שבת נשׂא

1.
היה היה פרק זמן
בדברי ימי עולם
שבמהלכו
כותב שורות אלה לא
צלע.
2.
אני קורא בספר ראשית חכמה על חשיבותה של היראה, ועל כך שהיא היסוד והבסיס לחכמה ולכל הדברים הבאים עמה (אמונה, כוונה, קדושה, אהבה, מעשים טובים). אני קורא בהקדמה לספר על המחבר, ועל הפולקלור שהתפתח סביב דמותו. אליהו שמו. ר' אליהו די-וידאש. צדיק היה האיש.
אני קורא בתורותיו של רבי נחמן. אני קורא בתפילותיו של רבי נתן (אבל אינני מסוגל, עדיין, להתפלל אותן. לבי לא שבור מספיק).
המחסומים הנלווים לקריאה בספרי ברסלב נפלו, ואני יכול לגשת ולקרוא.
אבל חסר אני את היראה.
ואף על פי כן, שמור עמי סוד אחד, שיכול להפיל חומות גבוהות ולעבור דרך מעקשים נוראים.
3.
אני קורא בתורה.
4.
איש איש כי תשטה אשתו.
דבר זה קשה הוא, ואינו יכול להיות מובן לרבים, ואף למעטים.
רק למתי מעט, אולי אחד, אולי ל"ו.
[בדימיוני מערות אוצר ומטמון פזורות על פני העולם כולו, מקדם עד ים, מצפון ועד נגב. ובמערות כולן טמונות אותיות. 36 אותיות צ'].
[אני חייב לכתוב שלושים ושש פעמים תשעים שווה 3240. נשמע כמו שכר מינימום, (אם להיות מעודכן, יום יומי, עכשווי. ובקיצור, אידיוטי)].
על כל פנים, אם נשוב לעניין הפרשה:
על האיש עובר רוח קנאה. זהו תנאי ובלי קיומו של תנאי זה אין יכול האיש לבוא אל הכהן ולדרוש ממנו להעמיד את אשתו למבחן המים המאררים.
עד כאן נראה לי כי רוח קנאה שונה היא מקנאה סתם. רוח קנאה לא מן האיש הוא בא. רוח רע הוא, השורה במיני נבכים ונכלולים ומקומות מטונפים בנפש ובעולם ומסית ומדיח תמימים עד לפתחה של נקבת תהום רבה.
והאישה נותרת שותקת. שתי מלים היא אומרת במהלך הטקס – ושתיהן אמן.
אמן אמן, היא אומרת, ושותה מן המים המאררים וסודה מתגלה. או מתגלה חשדנותו ורשעתו של האיש, שחשד בכשרים.
על מה רשעתו? שהרי אמר קודם – לא מן האיש הוא. אלא על שנתן האיש לרוח הקנאה לעבור בו, להעכיר את ראייתו ואת רעייתו, לטשטש עליו את דעתו ולטמטם את לבו, וכל אלה אינם באים על אדם, אלא אם רשעו עיניו וגסה נפשו.
אבל, אומר לבסוף הכתוב,
"ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע".
ואינני מבין אם נזרעת זרע על ידי בעלה, או נזרעת זרע כחלק מן ההליך המוזר שהיא עוברת, אולי על ידי אותו רוח קנאה.
[אינני יכול שלא לחשוב על הבתולה בהקשר זה].
5.
נזיר.
"כי נזר אלוהיו על ראשו".
"יפליא לנדור נדר נזיר".
ובהפטרה – שם האיש – פלאי. והוא מפליא לעשות.
והוא בא אל אם שמשון. פעמיים.
פעם כתוב "וירא" והיא אומרת "בא", ופעם כתוב "ויבא" והיא אומרת "נראה".
כלומר, קיימת הקבלה, על פי הכתוב, בין ראיה לבין ביאה.
ולבסוף אומר הכתוב: ולא יסף עוד להראׂה.
ובפרשת יהודה ותמר – ולא יסף עוד לדעתה. וכמובן, השימוש באותן המלים "ולא יסף עוד" מרמז על מעמדה של המילה "להראה".
וגם כאן אנו רואים את ההקבלה בין ראיה לבין ידיעה. שהבא אל האישה יודע אותה, רואה אותה כפי שהיא.
[בכלל בסיפור שמשון רמזים מרמזים שונים – "הנך הרה וילדת בן", ושוב עולה בראשי הבתולה בהקשר זה].
6.
יש בי מן הנזיר ומן הבתולה.
והיה פרק זמן בדברי ימי עולם שבמהלכו לא צלעתי.
מיום הארבעים ברחם אמי, עת נכנסתי לגוף זה, ועד לצעדי הראשון לא צלעתי ולו לרגע אחד.
אני תוהה האם צעדי הראשון בא בצליעה, או שמא צעדיו הראשונים של ילד חיפו עליה, על צליעתי, והיא עדיין לא ניכרה בעלילות.
שמא אמרו ההורים בלבם – אלה הם צעדים ראשונים, ובוודאי במהרה יצעד כאחד האדם.
אני חושב על השבר בלבם של הורים המגלים את צליעתו של בנם, את נכותו, ובתוך כך עליהם להתמודד עם נכותם שלהם.
זהו המשא שלי, שאותו אני מניח עם תום פרשת נשא, ומצפה בידיים ריקות ורגליים שהן רק שלי
לחג מתן תורה.
שתנתן התורה בכל יום ויום ובכל רגע ורגע, ושנעמד קדושים מתחת להר, וירד משה עם הלוחות, ונקבל אותה עלינו ונאמר נעשה ונשמע, ונחיה חיים טובים, חיים של אהבת אלוהים ואהבת האדם ועמל בתורה ויישוב הארץ ויישוב הדעת ופריה ורבייה ושמחה גדולה גדולה.
מלכות שבמלכות, 49 ימים לעמר,
שבוע טוב וחג שמח.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שבת נשׂא

  1. רי"ש הגיב:

    תגביר.
    עוד יותר.
    ממש.
    .
    מליון אפשרויות וחצי.
    רוצה לבוא לעמוד אצל דלתך ולא לעזוב עד שתפתח. וגם אז לא.
    וזה מה שאני עושה.
    אז מה אם איני בארץ.
    אז מה אם איני יודעת היכן ביתך.
    עומדת אצל דלתך ולא עוזבת. עד שתפתח. וגם אז לא.
    .
    פתח לעצמך את הוריך. פתח להם אותך.
    לא לעולם חוסן ויפה שנה אחת קודם.
    .
    ההבדל בין פגם גופני:
    שאותו רואים.
    .
    הליכתך מסוכסכת מעט, אך דרכך ישרה.
    .
    פעם, מי מארה היו בעצמם צבים ונמלטים לו נמזגו אל תוכי.
    עד כדי כך לא ראו עלי.
    כשקראתי את הפרשה במהלך השבת אמרתי שאספר לך.
    הנה.
    .
    וגם, שנתיים הלכתי בראש מגולח.
    אפקט נושמש קראתי לו. ההופכי של שמשון.
    אחרכך בתי בקשה שאתחשב בה, והתחשבתי.
    מתחת לשערי אני עדיין מגולחת.
    .
    זוהי מנחתי לעצמי ולך, לחג הלבן שעוד מעט יאפוף אותך.
    חג שמח, איל.
    שבוע טוב ושבועות טובים
    וחיים טובים.
    רויטל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s