שבת עקב

1.
בתחילה יש איזו התרגשות. אחר כך, לאט ומבלי משים ממש (ודווקא בגלל זאת), הולכת ההתרגשות ודועכת. פה ושם אנו נתקלים בשיאים מקומיים, אשר מפיחים בנו איזו רוח של התחדשות. למשל, המעבר מבראשית לשמות, ואז יש חגיגה גדולה, יציאת מצרים ומתן תורה, ואז שוב באה שגרה מסויימת,  וספר ויקרא, כמה אירוני, כבר די קשה לקריאה, ועוד באה השגרה ומתיישבת לנו על במדבר, על אף שהוא מלא בסיפורים מעניינים מאד.
2.
דברים.

עכשיו אנו לקראת הסוף, אבל עדיין רחוקים. יש איזו מועקה פנימית, המשא הולך וכבד, ואנו נדרשים למאמץ רב כדי להמשיך וללכת. הקושי מתבטא בעקבים. לכן שם הפרשה – עקב. אני נזכר כעת בפרשת לך לך, שקראה לנו לקום וללכת, ואני רואה כעת עד כמה הרחקנו לכת, ועד כמה כואב גופנו.
ע.ק.ב – שתי האותיות הראשונות מסמלות עקה, מועקה, דבר כבד המעיק עלינו ומקצר את צעדינו, את נשימותינו, את חיינו אולי.
האות ב' בסוף המלה מספרת על פנימיות. כשמה כן היא – בית.
יחד אנו מקבלים מועקה פנימית. וזה נכון תמיד, עד אשר יבוא שילה.
זה כמובן מדרש, כי הפרשה קרויה עקב, לשון סיבתיות. אם כך אז כך. בעקבות דבר א' בא דבר ב'. אבל דרשות הם לחם חוק במחוזותינו, ואני תוהה על המועקה הזאת, הפנימית. עוד לפני שאפתח באיזה מקום בפרשה ואדבר על העניין שייקרה בפני, אזכיר כי פרשת השבוע הבא היא פרשת "ראה" שמרמזת על העין. ואני רואה את הקפיצה מן העקבים, החלק הנמוך ביותר, הנושא את המשא הכבד ביותר, המתחכך באדמת המדבר ומבלה את הנעליים ואגב כך מתבלה בעצמו, אל העיניים, הממוקמות גבוה גבוה, ורואות למרחוק, ומשאן קל, והן לחות תמיד, ומאירות, אם אנו בני מזל. הקפיצה הזאת מספרת לי שכל חלקי גופנו נושאים במשא, ושכובד המשא והמועקה הן רק פרט אחד בתוך השלם הגדול, ושאם בחיים אני חפץ, הרי שעלי לשאת את עיני, ולראות את הארץ הטובה אשר מצפה לי מעבר לירדן ירחו.
3.
על כל נפש יהודי חקוקות ברוח ובאש המלים: "מנחם אב".
ה' באב זה אהב.
שתי ההי"ן באב זו אהבה.
4.
ראיתי מראות כלשהם. היו אלה מראות מחשבתיים. הם מתנסחים במלים. אני נותן דעתי על כך שהמלים מראֶה ומראָה מתרבות באותו אופן – מראות.
ארזתי כעת כמה מחפצי, אני עובר דירה בעוד כמה ימים. יש עוד כמה שעות של עבודת אריזה, של מה לזרוק ומה לקחת. בדרך כלל אני זורק הכל, אבל הפעם הזאת אני רואה כי נשארתי עם דברים כה מעטים, עד כי לא נותר מה לזרוק. ובכל זאת, את הקוראן ואת ספר הקודש של הבהאיים אינני לוקח עמי. על אף יופיים, והם באמת יפים מאד, הם אינם משורש נשמתי.
5.
משה מספר את סיפור התורה בפרשה הזו. את סיפורו שלו. הוא אפילו מספר לנו באילו מלים הוא השתמש בעת תפילתו בעד העם.
בין היתר הוא מספר כי לא אכל לחם ולא שתה מים במשך ארבעים ימים. פעמיים הוא אומר זאת. אני חושב על קצה גבול יכולתו של האדם, גם בגלל המשחקים המשוחקים בסין כעת, ואני תוהה אם צום של ארבעים ימים, ללא מים וללא לחם, הוא קצה גבול היכולת.
קצה גבול יכולת.
אני חושב שאין קצה וגבול ליכולת האנושית. אני חושב שכאשר נבין דבר זה נפסיק לחפש ריגושים אולימפיים, ותחת ריגושים אלה נחיה את חיינו על הארץ בענווה ובאהבה. אני חושב שיום אחד נבין שאין לנו כלל קצה וגבול, והבנה זו תסייע לנו להפסיק לחפשם. באותו הזמן תהיה תודעתנו כה מפותחת, עד כי נוכל לעבור מרחקים באפס זמן, וממילא לא תהיה משמעות לריצת מאה מטרים או מאתיים, או עשרת אלפים.
גם כאן עלי להודות כי האסתטיקה של הריצות האלה מפוארת ונהדרת, וכי גם אני התרגשתי מאד כאשר האיש היפה הזה חצה את קו הסיום כמעין סילון אנושי. ואף על פי כן, יום אחד נפרד מן הדברים הללו, ויקויים בנו הכתוב (מן הסידור) "ויסיר מתוככם שנאה וקנאה ותחרות" ולא נתחרה עוד.
תחרות שורש ח.ר.ה. חרון אף, כעס, טמפרטורות גבוהות. RACE, המשמש באנגלית להפרדה בין גזעית, לשנאה, לקנאה.
אבל בתוך התחרות, ובלי להסתתר כלל, עומדת לה החרות. אלייך אנו רצים מהר כל כך, אלייך אנו רוצים מהר כל כך, אלייך עוד נבוא.
6.
א-דני אלוקי, אנא ממך, עשה שיום המעבר יהיה נעים ונח, ושלא אתייסר ואצטער בתוכו. עזור לי למצוא את מקומי בתוך הבית החדש ובתוך השכונה החדשה. הייה עמי בתוך המאמץ הפיסי, הגופני, הכלכלי, ועזור לי להיות בו בזמן בתוך הרבדים הרוחניים של מעבר דירה. שאראה בכל שלב מה בעצם קורה לי, ומה בעצם אני עושה, ואיך כל זה משתלב בחיי הכלל כאן בעיר, ובכלל. אני מתפלל שתהיינה עיניך בדירתי בכל הזמנים, "מרשית השנה ועד אחרית שנה", ואדע לראות בשתי עיניי את אשר רואות עיניך. תן לי האומץ להשתלב בקהילה, ולהתפלל במניין בבית הכנסת, ולא עוד לבד, מבודד בדירתי. ואולי תרשה לי גם למצוא אהבה. זה יהיה נחמד.
השיר והשבח לחי עולמים
התהלה והתפארת לחי עולמים.
7.
אמן.
שבוע טוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על שבת עקב

  1. ARE הגיב:

    אתה עובר דירה(*). זז הלאה.
    יישר כוח, טוּמֵן יקר. צא בכוחך זה וגו'.
    .
    מזה זמן שאני רוצה לומר לך את ה*דברים* האלה:
    אחרי שתהיה כבר יותר דוס מאשר לא דוס, ויהיו לך ילדים,
    זכור.
    זכור את תרומתה המכרעת של הבחירה לרוחב לבך ועיניך.
    זכור את אורו כמגדלור של הסָּפֵק, שאיפשר לך לנוע ולנוד, לבחון ולבחור.
    אנא, זכור.
    .
    ועכשו, ללא המשא הזה, אוכל לשוב וללהטט לי כרצוני.
    .
    גם אני עוברת, בימים הקרובים. עבודה, דירה, עיר.
    ג'ינגול אקסקלוסיב ספציאל.
    שמחה, תוהה ונרגשת.
    .
    יפה האהבה שיצרת מאב.
    מי יתן ותמצא. מה דעתך על שידוך? (יש לי רעיון, כמובן)
    .
    תצליח, תצליח, תצליח (משה אומר ששלוש פעמים זו סגולה)
    ושבוע טוב.
    .
    (*) תגיד, בשכונה הזאת, עוד מותר אינטרנט. נכון?
    (מדמיינת: "כן" גדול)
    (נושמת לרווחה)

  2. twoman הגיב:

    את מפתיעה אותי עם שאלותייך ותובנותייך השאובות ממקומות חשוכים שבנפש, שאינם קשורים אלי כלל. את לא מכירה אותי כבר? אני אפסיק לחפש ולתור? אני אפסיק לכתוב? אני אקבל עלי מנהג או כלל של איזו קהילה? לא היא.
    הרי כבר אני יותר דוס מלא דוס,(וילדים לא יהיו, לא בסיבוב הזה, כך נדמה.)
    אני עוזב את הספק לאט לאט, אבל לא באה במקומו דוֹגמה, אלא אהבה, לפחות זו שאיפתי. וגם בתוך הדרך הבלתי מסופקת (חסרת הספק, אבל את מבינה – יש כאן יותר מזה), יש עליות ומורדות לאין סוף, והעצבות אורבת לי על כל צעד ושעל, והיא מולידה פחדים ושנאה, ודכאונות וריקנות, וחוזר חלילה, עד שיום אחד יבוא שילה.

    תודה על דברייך, תודה על דברייך.

    לאן, מתי, איזו עבודה?
    תצליחי תצליחי תצליחי.

  3. ARE הגיב:

    א. אל תשכח, שאני גם בלונדינית!
    ב. כבר ראיתי כמה דברים בחיי, כמו שאומר הקולונל ב"ניחוח אשה"..
    ג. זה לא עליך, זה על הילדים.
    ד. שאולי עוד יגיעו לחייך. (אם לא, שוב התקרצצתי לחינם.)

    על הקטע השני (אני עוזב את הספק וגו') – אני מחבקת לך הכל.

    (ת"א, בעוד 6 ימים, ספרים, בהתאמה. ספרים!)

    תודה לך, יקר. תודה וברכות.

  4. ARE הגיב:

    אוף, הריגושונים הטפשיים האלה שנולדים להם מעצמם.

  5. מגירה הגיב:

    גם אני כאן
    (פחות או יותר)
    יום טוב מגירה, שבוע טוב R.
    הלוואי ותהיה לכם ההתחלה חדשה טובה ואוהבת
    ותמצאו בה מקום למקומכם

    (השיר הוא יותר בבחינת איחול)

  6. twoman הגיב:

    תודה מגירה. נוכחותך באן חשובה לי מאד. ותודה על השיר. והמעין קליפ המלווה, מצויין ממש.

  7. מגירה הגיב:

    תודה רבה טומן
    נזכרתי שבתקופה הזו בשנה שעברה
    ממש לפני מעבר דירה גם אנחנו , (מירושלים לתל אביב).
    לקראת התחלה חדשה, עבודה חדשה ולידה ראשונה.
    ואז, ממש ברגע האחרון כל התוכניות התבטלו ונשארנו במקומנו
    מנסים לארגן מאפס את השנה שכבר התחילה.
    בסוף הכל הסתדר וניתן לומר שגם לטובה
    אבל נזכרתי בכל התקוות שתלינו בשינוי הזה
    כמוך, נדמה לי , אני מאמין גדול בכוחה של הסביבה לשנות את הפנימי ביותר
    אולי אפילו לעקור את השורש ולשתול לב בשר במקומו.
    ומאוד כמהתי לקראת השינוי.
    אבל לא ויתרנו, החלטנו בכנראה השינוי יבוא בסוף השנה הבאה
    (בה נעבור לאן שאתקבל ללימודים).

    ובנוגע לשיר
    יש בה משהו מדהים שקשה לתאר
    משהו בפנים שלה בהבעה שלה
    תסתכל..

  8. מגירה הגיב:

    R, נדמה לי שהשיר שהבאת של קוואפיס מתאים גם הוא
    בנושא זה, כקונטרה כואבת לרוח התקווה המנשבת (בחוצפה?)

  9. ARE הגיב:

    בוקר טוב
    תודה, מגירה, על ברכותיך ועל השיר הנפלא של נינה סימון. באמת גם הקליפ הזה עצמו לוקח אותך לסיבוב נכון וכבר נעזרתי בו פעם.
    נדמה לי שבשונה ממך, אני רואה את ההחלטה הפנימית כמחוללת שינוי.
    לפעמים אפילו לא צריך לזוז מהמקום הפיזי, כמו במקרה שתארת.
    אדם שמחליט לחפש מקום עבודה אחר, ימצא את עצמו במקום אחר, אפילו אם יישאר באותו תפקיד.
    הגרעין נעוץ בהחלטה. לא די במחשבה על שינוי, נדרשת החלטה פנימית שהולכים לשינוי, ואז הדברים קורים מבפנים.
    השיר של קוואפיס בהחלט מתאים, ואיני רואה בו קונטרה כואבת, אלא חלק מן הסה"כ שמרכיב אותי. כלומר, חלק ממני – גם בהיותי משנה ומשתנה, בנוי על אותה עיר שבה כיליתי את ימי. מבחינתי זו לא עיר פיזית, אלא העיר הפנימית, המקום שממנו באתי ואליו אני שבה בכל פעם.
    הרחוב הבסיסי שלי, אבן הפינה של מי שאני ושל האופטימיות הפתולוגית שלי.
    פגישה נחמדה זימנת לי "על הבוקר". תבורך.
    תודה.
    עכשו אשוב אל האריזה, עם הרחובות שלנו באזניים ובלב.

    רגע, עוד אחת קטנה:
    בין חברים, אין אמירה שהיא חוצפה.

  10. twoman הגיב:

    טוב, עברתי. זה עבר בשלום.

    בקשר למילות הסיום של אר. אני חושב שאכן יש כאן משהו שניתן להגדירו כחברות, ואני מזמין אל דירתי החדשה את שניכם, אותך אר. ואותך מגירה, עם אשתך, והילדה.
    גם אמה אולי תרצה לבוא. זה יהיה נחמד.

    לגבי העיר הפנימית, אני מסכים מאד, (מחבק, במילותייך). עיר לשון התעוררות, מקום פנימי שבו העיר היא עיר דשמיא נחית. בברכת המזון מברך האורח/הבן – "ויהיו כל נכסיהם מוצלחים קרובים לעיר" — אלה נכסים פנימיים, מלשון כניסה, והם קרובים את נקודת ההתעוררות. מבחינה זו שאלו שלום ירושלים, ויש עוד מאה מליון דוגמאות – גם במלחמת ישראל בבנימין – ישראל מנתקים אותם מן העיר, וזה טריק שעשו בני ישראל גם בכיבושי יהושע. כשאתה מנותק מן העיר, אתה חשוף, ופגיע.

    טוב, יש לי אלף לסדר.

    איך האריזות?

    איל.

  11. ARE הגיב:

    בשעה טובה, יקר.
    כל הטוב וההצלחה עליך.
    .
    תודה על ההזמנה. כבוד ועונג.
    בשמחה.
    .
    יש משהו נחמד במעבר דירה. הזדמנות למיין את החיים מחדש.
    בפני עוד כמה ימים, ולכן אני עובדת היטב, אם כי לא בטירוף.
    זה כבר לא ביתי המוכר, אבל ממתי בית הוא הקירות שמסביב?
    .
    שיהיה לילך הראשון בבית החדש טוב ונעים,
    סימן ללילות ולימים הבאים.
    שמחה לך מאד.
    רויטל

  12. אמה שם-בה הגיב:

    אשמח לבוא.
    להיות איתך בין חברים.
    זה יהיה דבר חדש מאד במסע הארוך שלנו!
    תודה על לב רגיש. (זה בקשר לפוסט האחרון)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s