ללא כותרת

"כמו פעם", אמרתי.

"כמו פעם".

——————————————————————————————

זה יכול היה להשלח לתחרות הסיפור הקצר מאד, או סתם קצר, מי יודע, מי ידע.

אין לי רצון יותר לשכנע אנשים. או אפילו לדבר איתם.

אבל אני מאד רוצה להיות איתם. להיות איתם ולראות אותם מבעד להצהרות, אלה או אחרות, לראות עד כמה שהם הם, לפעמים נחמדים, לפעמים פחות, להרשות לעצמי להראות מבלי להצהיר, רק להיות, לשתות איזו בירה, לנוח, להיות, אתם יודעים.

לא חייבים הרבה אנשים. שניים, שלושה. אפשר גם אישה אחת. אפשר גם בלי.

אבל זה נחמד עם אשה. בלי לדבר. רק, ככה, להיות. היא תגע במישהו אחר.

אני לא אגע.

זה אני מבעד להצהרה.

אמרתי בלי הצהרות.

להיות, אמרתי.

אולי בי היא תגע. אולי אגע בה.  שהפנימיות תתיר לגעת, ועוד יותר – להנגע.

זה נשמע כמו נגע. להיות מנוגע, נגוע אפילו.

נגוע באהבה. מותר על אישתי ועל אישותי.

אני כותב לעצמי. מעט אנשים יקראו. אולי יחשבו משהו במהלך קריאתם. חייבים הם כעת לראות את עצמם מן הצד, שהרי השורות מדברות עליהם.

עליך, כן, כן. אתה או את מסתכלים על המלים, בוחנים את עצמכם נכחן, עולות בכם תחושות מסויימות, אתם נעצרים לרגע, או ממשיכים לקרוא.

איך היה היום שלך? איך הוא ימשיך? העולם שאת חיה בו – האם הוא מושלם?

ואתה? מי אתה? האופן שבו אתה ממלא את יומך – האם כך היה נוהג הבודהא לו היה חי היום?

האם אתה תמיד בנקודת האמת?

ואת? האם יש רגעים שבהם אינך יודעת מי עוד ומה ואיך ולמה?

כך אני כמעט כל הזמן.

לדברים אין עוד סדר, והם עוברים חולפים במהירות עצומה, ואני אפילו לא מספיק להשתאות או לאטום את אזני, והדבר נרגע.

הכי אהבתי לעמוד לפרקים לצד המסילה, כששום רכבת לא היתה באופק, והפסים שקטו, התוו דרך לעצמם, בין מקום שממנו באים ובין מקום שאליו הולכים, ולא השתאיתי נוכח מהירותה, ולא הפיחה רוח שניערתני, ולא חסמה שדה ראייתי, ולא החרישה את השקט.

כמו פעם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על ללא כותרת

  1. twoman הגיב:

    קראתי אתמול דברים של איזה איש. הוא צווח ככרוכיה כי אין אלוהים.
    ואני חשבתי שהוא משקיע המון אנרגיה כדי להכחיש את הלא-קיים.
    קצת אידיוטי מצדו.
    טוב, אמרתי לו. אין. מה עכשיו?
    עכשיו, הוא אמר,
    אין גם מים.

  2. twoman הגיב:

    כולם בני זונות, הוא המשיך.
    אבל אני כבר לא הקשבתי.
    רק רציתי להיות איתו, מבעד להצהרות.
    לפרקים, כששמעתי מה הוא אמר, והמלים שלו התחברו לכדי משפט, רציתי להרוג אותו.
    לא בגלל מה שהוא אמר.
    בגלל שהיא הסתכלה בו.
    ואני שוב הייתי שקוף.

  3. twoman הגיב:

    אז צבעתי את עצמי.
    היא הסתכלה לעברי ושאלה אם אני יכול לזוז.
    חייכתי לעצמי במראה הפנימית, ושילחתי בה אש.
    במראה.
    היא הותכה לכדי קיקיון, ותולעת קטנה כרסמה בו כחם היום, ויבש.
    ושאלתי נפשי למות.
    אבל אז בא אלוהים.

  4. twoman הגיב:

    אבל הוא אמר שאתה לא קיים, אמרתי.
    מי אמר? שאל אלוהים.
    הסתובבתי, ונשארה שם רק היא.
    עכשיו, כשהייתי היחיד, לא היתה לה ברירה.
    היא התקרבה אלי.

    מי התקרבה? שאל אלוהים.

  5. twoman הגיב:

    תודה, אלוהים. מאד רציתי לכתוב משהו, ואהבתי את אשר כתבת.
    תודה לך.

  6. מגירה הגיב:

    נחמד מאוד , אהבתי

    נדמה לי שגם אני נתקלתי באיש שטען שאין אלוהים
    הייתי בדרכי לבית הספרים הלאומי, וקפצתי לחנות בכניסה
    פתחתי את ספרו , הבטתי על פניו בעמוד הראשון
    ניסיתי לדקה לדמיין את חייו, את עולמו ודעותיו ,
    ולא נשארתי לשוחח איתו כמוך, הוא לא נשמע לי מעניין.
    (נו… למה אפשר לצפות מביולוג)

    לא נראה לי ששם היתה מישהי, רק המוכר של אקדמון
    כנראה שהמישהי חיכתה בביתי (לצורך העניין, למעשה היא היתה בעבודה)

    חלמתי עליך הלילה
    קצת מוזר, כי בעצם לא היית שם
    נכנסתי לביתך ואל חדרך בגניבה
    היה שם שולחן מעץ חום (משהו מאוד ארופאי)
    ודפים פזורים עם רשימות בכתב יד
    הבטתי בהם לשנייה
    וידעתי שתכף תבוא ועליי לברוח

    (הלוואי שהייתי יודע לכתוב בקלילות כזו
    אבל הכתיבה שלי בדרך כלל היא הצהרה
    ומעבר להצהרה – אין אני,
    אין שום אני).

  7. twoman הגיב:

    בוקר טוב מגירה. תודה על דבריך.
    החלום שלך מעניין מאוד. מעין המחשה של יחסים אינטרנטיים.

    בטח עיינת בספר של דוקינס. מדהים עד כמה רדודה יכולה להיות הבנת האלוהים של איש כה חכם. אבל זה לא באמת מדהים. רק תזכורת לכך שהסתירות הפנימיות הן אלה המקיימות אותנו, המבדילות אותנו מן הטבע, המאפשרות לנו להקרא: בני אדם. ניחא.
    בשיחה עם אחי, אמש, אמרתי לו ששאלת העיסוק בקיומו של אלוהים היא הנחותה בשאלות האמונה. אולי, אני אומר, המסוכנת שבהם. היא נראית כשאלת עומק, אבל היא מעין אוננות של הפחד, ולפיכך היא מובילה לשום מקום, תוך העצמת האשליה, השקר, השטות.
    (קצת כמו לתהות האם קיים המספר שלוש: האם ראית שלוש בטהרתו? מעולם לא ראית שלוש. רק ייצוגים שלו. שלוש כוסות, שלושה ילדים, שלושה עצים וכו'. לפיכך – אין שלוש. ובכלל, אין מספרים. זה מטופש ממש. אם תשכיל – תכנס לתוך שדה המספרים ושם תמצא עומק ואמת ואפילו את עצמך.)
    כך גם עם אלוהים. אין לנו השגה בשאלת קיומו. רק את קיומו יש.
    אומרים חכמינו – "הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו". אפשר לחבר בין הדברים.
    יום טוב.

  8. אמה שם-בה הגיב:

    אהה

  9. אמה שם-בה הגיב:

    לריש (התגובה הקודמת היתה לרחום וחנון)
    היום עברה ברחוב שלי
    מישהי ושמה רויטל
    אני מכירה אותה.
    קצת.
    מורה בבית ספר
    או מורה לשעבר
    בגמלאות
    יש לה כלב.
    וחיוך מנומס.
    שלום.
    שלום.
    ולרגע חשבתי שאולי היא את
    זה היה רגע יפה.
    לחשוב שמישהי קצת נוקשה
    רחוקה
    שעוברת ברחוב
    מסתירה בתוכה עולם נסתר.
    ולרגע היא היתה את.
    לפני שחשבתי שאת בצידו השני של העולם
    ולפני שהסברתי לעצמי שלא.
    שלא ייתכן.
    לרגע היא היתה עמוקה מני ים.
    וכנראה כזאת היא באמת.
    תודה.

  10. אמה שם-בה הגיב:

    למגירה.
    שלום.
    תודה על היכולת לחלום.
    (התודה היא לאלהים)

    לילה טוב.

  11. רי"ש הגיב:

    הסיפור נהדר. וגם כתוב הדוק בדיוק.
    (אולי זה עניין של הרגל, אני מדמיינת אותו בספר עם כותרות 1., 2., וכו').

  12. רי"ש הגיב:

    לעניין דוקינס – אני מסכימה שהשאלה "היש אלהים?" כלל לא רלבנטית ואפילו אינה אינטליגנטית, ודאי לא ראויה להכתיר חיבור שנכתב ע"י מדען.
    הרי אין הגדרת חקר, כלים ושיטות לבדוק, הוכחת תוצאה הדירה וכו'.
    יפה מאד בעיני הדוגמה שנתת, טוּמֵן, למשהו שברור לנו שקיים בחיינו, הגם שלעולם לא נוכל להוכיחו (למרות האב, הבן וכל הרוחות).

    עם זאת, לאחר קריאה חלקית מאד בספר (במסגרת התעדכנות הכרחית במהלך שבוע הספר), מצאתי כי יש לו תרומה, והיא בשרטוט גבולותיה (הרחבים מני שאת) של הפוליטיקה של הדת.
    ההבנה, ש"דת" היא עמדה פוליטית, היא תמרור חשוב לצרכן האזרחות דהיום. האדם שאינו רואה את הכוחות אשר מפעילים את השוק (באשר הוא – מתחום הנדל"ן בארה"ב, דרך מפעלי ים המלח ועד לפתשגן המחולק בבתי הכנסת). לא זו בלבד, אלא רבים הם שיתווכחו איתך (איתי, בעצם) על כך שלא הכל פוליטיקה. לפעמים זה סתם עניין של כסף..

    דוקינס מציג בבהירות את המאחד את ה"דת" כמצרך, ללא קשר לשם הדת ולתוכנה.
    יפה היתה בעיני בעיקר הדוגמה שהוא נותן, שלו תבקש להרשם כנוצרי קונסרבו-פרבוסלב-אנגליקני-שמימי, יקומו נציגי כל הדתות ויעמדו על זכותך זו הבלתי מעורערת, וכו' וכו'. כנ"ל בכל הדתות (יהודי כזה או אחר, הינדי וכו').
    אך ביום שתבקש להרשם כאתיאיסט, יקומו נציגי כל הדתות – מאוחדים – ויעשו כל שביכולתם למנוע זאת ממך, כי בצעדך זה אתה מערער את הבסיס ההמוני (הָעֶדְרי) שעליו מושתתת ההיררכיה של כל אחת מן הדתות.
    כלומר, הממסד הדתי – בכל דת שהיא – יעדיף להמשיך לתמוך בך גם אם תחרוג מתחום המושב שלך, ובלבד שתמשיך להיות צרכן של המוצר "דת", מכל יצרן שהוא.

    בדיוק כפי שהיהדות נושלה מכס מלכותה כתפישת עולם רחבה ומכילה אשר הוותה כר להתפתחות תרבות פורה ומפרה, והועברה לשרפרף של פראזות ומחוות חיצוניות, ונעשתה קרדום לחפור בו במאבקי הון ושלטון.

    (נראה כאילו גם אני נעשיתי קרדום לחפור בו, או לפחות קרדום קרב.)

  13. רי"ש הגיב:

    אמה.
    תודה שאינך מוותרת עלי.
    כל כך הרבה אני משוטטת מחוצה לי בימים אלה, שדבר לא יפליא אותי.
    הרויטל ההיא בודאי איזו בת דמות אפשרית שלי.
    .
    פעמים רבות אני רואה זקן מרוט ברחוב, ואומרת לעצמי: האיש הזה אהב. מישהו חכה לו ער ומעורר בלילה. שפתיו ליטפו גוף מתמסר, ידיו סימנו מעגלי תשוקה. הוא אמר משפטים שעוררו התרגשות.
    ופתאום הוא אחר.
    .
    חתולים הם שותפי לחיים רבים. יתכן שמתקרב הזמן לכלב.

  14. רי"ש הגיב:

    גם אני חלמתי עליך, טוּמֵן.
    בעצם, זה היה אליך.
    זו היתה אחת מאותן שעות לילה, כשגופי ואני מתחילים להקיץ כבר אל תוך השעון הרגיל, בעודנו משתדלים להאחז במנוחה שחוננות השעות האלה מעבר לים (כלומר, כאן).
    כתבתי הודעת סמס בזו הלשון: "אינך ידוע לי."
    לאחר שלחצתי 'שלח' היו כתובות שם רק האותיות הראשונות והבנתי שאתה הוא הנמען.
    התעוררתי וקמתי לחפש את הטלפון, ואז נזכרתי שהוא לא איתי.
    .
    ימים מוזרים עוברים עלי.
    לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב.
    כה מלאה מחשבות, עד שלעתים נדמה שבעצמי, איני אלא רעיון.
    ואולי כך, באמת.
    .
    בוקר טוב, יקיר לב. יום של פול ויסמין.

  15. רי"ש הגיב:

    בבוקר, יהלי הקטנה צהלה לקראתי ממיטתה.
    חייכתי אליה: "את שמחה להתעורר לחיים האלה!"
    .
    "שמעתי", אני עונה לעצמי.

    (מגירה, ד"ש לבתך.) (נא לא לשמור במגירה.)

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    רי"ש- תודה רבה, אמסור לבתי
    החיוכים והאושר חסר הגבולות שלה מדי יום, ממראה אור
    מפרצוף מוכר מעצם האפשרות לנוע הוא שיעור עמוק ומאתגר עבורי.
    אמה שם בה- על לא דבר (אני צוחק)
    קטע יפה מאוד כתבת לרויטל,
    (תמחלי לי אם אפשיט את זה לעקרונות פילוסופיים?)
    אל מול האחרות המוחלטת של האחר יש 2 אפשרויות
    ההשתאות והפליאה (של בובר ואחרים) והסלידה העמוקה (סארטר)
    ובידך הברירה. מסע קצר בין האחד לשני עשית באדם אחד.
    האפשרות השלישית, והיא הנוראית מכולן היא כלל לא לחוש את
    האחרות המזהרת שלו (שלה) ובקור רוח לגשת אל הקודש כאילו מדובר בקופסת נעליים

  17. מגירה הגיב:

    כמובן שזה היה אני למעלה
    ולגבי העיסוק בשאלת קיומו של אלוהים, אני אישית עברתי מקיצוניות אחת לשנייה
    מעיסוק טורדני ביותר בשאלה (ולאו דוקא בצורה עמוקה מדי) לאינדיפרנטיות כלפיה.
    היום אני מרגיש שדוקינס כמו אמנון יצחק תורמים במידה זהה לוולגריזציה של השיח בנושא בהתנצחות עצבנית, ובהתעסקות בצורה גסה מאוד בנושא מאוד אינטימי.
    זה נכון שיש כאן פוליטיקה וכסף ותשוקות, אבל גם ביני לבין אשתי יש כסף ופוליטיקה ותשוקות זה לא אומר שאני אוציא על זה ספר.

  18. רי"ש הגיב:

    היטב הגדרת את מקום האלהים שבלבנו כנושא מאד אינטימי.
    כבר אמרתי קודם, שלדעתי שם הספר לוקה ואף מוטעה, כי עיקר עיסוקו ב"דת" ולא באלהים. עולים בדעתי תרפי אביו שנפץ אבינו.

    ומשהו אחר שהרקדת באויר ואין לי אלא להנחיתו – תשוקות, כסף ופוליטיקה. אלה עומדים בבסיסם של (כמעט) כל הספרים שכוננו אותנו, ועדיין.
    כולל הכל, כולל דרושים.

    עכשו נצא למטפלת.
    תכנון הדרכים כאן מעורר קנאה. בכלל, הכל משדר: *את/ה* הוא שחשוב לנו.
    אני מתגעגעת.

  19. ARE הגיב:

    לקראת שבת ושלום וברכה.
    בהעלותך, בעלייתך.
    .
    "לאונרד כהן להופעה בישראל בספטמבר".
    אולי כבר יאירו חצבים בשולי הכבישים, כמסמנים את הדרך.
    .
    בינתיים, ניק אחר מעליית הגג שלי אל פתח מערת המטמון.
    שבת שלום. שבת שלום.

  20. twoman הגיב:

    קראתי עכשיו, עם צאת השבת.
    שבוע טוב, אשיב לך, שבוע טוב.

    תודה על השיר.
    הוא מופיע באחד הפוסטים הקודמים, ועלו בי זכרונות.

    וספטמבר כבר כאן (אנו חולפים בזמן במהירות הולכת וגדלה).
    תודה.

  21. ARE הגיב:

    שבוע טוב עד מאד.
    אני מקוה שזכרונות טובים היו אלה, ולא מעיבים.

    לפני שעה וחצי החלה כאן סופת מחץ. עצים התנודדו ושחו, הרמזורים עשו סאלטות, גשם צפוף נסחף לכדי מסך כסף אלכסוני בכל החוץ. אנחנו מצויים, כנראה, בשוליו של טורנדו כלשהו. הידד לשולים!

    ראיתי סרט יפהפה. Into the wild שמו. יפהפה. ארצה לראותו שוב. לפחות שוב.
    גם הפסקול שלו נהדר, אך קשה לאתר את הקטע הנכון עכשו, כי כאן nessun dorma. אבל באמת.

    מצאתי היום פיסת שלווה ושקט, בפארק לא רחוק מהבית. ציפורים משונות שרו לי בקולות מוכרים ואחרים וסנאי הניף זנב ואזר אומץ להתקרב להנות מהאגוזים שהבאנו איתנו. חיפושית התרוצצה בין אצבעותי לאלה של יהלי, והחיים שוב היו שלי ושמחים וטובים.

    ליל מנוחה. ותודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s