שבת מסעי

1.
שבת טובה היתה.
2.
"אברהם אברהם" קורא מלאך ה' לאברהם אחרי שהוא שולח ידו אל המאכלת לשחוט את בנו.
בתחילת הספור אלוהים קורא לו רק פעם אחת: "אברהם".
בשתי הפעמים משיב אברהם את אותה התשובה: "הנני".
3.
בעלי הסוד מלמדים אותנו שלכל אדם יש נפש גבוהה ונפש נמוכה, ארצית.
לכן, הם אומרים, במקרים רבים מופיע שמו של אדם פעמיים: נח נח, אברהם אברהם, משה משה, יעקב יעקב.
יוצא דופן יצחק, שאינו מופיע פעמיים. אומרים בעלי הסוד, שבזמן העקדה פרחה נפשו הנמוכה, הארצית, של יצחק, והוא נותר אך ורק בעל נפש עליונה, אלוהית.
רואה אני כאן כי בעת שיצאה נפשו הארצית של יצחק, מקבל אברהם, אביו, את נפשו העליונה. אינני יודע אם זהו "חוק שימור נפשות" הפועל בעליונים, אבל נראה כי נפשו של יצחק התגלגלה אל נפש אביו, ולא זו בלבד, אלא שהפכה להיות נשמתו העליונה. שעד אז היה אברהם. הבן נותן לאב את נשמתו שלו, הופך אותו לאדם שלם. וזו באמת שלמותו של אברהם, כי גם בפעם הזאת ידע לענות: "הנני", ולא התבלבל מגודל המעמד. אברהם ערב העקדה יודע את מקומו היטב – "הנני". אברהם של שעת העקדה יודע גם הוא את מקומו, ואומר שוב – "הנני" אף על פי שהתעברה בו באותו הרגע נפשו של בנו, והוא הפך מאברהם אחד, לאברהם אברהם, שניים. זהו שינוי גדול עד מאד באדם. יופיו של אברהם, כבר נכתב כאן, הוא שעמד על עומדו וחזר על דבריו – הנני. בלי הצהרות גדולות, "חוויתי חוויה גדולה מהחיים, תודה לאל השמים והארץ שהעמיד אותי במבחן זה, הקשיבו לדברי, חכם אני".
בכלל לא. הוא חוזר הביתה, קובר את אישתו, קונה חלקת קבר, מחתן את בנו, חי עוד כמה שנים, מתחתן עם עוד כמה נשים, מת. חי חיים יום יומיים, ארציים לגמרי, מעין ניגוד למה שהיינו מצפים: עכשיו, אחרי העקדה, אחרי שהוכיח נאמנות קיצונית ויוצאת דופן, ניצח את האל עצמו, גישר על פערים ויישב בין סתירות, הראה כיצד הכל הוא אחד ואחד הוא הכל, עכשיו יכול להתחיל סיפורו של אברהם. אבל, באופן מוזר, כאן, פחות או יותר, נגמר סיפורו של אברהם, ובא זמן אחר, הזמן של יצחק, הבן.
4.
יצחק הוא הגמול הראשון והוא גם האוהב הראשון.
הוא הראשון בתורה שמוזכר שנגמל וכי אברהם אביו עורך לו משתה "ביום הגמל את יצחק".
הוא הראשון שביחס אליו אנו מוצאים את השורש א.ה.ב – ביחס לאשתו רבקה, "ויאהבה".
רבקה, משקה את הגמלים של אליעזר. בכלל, המלה "גמל", או "גמלים", מופיעה אלפיים פעמים בסיפור אליעזר ורבקה: "ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו"; "שתה וגם גמליך אשקה"; "גם לגמליך אשאב"; "ותשאב לכל גמליו"; "עומד על הגמלים על העין"; "פניתי הבית ומקום לגמלים"; "ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים"; "וגמלים וחמרים"; "שתה וגם לגמליך אשאב"; "שתה וגם גמליך אשקה"; "ואשְתְ וגם הגמלים השקתה"; "ותרכבנה על הגמלים"; " וישא עיניו וירא והנה גמלים באים".
ולבסוף, בעודה על הגמל, רואה היא את  יצחק מרחוק, "ותפל מעל הגמל". [ייתכן שלא היה צורך לכתוב את הכל, אבל כל כך הופתעתי ממספר האזכורים הרב, עד שאמרתי בלבי לכתבם]. חמש עשרה, אגב.
5.
בכל אלה נזכרתי בשל הפסוק "כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי" (תהלים קל"א). דוד מדבר על הגמול הראשון. כַּגָּמֻל הוא אומר, וזה מיודע (כ' פתוחה, ג' בדגש חזק).
הוא אומר, כנפשו של יצחק האוהב, המאמין, שעלתה מעלה, והשתכנה באברהם האוהב, המאמין, כך נפשי עלי.
זה יפה מאד. ויש לזה השלכות.
יצחק יוצא לשוח בשדה. וכשבא בנו יעקב לגנוב את ברכת אחיו, הוא אומר ראה ריח בני כריח השדה. הוא נזכר באותה שעה שבה יצא לשוח בשדה, וראה את  הגמלים  באים, ופגש את אשתו, אהובתו. אשתו – לשון תשתיתו, היא זו אשר משקה אותו, נותנת לו לשתות.
כדי לאהוב, עלינו להגמל. איזה יופי זה.
6.
מה זה קשור לפרשה שלנו? איני יודע, ואיני בטוח שיש קשר. אחפש. מיד אשוב.
7.
אולי היה זה מסע בנבכי נפשי. אולי הצטרף מסע זה שלי, הפרטי, אל מסעיהם של בני ישראל.
הם חונים בחרדה. נשמע מפחיד מאד.
הם חונים במוסרות. מוסרים נפשם על משהו, קושרים עצמם למשהו.
הם חונים בקברות התאווה.
הם חונים בבני יעקן. זה מעיק כל כך.
הם חונים בתחת. לפעמים פשוט חייבים לצחוק כאן.
הם חונים בחור הגדגד. זה מיני מאד.
הם חונים ביטבתה. זה אחלה. זה טוב.
הם חונים "בְּאֵתָם, אשר בקצה המדבר". זה כמו להגיד אותיות "אמת" מסתדרות אחרת והן נמצאות בקצה המדבר. האמת שבקצה הדיבור. הם הולכים במדבר אֵתָם שלשה ימים ואין מים. לאחר שלושה ימים הם באים למרה, וחונים שם,  ושותים לרוויה. האמת מרה להם. האמת מרה.
בסיפור כפי שמופיע בספר שמות קוראים למדבר אֵתָם מדבר שוּר. בשורוק. זה כמו לומר – הסתכלו אל האמת, הישירו אליה מבט, גם אם אינה נעימה.

שם, באתם, הם  הולכים וחוזרים מפי החירת, מפני החירת. האמת והחירות הולכות יחד, אבל קשה להיות חופשיים. צריך לחנות גם במוסרות וגם בחרדה.

8.

חזק חזק ונתחזק.

שבוע טוב לכולם.

(מעלה בלי הגהה, אגיה מחר, או מאוחר יותר)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על שבת מסעי

  1. twoman הגיב:

    הערה:
    לא התעכבתי על תשובתו של אברהם אל יצחק: "הנני בני" ועל משמעויותיה.
    לא עשיתי זאת במתכוון, אבל אני ממליץ להתעכב. זה מעניין מאד.
    כמו כן, היה עלי להסביר את ההופעה הכפולה של הביטוי "וילכו שניהם יחדיו".
    גם במקרה זה, פסחתי על ההסבר שלא במתכוון.
    גם במקרה זה כדאי לנסות ולהתעכב על העניין.

  2. twoman הגיב:

    אני מחפש מורה.
    אני משתוקק למצוא את מורי.
    מורי, אדם הוא.
    רצוני לציין תכונה אחת שאותה אני מחפש במורי.

    מורי משתוקק למצוא את תלמידו.

  3. twoman הגיב:

    רצוני להבהיר:

    תכונה אחת שנמצאת במורי היא זו:

    משתוקק מורי למצוא את תלמידו.

  4. אמה שם-בה הגיב:

    אני פה.
    רוצה להודות ולהתוודות.
    על היותי פה.

  5. מגירה הגיב:

    ראשון ראשון ואחרון אחרון

    נראה לי שבכדי להיות מסוגל לומר הנני
    צריך ברית, ברית עם עצמך ומקומך
    ובכדי לבטא את זה בשפתיים צריך גם ברית מילה
    אברהם (כמדומני) הוא הראשון שעונה הנני.
    כאילו שאלת איכה היתה תלויה בעולם עד שענה הוא
    האדם הראשון שהסיר את עורלת לבבו .
    (הנימולים הקודמים נולדו כאלה ולכן לא היו ראויים כמותו).

    ג.מ.ל
    טובה תחת טובה
    אהבה תחת אהבה
    גבורה תחת גבורה.

    מסעותי יוצאים וחוזרים
    עם הזנב בין הרגליים
    משולחים הרחק בתקווה ראשונה
    וחוזרים מבוישים לנקודת ההתחלה.
    אשרי העם שיוצא ממצריו
    אשרי האיש שמסעותיו עוברים דרך החרדה
    (חור הגדגד, יטבתה וכל השאר)
    ואולי מגיעים לאיזו ארץ מובטחת.

    כמובן, לא אהיה מורך
    גילך מבוגר מגילי
    ואיני מחפש תלמיד
    כמוך נואש מחפש מורה
    שיאיר את דרכי.

    שבוע טוב גם לך אמה שם-בה

  6. ARE הגיב:

    מורה אינו משתוקק לתלמיד.
    אמת: לעתים, משמתייצב תלמיד, יגלה המורה כי המתין לו.

    שיקוקיות, זו שוכנת בצד התלמיד, הממשיך לְפעֵם בתוך כל מורה.
    כה יפה שורר זרתוסטרא את בדידות השמש וכמיהתה למאור גדול.
    ומילא גדול. כלשהו.
    ודווקא בשיא הקיץ.

    יפה קראת, טוּמֵן. וכתבת, גם.
    שבוע טוב לכולנו.

  7. twoman הגיב:

    אין מורה בלי תלמיד.

    אבל הפסקנות שבה כתבת: "מורה אינו משתוקק לתלמיד" דווקא סחפה אותי, ושקטתי נכחה.

    טוב.
    לא אתנה נוכח מורי שיהא משתוקק לתלמיד. אתפלל שיהא זה המורה שיגלה כי המתין לתלמידו.
    תודה רבה.
    גם על הטיפ (הסוס, המים, היחסים שביניהם). (מרגיש שאת ממשילה אותי לסוס).
    (ואם כן, זה בסדר).

    תודה גם לאמה.
    תודה גם למגירה. יפה כתבת על מילת הלב.

  8. ARE הגיב:

    (על זה נאמר: בקצה החמור בוער הזנב…)
    (צוחקחקת מאד)

    הסוס והמים וסם בראון הנהדרת באו כדי לומר את שהגבת:
    אין מורה בלי תלמיד.
    לא ישתה – לא יורה.

    אני במצברוח ורוד הערב. מצרפת משהו שכבר יוצא לי מהורידים מעודף השמעות (כמו כן, לצערי, קצת חוזר מדי, השטיק), אבל אם טרם שמעת בודאי תשמח. וגם, למרות הכל – חינני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s