שבת פינחס

1.
שבת טובה היתה.
2.
פצענו סוף סוף מעלה ארוכה. אנו חוזרים לנשום באופן סדיר.
ישנם עוד פצעים רבים, אבל רק שניים מהם פתוחים, חיים.
אחד מהם כבר כמעט ונסגר.
השני חי ומכאיב.
לכשירפא פצענו השני, נהיה מוכנים.
3.
בפרשה זו מופיע אחד הפסוקים המוזרים ביותר בתורה.
"וידבר משה אל ה' לאמר" (כ"ז, 15).
מבנה הפסוק הוא מבנה קלאסי והוא מופיע עשרות פעמים, אבל תמיד בצורה ההפוכה: "וידבר ה' אל משה לאמר". זוהי תמיד תבנית של ציווי.
אבל הפסוק מן הפרשה הזאת הופך את היוצרות, ושם את משה במקום האלוהי, ואת ה' במקום האנושי. כלומר, אפשרי לנו לומר כי משה מצווה את ה' לפעול על פי הדברים שהוא אומר לו.
מה הוא מצווה? שהאל ימנה מנהיג לעם.
מתי בא הציווי? רגע אחרי שה' מצווה אותו לעלות "אל הר העֲבָרִים הזה", ולמות שם.
כלומר, ברגע שאלוהים מצווה את משה על מותו, משה יוצא מן השדה הרגיל שבו הוא האנושי ואלוהים הוא האלוהי. הוא מתעלה. בו ברגע הופך משה מאיש חי לאיש מת. זאת על שום שבין הציווי האלוהי על איזה דבר, לבין הדבר עצמו, לא מפריד פרק זמן. הציווי הופך את הדבר לממשי באופן מיידי, גם אם לא כך נתפסים הדברים בעין או בשכל. משה יודע את הדבר הזה לאשורו, וברגע שבא הציווי, הוא יכול לפעול באופן אחר, חדש. לצוות את האל. וכך הוא נוהג. הוא לא רוצה ללכת בלי שידע שיש מי שמדריך את העם, שיש מי שיכניס אותו לארץ כנען, וינהיג אותו בכיבושה. לא משה הוא העניין, אלא העם. על כן  יכול האיש לצוות את האל.
עוד: הר העֲבָרִים נקרא ההר. כלומר – מקום של מעברים; מקום שבו האיש העִבְרי עובר ממצב אחד למצב אחר; מקום שבו מצוי זמן אחד, זמן עבר, אבל ברבים, זמן עברים. הרבה עברים ראה ההר הזה. ואת עברנו שלנו, שבעת המיליארדים הנוכחיים, גם ראֹה יִרְאֶה. אחר כך  ייקרא ההר הזה הר נבו. אנו נבוא אל העברים של כולם, ונתאחד איתם, כשנהפוך אנו מהוֹוִים לעברים. כמובן, זה יקרה בעתיד.
4.
טוב, אומר אלוהים מיד. עשה כדברי. הדברים כמו חוזרים לשגרה: אלוהים מצַווה, משה מצוּוֶה:
א. קח את יהושע.
ב. סמוך ידך עליו.
ג. העמד אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה.
ד. צווה אותו (את יהושע) לעיני כל העדה – כלומר תאמר לעדה בנוכחות מלאה – אני מצווה את יהושע להיות יורשי.
ה. תן מהודך עליו, למען ישמעו כולם. כלומר – למען ישמעו בלבם – יבינו בשכלם את העניין – יש מנהיג חדש, משה נתן מהודו על המנהיג החדש.
[ו. הסבר מה צריך לקרות לפני אלעזר – יהושע יעמוד לפני אלעזר, ואלעזר ישאל במשפט האורים. זהו אינו ציווי חדש, אלא הסבר על הציווי מסעיף ג'].
אלה הציוויים.
מה עושה משה?
א.  לוקח את יהושע.
ב. מעמידו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה.
ג. סומך  ידיו על יהושע.
ד. מצווה אותו על העדה לעיני כל.

יש כאן שתי בעיות.
הראשונה – משה לא מבצע את הדברים על פי הסדר שבו הם נאמרו לו.
השניה – הוא לא נותן מהודו על יהושע.
כלומר, משה לא מבצע את כל הוראות האל, ואת אשר הוא כן מבצע – לא באופן מושלם.
ואף על פי כן אומרת התורה: "ויעש משה כאשר צוה ה' אותו…" את זה היא אומרת לפני הפירוט על מעשיו של משה.
וגם: "כאשר דבר ה' ביד משה" – את זה היא אומרת אחרי הפירוט.
5.
הצעות:
א. הוד לשון הודיה (על הטוב ועל הרע), לשון הודאה (על האמת), לשון הדהוד.
משה לא נותן מהודו על יהושע כי הודו של משה הוא אהרון אחיו. ואהרון מת. לכן משה אינו יכול לתת מהודו על יהושע.
[ואף על פי כן אלהים, שיודע זאת, מצווה את משה לתת מהודו על יהושע. כלומר – אלוהים אומר למשה – הודך בא ממך ולא מאחיך. תן ממנו ליהושע. ומשה לא נותן].
ב. משה לא נותן מהודו על יהושע כי הוא סבור שאת ההוד על כל אדם להשיג בעצמו. שיעשה יהושע את אשר יעשה, למען יהדהד קולו בדורות הבאים.
ואכן יהושע מנסה. הוא מצווה את השמש ואת הירח לעמוד והם נשמעים לו, בהוראת ה', כמובן. וספר יהושע אף מרחיב ואומר – מעולם לפני כן ומעולם אחרי כן לא נשמע האל לציווי אנושי כלשהו. (אנו יודעים כי דבר זה איננו נכון. כי משה ציווה. והאל נענה). כלומר, יהושע ניסה לעשות דבר מרהיב שיקנה לו הוד. לא רק ניסה. עשה. בן אדם עצר את מהלך הזמן במו פיו. אבל באופן די מוזר, המעשה העצום הזה לא קנה לו הוד.
ואף על פי כן יהושע משאיר אחריו הד חזק מאד לדורות הבאים. עם הכניסה לכנען הוא אומר בצנעה ובאהבה את המלים הבאות:
"עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם  וגורלנו ככל המונם. שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע, ואנחנו משתחווים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים.הוא אלוהינו ואין עוד אחר אמת מלכנו ואפס זולתו ככתוב בתורה: וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".
כל תפילות ישראל מסתיימות באלה המלים. יהושע מהדהד חזק בתוכנו.
בשאר המקומות הוא בהסתר. הוא אינו אושפיז, הוא אינו מחוקק, אינו פוסק, מזרעו לא בא משיח, הוא אינו אב למישהו ידוע, הוא אינו אופן במרכבה. הוא בהסתר גמור.

בעיה שנייה – בעיית הסדר (משה לא פועל על פי הסדר שצווה ה').
משה לא סומך על יהושע. קודם הוא מביאו לאישור העדה ולמשפט האורים אצל הכהן הגדול.
רק אחר כך הוא סומך עליו. זו בעייה גדולה. זו הפרת הצו האלוהי.
התורה אומרת: "ויעש משה כאשר צוה ה' אותו…" היא לא אומרת:  ויעש משה ככל אשר צווה ה' אותו.
משה מקנא. נקודה זו היא שורש השורשים לדרשת חז"ל אשר שמה את המלים הגדולות "מאה מיתות ולא קנאה אחת" בפי משה. אומרים חז"ל – ביהושע הוא מקנא. הם אומרים זאת במקום אחר בתורה, כאשר אלוהים מתחיל לדבר עם יהושע, ומפסיק לדבר עם משה. אבל כאן, בפרשתנו שורש השורשים. ולכן ראוי לעניין זה להופיע בפרשת פינחס, הקנאי הגדול.
בתוך כל אלה מלמדים אותנו חז"ל שענווה פירושה העדר קנאה. וכך אנו למדים שמשה היה – ועודנו – ענו מכל האדם אשר על פני האדמה, אבל איננו הכי ענו שבאפשר. זה שמור רק ללא אנושי. ומשה אנושי היה. אנושי.
6.
שחררנו רוצח השבוע. הרוצח רוצץ את ראשה של ילדה על סלע. הוא רצח את אביה קודם לכן.
אומר מזמור קל"ז בתהלים:
"בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו.
אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע".
מה שאיחלת לשונאך ישוב וירדוף אותך. או: הכל חוזר עליך וכו'. או קרמה, אם תרצו.
אבל אני קורא כך:
מבולבלת (בת בבל) ומסוערת (שדודה) שכמוך (נגיד, הנשמה של כולנו). עליך לקחת את הסיפורים שאת מספרת לעצמך, את עלילותייך (עלליך), ולנפצם אל סלע (צור, סלע זה צור, ה' צורי). רק אז תתעוררי, רק אז תוכלי לחזות בשלמות הבריאה (שישלם לך את גמולך), ולראות כי את עומדת במקומך הנכון בעולם. או אז יפלו אסימונייך למקומם, ותקבלי קו ישיר להתחברות אל זה אשר אליו תרצי להתחבר או להתקשר. (אפשר אפילו תתחברי אלי, אבל זה רק תאורטי – הערת הכותב מעצמו אל עצמו).
האושר (אשרי) יבוא, יקירתי, כשתפסיקי להאמין לעצמך, ותניחי לדברים.
(אולי להיות מה שהם, אולי פשוט להניח להם).
7.
שבוע טוב. שבוע טוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שבת פינחס

  1. ARE הגיב:

    נכון.
    תודה.

    וגם יפה מאד.
    שמחה לקרוא שאתה נושם.
    שבוע טוב ועוד.
    .
    .
    (משום מה בכל פעם שניסיתי להכנס לבלוג שלך הערב, הגעתי אל תוך הקישקעס שלו. שוב ושוב. לא שהיה שם משהו, אבל הרגשתי כמו פורצת. הרגשה לא נוחה.) (בסוף גוגל הניף מאשטה ונפתח שביל.)

  2. twoman הגיב:

    תודה לך. תודה שקראת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s