שבת קרח

1.
מתוך כורח אני כותב. מתוך התחייבות שביני לבין עצמי שבכל מוצאי שבת אכתוב לי את קורות הנפש באותה השבת: האם בא משיח בתוכה? האם עלתה כפורחת בתוך עץ החיים? או האם היתה זו שבת של אחד משישים, ובצאתה חזרנו אל המוכר, השגרתי, אל עץ הדעת טוב ורע.
2.
לא שזה רע. אלה הם חיינו ולכך אנו נדרשים: להעמיק את אחיזתנו בעץ הדעת טוב ורע על מנת שנוכל לברור בין הטוב לבין הרע. את עבודת הבירור אנו עושים באופן בלתי מושכל אלא באופן קיומי: פעמים אנו הולכים בשביל הטוב ופעמים אנו צועדים במשעול הרע.
3.
ישנם אלה אשר כל צעדיהם קודש לטוב. מתי מעט הם וקשה דרכם עד מאד. אמנם, שכרה בצידה ואף על פי ששכר זה ממשי הוא, אין רבים הנמשכים אחר דרך זו. קשה היא, קשה מדי.
ישנם אלה שצעדיהם האחרונים פונים אל הרע והם הולכים ושוקעים בתוכו עוד ועוד. גם הם אינם רבים, אם כי רבים יותר מאלה הקודמים. עלינו לזכור שצעדיהם הראשונים של אלה היו מן הטוב אל הטוב. הם ינקו חלב משדי אמותיהם, חייכו את חיוכם הראשון, הנץ בהם פרח, עלה בהם רעיון.
לא תמיד היו בני הרע הללו ברעתם. עלינו לזכור זאת.
וישנם האנשים האחרים. פעמים הם כאן ופעמים כאן. פוסחים על שתי הסעיפים, מזמינים נזיפות מאת אליה: "עד מתי?" הוא שואל.
ובאמת, עד מתי?
4.
אני למד כי קורח רצה להשתתף במה שבעיניו נראה כשררה. הוא רצה ג'וב, אומרים לי. איני יודע אם דבר זה נכון הוא. מכל דמויות התורה איני מוצא בתוכי שום התייחסות – חיובית או שלילית – אל קורח ואל עדתו. כמו היה זה מעין סרח עודף, תוספתן בתוך העדה, בתוך התורה. הפרשה נראית לי מוזרה מעט, ויש לי רעיונות לגביה, כמו לכל אדם. אני חושב שאפשר לסדר את חלקי הפרשה קצת אחרת, כך שהיא תתברר מעצמה. אני חושב כל מיני מחשבות, אבל הן אינן נוגעות בי ממש. טוב, שום דבר אינו נוגע בי ממש. נגמר לי חוש המישוש.
ייתכן, אני אומר לעצמי, שכך אני רואה את הדברים מפני שאין בי רצון להנהיג ולהשתרר. כיביתי את שביבי הרצון האחרונים שעוד בערו בי, משום שאני יודע שכמנהיג הייתי סטליניסט, שלא לומר שם אחר – הורג והורג והורג והורג. דבר זה מסייע לי להתפעם נוכח מנהיגי הדור, שעל אף פי שאין בם תורה, ואף על פי שדלים הם ברוח, אינם נגררים לרצחנות חסרת מעצורים. יש בהם משהו שמאפשר להם לעמוד בנטל ההנהגה. את הדבר הזה אני מוקיר עד מאד.
5.
את שרת החינוך הייתי הורג ראשונה. סתם, כי בא לי או כי היא מעצבנת אותי, או מסיבה אחרת, טפשית כשתי הראשונות. אחר כך את בני משפחתה, חבריה, מכריה. אחר כך את ילדיהם, חבריהם, הוריהם של החברים. הייתי ממשיך עוד ועוד, עד שהייתי הורג את כולם. הייתי משאיר עד אלף בני אדם, רובם חקלאים חובשי כיפה, שאין להם קשר לשרת החינוך. הייתי משאיר אותךְ ומושל בךְ, כמו שציווה השם יתברך. (אתם רואים? סטאלין, שלא לומר שם אחר.)
6.
שוב חשבתי על לוט השבת, ושוב התפעמתי נוכח התנהגותו.
לוט בורח מן העיר עם אשתו ובנותיו. העיר נהפכת. כולם ממהרים. לוט צועק אל אשתו, מהרי, היא צועקת אליו חזרה, שמור על הילדות, הם רצים, הם שומעים זה את זה, הם שמים עין הילדות. ולפתע אין הוא שומע עוד את צעדי אשתו, הוא קורא לה שוב, מהרי, הוא קורא בשמה. היא אינה עונה, הבנות צועקות אמא, אמא. ואין עונה. השלושה ממשיכים ללכת, ואינם מפנים מבט. איזה כח היה להם. כח גדול עצום ורב. ולכאורה מה עשו?  לא סובבו את הראש.
אני לומד את אשר ידעתי:  קשה מאד לא לסובב את הראש, לא להביט לאחור, כאשר אתה בורח מעירך הנחרבת.

7.

אני יוצא לחופשה. אחזור בעוד שבוע, אי"ה. שלום.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שבת קרח

  1. תומר הגיב:

    העניין עם לוט ובנותיו. לא חשבתי על זה ככה אף פעם. יפה מאוד.

  2. רי"ש הגיב:

    גם אני התרגשתי מאד מהתיעוד הקרוב של קורות לוט ומשפחתו.
    בכלל, נראה כאילו האיש הזה ובנותיו (ואולי אשתו הנעתרת ללבה) מוליכים אותך למחוזות עמוקים של הלב. סוג של הסרת לוט.
    תודה.

  3. פינגבאק: נכתב לקראת שבת וַיֵּרָא | פורקת ALL

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s