באין שם

1.
כ"ו אב זה כואב.
בלילות כמו זה, שבהם אני לא נרדם, אני יודע שאלוהים כועס עלי עד כדי כך, שהוא מסרב לאסוף את נשמתי אליו  לפקדון הלילי.
אני חושב שאולי הוא מסרב לעשות כן, כי הוא לא בטוח שהוא ירצה להחזירה עם בוקר, ואני לא אוכל לומר תודה "שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך".
אינני יודע אם הוא לא ירצה להחזירה משום שהיא יקרה בעיניו, או משום שלהיפך, זולה היא.
בין אם כך ובין אם כך, קרוב אני מאוד למוות בלילות שבהם אינני יכול להרדם. ככל האדם.
2.
היום חרב בית המקדש השלישי, הרביעי, החמישי, אחד מהם.
כשחרב בית המקדש בכו חכמינו על החורבן, ורק רבי עקיבא לא בכה. אמרו לו חבריו, כיצד זה אינך בוכה? אמר להם – התקיימה נבואת החורבן – מכאן שתתקיימנה נבואות הנחמה, ייבנה הבית, יבוא משיח. דבריו אלה של רבי עקיבא הפיסו את דעתם של חבריו הבוכיים, והם אמרו לו: עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו.
חכם אחר (עולא) אומר:  יבוא משיח, ובלבד שלא אראנו. אומרים זאת גם אחרים.
היום אני מבין לליבם מאד.
ומה יום מיומיים?
שאם בעבור יבוא משיח עלי לחיות בעולם שבו אמא ואבא/סבא רוצחים ילדתם, אינני רוצה לראותו כלל.
ילדה יפה כל כך. וטובת לב. זכה ורכה.
יצא, אבל, שחזיתי בזה.
אינני מתנחם כחבריו של עקיבא, ואינני אומר, זה סימן לגאולה. אני רק רוצה את הכאב ואת האבל ואת הזעם ואת המרד.
מתפלל, אבל לא עוצם עיניים, מישיר מבט אל כסא הכבוד. עומד להתפלל  יחף, "כאבל אם קודר שחותי".
ראוי היה לנו לעצור את חיינו. לא לעבור דירה, לא לצאת אל העבודה, לא לקנות דבר, לא לדבר, לא לצלצל, לשבות שבת על קברה שבלבנו, על הפרח שנקטף בדמים, על לא עוול בכפה.
אבל לא עצרנו. ראיתי אותם בים, ראיתי אותם בכביש, ראיתי אתכם, את כולכם, ממשיכים את חייכם, כי "מה אתה רוצה שנעשה?".
אני רוצה שכל אדם בארץ יקרע קריעה, ויאבל ויקרא קדיש, משל היתה זו הילדה בתו שלו, אחותו, אמו.
אני רוצה שנעמוד כאיש אחד ונביט יחד מעלה ונאמר לו, לאלוהים: "דע לך, יש מקומות שבהם אתה צריך להתערב. יש דברים שאסור לך להרשות שיקרו. שתדע לך אלוהים יקר ואהוב, שלו היינו אנו שם למעלה, בשמיים, לא היה דבר כזה קורה במחוזותינו. היינו עוצרים את מהלך צבאות השמיים אשר לך הם משתחווים, היינו מחריבים את הכל, ובלבד שלא יקום ולא יהיה כדבר הזה".
דבר זה חמור הוא כמעשה העגל. אולי חמור יותר. בוכה ירמיהו שהיו מקריבים ישראל את ילדיהם בגיא בן הנום אשר בעיר הנצח, שבלבה חומה, ומעין, ואחד מפתחי גהנום. כזאת קרה לנו שוב, ואין לנו משה שיהרוג בחוטאים. עלינו לחיות איתם בקרבנו. אני מסתכל בהם ורואה שחברתנו גידלה את אלה הבאושים, אני מסתכל בהם ורואה פנימה, ורואה שבתוכנו אורב השד, אורב השטן, חי וזומם מזימות.
אומרים: מעט מן האור מסלק הרבה מן החושך.  אבל הפעם החושך רב מדי, ויש צורך באור הרבה, אור שבעת הימים, אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. אנא ממך, האר פניך, אנא ממך, דע כי לא יקום עוד ולא יהיה כדבר הזה.
יצאו ישראל למלחמה על מעשה פלגש בגבעה, וכמעט וכרתו שבט מישראל.
הייתי יוצא למלחמה, כורת שבט מישראל. אחר כך, אולי, הייתי ניחם על הרעה, ונזכר – חג ה' בשילו מימים ימימה, ושוב אני נדרש אל שילה, עד כי יבוא שילה, עד כי יבוא שילה.
בת יפתח עליה מקוננות בנות ישראל ימים ארבעה, לתנות לה מימים ימימה. לתנות לה אהבים.
אלוהים צבאות, האר פניך והושיעה, כי באה רעה רבה על הארץ, והימים הולכים וקצרים, והחושך הולך וגובר.
איכה? אני שואל.
איכה?
3.
"ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש"
תחת השמש שלך נעשה המעשה.
שמור נא עלינו שַמוֹר היטב, ואל נא תשוב ותרשה כדבר הזה.
עובד אותך אני באהבה ובשמחה. מעתה אעבדך גם באבל ובתמיהה.
בעבורה עשה לנו.
בעבורה.
4.
כך נראה לי הבוקר הזה ההולך ועולה על הארץ.
בכל זאת, מפקיד רוחי בידך,
בידך.
פדה-נא אותי אל אמת כי הנה באה השעה, ושמש חדשה עוד מעט תפציע.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על באין שם

  1. ARE הגיב:

    .

    (ואתה כותב כל כך יפה.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s