
    על הזר הקרב, (ורק אמה שם-בה הביכה אותי
    כשהודת לך קודם ורק אחר כך פנתה לדבריה
    צדקה ממני).

    אמה, אני לא זוכר איפה קראתי, אבל אני בטוח שיש מדרש
    או סיפור עם יהודי שטוען שלכל אדם הוקצבו עם לידתו מספר מילים מדויק
    ולאורך חייו הוא מכלה אותם עד שהמוות לוקח אותו למקום בו כבר אין מילים
    ביום ההוא (אני דורש) נהיה אנחנו ושמנו אחד.

  9. רי"ש הגיב:

    טוּמֵן.
    היית בירושלים.
    פגשת קלף שהמתין למבטך יותר מאלפיים שנים ומאה.
    .
    שבעים פרים שולחו רסן, דורסים כל חלקה מסומנת בשדותי
    בפרסה חזקה ובקרן נטויה.
    .
    אלף שנים ומאה ועוד אלף ועוד.
    .
    ועונים לה כך, בערך: הוי, עוד ארוכה הדרך.
    .
    אלמד עוד משהו.
    תודה, יקירי.
    שבוע טוב.

  10. רי"ש הגיב:

    האין זו תילי – תהילה, של ש"י עגנון?
    נדמה לי שבפגישתם הראשונה היא פורשת בפניו את האמונה כי בטרם לידתו, מוקצב לכל אדם מספר המלים לחייו האלה, וכשממלא מכסתו, הוא נפטר לעולמו.

  11. קורצוויל הגיב:

    רי"ש
    כנראה שאת צודקת
    יצאתי דורש על עגנון…

    (מגירה)

  12. אמה שם-בה הגיב:

    להכיר. להיות מוכר.
    אינני מפחדת שיכירו אותי יותר מדי.
    התעלומה שם בכל מקרה.
    ככל שאני מכירה אנשים יותר לעומק, אני מכירה יותר בתעלומה שהם.
    חושבת על המילה מדרש.
    על דרישת השלום.
    אני דורשת בשלומכם.
    הרצון לחדור מעבר לפשט.
    אני יוצרת מדרש לשלם שאתם שהוא תמיד מעבר להבנתי.
    ועדיין הוא מוכר מאד.
    משום מה.

  13. רי"ש הגיב:

    מגירה,
    רק עכשו הבנתי שטמון שם שיר.
    אני בעבודה ואיני יכולה להאזין.
    חבל.
    שיר אהוב מאד.
    אשמע בבית וירחב לבבי.
    תודה.

    לא פנויה דיי כדי לנסח את שעולה בי בעקבות משפטך המדויק: מיתוס של אי הבנה.
    נפלא. זו תחושתי.
    מחשבותי רב מסלוליות מדי והסביבה, כאמור, לא מספיק מאפשרת בשעה זו.
    גם אם לא אתפנה לכתוב כאן, היום, מקווה שאצליח לנסח לעצמי.
    תודה.

  14. רי"ש הגיב:

    אין מדובר בפחד, אמה.
    וגם לא בפיצוחים.
    התעלומה שאת קוראת, היא המערה שאני קוראת, היא את, היא אני,
    היא הוא.
    הוא היא.

    בדרשי, אני מתפשטת.
    זה תמיד חדש.
    הרצון לחדור והרצון להדרש.
    אני אוהבת שום.

  15. twoman הגיב:

    אני אחכה בחוץ.
    (דווקא הייתי ביריד, אבל לא היה שם איש).

  16. רי"ש הגיב:

    מגירה, איזה הולם לב.
    רגע קולנועי נפלא, רגע מפואר בחיים.
    תודה.
    תודה ולילה טוב.

  17. מגירה הגיב:

    רי"ש, תודה רבה
    בחרתי דווקא את הביצוע הזה, חשבתי שהוא יתאים לכם.
    תארתי לעצמי שתראי את זה בשעה כזו
    בדיוק צפיתי בזה שוב
    זה באמת קטע מדהים (אבל כל הסדרה מלאה ברגעים כאלה)
    אני צריך לחזור לסבלותיי
    (אני לא מבין איך את לא נופלת מעייפות, אני זוכר את בשבוע הספר כעבודה פיזית מאוד)
    לילה טוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s