זכרון ונשיה ברא אותם

לאחת, מֵתָחָיָּה

לא, אף פעם לא נוסעת, רק בראש, רק בראש. אם תגיד לי אקוודור, אני עוברת חצי עולם, צפה על פני ימים, עוברת על פני יבשות, אני שם ברוחי אני שם בשכלי, אם תגיד לי איים אנטיליים או קייפ ורדה אני אגמור, אני מדהימה, גדולה מן החיים, אני החיים, אני האישה האולטימטיבית, אני גם הראשונה, אני ארד לך ואהיה חכמה, אני אמצוץ לך בשמחה וגיל ומתוך הבנה של החיים, של אלוהים ושל הדת, אני יודעת הכל יותר טוב מכל אחד אחר, לכן שנאתי העצמית מרקיעה שחקים, אף אחד לא שונא כמוני, אם אני מתאהבת זה בגלל שהגבר שלי נביא. הגבר שלי נביא, מלך, משיח, אני אשנא, אני אוהב, אהיה נאמנה לך עד מוות, אבל אהרוג אותך מתישהו, אני מבטיחה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על זכרון ונשיה ברא אותם

  1. רי"ש הגיב:

    נושמת מעל זה כבר מאתמול, ולא מצאתי איך להביע.
    הבוקר שמעתי ברדיו את הפסקול של הזכרון הזה.
    הנהו.

  2. twoman הגיב:

    yeah bobby can ease your heart sometimes
    חוץ מזה כמעט שכחתי, אבל, כמו שאומרת הכותרת, זה לא תלוי בי.
    ותודה.

  3. מגירה הגיב:

    "כעת בא שיעור מספר שתיים.
    מה שהיה היה.
    אין לי צורך להצטער עוד על מה שקרה.
    מספיק.
    זה רק מותיר אותי בעבר, ולא מאפשר להסתכל קדימה.
    אני מבטיח שאעשה כל שביכולתי כדי לפעול נכון יותר בפעמים הבאות. כל כך נכון, עד שיתאפשר לי לעמוד מול בת המלך עצמו, והתנהגותי תהיה טובה מספיק עבורה ועבורו.
    הייתי רוצה לא להבטיח.
    פשוט לעשות.

    אבל אינני נמנה על אלה אשר נולדו עם כפית של אמת בפה".

  4. twoman הגיב:

    תודה יקירי. שלחת אותי לקרוא את הטקסט וקראתיו שוב, מחדש.
    אתה צודק, כמובן.
    ובכל זאת, לפעמים עולה בך איזה זיכרון, ואתה בוחר להתייחס אליו.
    בכל זאת נכתב כאן משהו.
    ואולי אפילו עם איזו אסתטיקה פנימית.
    אני לא מצטער עוד.
    רק התגעגעתי לרגע.

  5. רי"ש הגיב:

    (בשקט): ערב טוב.
    משהו יפה קרא כאן.
    קרה היכן?
    קול קרא והלכתי
    או באתי.
    הנני.

  6. רי"ש הגיב:

    היופי של קוואפיס ושם טוב לוי התנגנו בי בדרך הביתה.

    לילה טוב.
    ערב נהדר.
    יום מוצלח.
    ותיכף, עוד בטרם אישן דיי, יתחיל עוד אחד.
    תודה. תודה.

  7. רי"ש הגיב:

    איני יודעת מה לענות.
    המתחם כולו התחשמל במשך הנצח שבו לחצנו ידים מעבר לדוכן.
    מוכרים עמדו משתאים, אנשים השתתקו.

    ואנחנו, אשפי המלים, באלם היינו ליד
    אחת.

  8. twoman הגיב:

    כן, זה נכון. חזרתי מן העבודה. בדרך למקלחת. אח"כ אדבר, אם אוכל.
    צ'או צ'או.

  9. רי"ש הגיב:

    סוגרת את כל הרישומים, מכינה קלסר לממלא המקום דמוצ'ש.
    ומתחילה להבין שעוד מעט אסע לנתב'ג.

    המזוודה כבר מלאה טחינה נפלאה וספרים למכביר,
    תיכף אזרוק שמה כמה בגדים ואכנס להתקלח.
    ביתי. תמיד כשאני מתרחקת הוא נעשה יותר קרוב לי.
    ומיד זה עובר, כי הבית הוא היכן שאני הוא. או היא.

    וכל זה אינו אלא להג האומר:
    .

    להתקרא מארה'ב, בעוד קצת פחות מיממה.

  10. רי"ש הגיב:

    היה זמן כזה, שבו לא הייתי עוד בישראל.
    כל נוטריון יאשר. לא הייתי.
    מן החלון שלצד המסלול בו פסעתי, נשקפו הרי ירושלים מזה ואד הים בתל אביב מזה.
    תבורך העייפות הנוראית שמתוכה הצצתי, שאיפשרה לי לתהות היכן אני, בעצם.
    .
    מאז עברו ימים רבים והנה אני כאן, בארץ העלז, בהמיית לב כפולה.
    עוד מעט תגיע השבת מכם אלינו, ותישא עבורי בכנפיה שלום.
    .
    תבורך שתיקתך ותבורך אתה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s