שבת וילך

1.

פרשה קצרצרה.

הקצרה ביותר בתורה.

משה הולך.

אבל הוא יחזור.

כי גואל ראשון הוא גואל אחרון.

2.

הולך.

אלינו הוא הולך.

ואנו – אנה אנו הולכים?

3.

רבי נחמן מורה על החלל הפנוי.

בתחילה, הוא אומר על פי קבלת האר"י, היה הכל אלוהות.

ואז צמצם האלוהים את נוכחותו במקום מסויים שבתוכו,

ונותר חלל פנוי.

ממה הוא פנוי? מן האלוהות.

בתוך החלל הפנוי הזה, ברא האל את כל הבריאה כולה.

.

.
כאן, ממש כאן.

.

.
ועוד בתוך החלל הפנוי הזה אני בא לומר את הדבר הבא:

החלל הפנוי הוא בן אדם. בן האדם, אין לו אלוהים.

שאיפתו, על כן, היא למלא עצמו באלוהות.

המייצגת הפיסית המובהקת של שאיפה זו היא

האישה.

כשהיא מתמלאת, היא שמחה.

כשהיא מתמלאת, חיים נוצרים בתוכה. החלל הפנוי נמלא פוטנציאל. נמלא באש, בעפר, במים, באוויר.

כל אלה ניתכים בתוכה לכדי עולם הבא, הלא הוא תינוק קטן או תינוקת קטנה, היוצאים מן הרחם.

עולם הבא הוא תינוק אשר בא אל העולם הזה מתוך החלל הפנוי שבתוך האישה.

5.

רחם משמעו אהבה.

ברחם מים יש. מי שפיר – רשפי אש שלהבתיה.

עפר הופך אדם.

ואילו האוויר נמנע ממנו, מן הרחם, למשך ימים רבים.

אנו זקוקים לאוויר כל כך, על שום שבזמן הווצרותנו לא נשמנו ולו נשימה אחת.

לא נשמנו ולו נשימה אחת, כי היינו נשמה, וזו, אין לה צורך באוויר.

אוויר – לשון איווי, תאווה. תאווה ראשונה. ראשית וראשונה.

6.

משה קבור בלא נודע.

מקום קבורתו: לא נודע.

לא נודע כי בא אל קרבו.

משה בא אל קרבו, אל תוככי תוכיותו, ועל כן לא נודע הוא לאיש.

ושם נקבר, בלא נודע.

כדי לעלות אל קבר משה, עלינו לבוא אל קרבנו, אל תוככי תוכיותנו.

7.

די בבוזון היגס אחד כדי להעניק מסה לכל העולמות כולם.

8.

הנה בוזון היגס:

משה קבור בלבבי.

בלבבכם גם.

ובלבותיהם של ילדיכם.

היה זה סוד,

אבל עכשיו תשס"ט,

והזמן הולך וקצר.

כמו הפרשה הזאת,

הקצרה ביותר בתורה.

9.

שבוע טוב.

שבוע טוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה משה, שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על שבת וילך

  1. ARE הגיב:

    אני מנסה לצייר לעצמי.

    בראשית: לפנות חלק מביתי (תוֹכִי). למשל: חדר. אני מפנה אותו מכל חפץ, שערה שנשרה, תא עור שדבק באחד הסדקים, מחשבה שנחשבה כאן, זכרון ששייך לחלק ממני הזה.

    כעת אין בחדר הזה דבר משלי.
    תיקון: כעת אין בחדר הזה דבר.

    זה הזמן ליצור, בחדר הזה בדיוק, משהו שהוא בן דמותי.
    לא סתם בן דמותי, אלא בן דמותי בחדר הזה, שריק מעצמי.

    גם הוא ירצה לברוא לעצמו משהו, למלא את החלל.
    וייוועד עם אשה.

    לחשוב על מקום פנוי בתוך אשה.
    (איך להמשיך? כבדה נשימתי.)

    כשהיא מתמלאת, חיים נוצרים בתוכה.
    לא תמיד יגיעו לכלל עולם הבא.
    אבל נכון. תמיד נוצרים חיים בקרבה.
    אתה מבין נשים היטב.
    (לא רק את נשות משפחת לוט.)

    עולם הבא הוא תינוק קטן או תינוקת קטנה.
    מי לא ירצה להגיע לעולם הבא?

    האהבה הזאת. והתאווה.
    נשימה רחומה.
    קולנית או שקטה. ציבורית או פרטית בהחלט.
    ראשונה ואחרונה.

    משה, לא נודע כי בא אל קרבו?
    נודע, נודע שבא אל קברו, וכעת גם נודע שקברו בקרבך.
    "ובתבה משה הקטן, ילד יפה ורך".
    אתה הוא. קִרְבּוֹ בקרבך.

    הקִּרְבָה מהפכת בקרביי.

    ערב טוב.
    לילה טוב.
    תודה.

  2. twoman הגיב:

    תודה על דברייך היפים.

  3. מגירה הגיב:

    כתבת יפה טומן
    כדרכם של הדרשנים הגדולים הפכת את הפשט על פיו.

    לצערי, לי יש חשיבה פשטנית
    מילותיך יפות (ונכונות) מאוד מרחפות בחלל (הפנוי)
    ואכן
    הפרשה קצרה, "נשיקת נחש קטנה, לא בכי לא צעקה".
    אחרי ההבטחות ומילות העידוד ("חזק ואמץ", איך פיספסת?)
    התייעצות סגורה אפלולית חושפת את האמת
    ההבטחה לעולם לא תתממש:
    "הנך שכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ.. ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו".
    נכנסים לארץ שכבר הובטח שיוגלו ממנה
    רגעי החסד שאולים
    הכשלון (כמו החטא) ידוע מראש.
    והגואל הולך לו … תפקידו הסתיים, גם הוא כמוהם לא נגאל.

    ניסיתי לצרף שיר שיאזן קצת ולא הצלחתי
    לילה טוב

  4. twoman הגיב:

    תודה מגירה יקר.
    לא פספסתי. איכשהו לא התייחסתי לפסוקים בפרטות, אלא יצא שעסקתי בכלל.

    יש משהו בחטא שעלינו להבין.
    אל תכעס או תתאכזב.

    חלומות פז.

  5. ARE הגיב:

    בוקר טוב,

    מגירה, משהו בדבריך שלח אותי אל הפרדוקס של זנון. ההוא, שעל פיו החץ לעולם לא יפגע בעץ, כי תמיד נותרת בפניו עוד מחצית הדרך.
    בזהירות אני מציעה, שאולי יש כאן משהו דומה.
    תיאורטית, לעולם לא נגיע.
    אך רגעי החסד ה"שאולים" האלה, הם-הם חיינו.
    בתך מניחה את ראשה על כתפך. הבנת לימוד חדש. ציפור פורחת.
    הרי החץ תמיד פוגע בעץ. ולמרות זאת (או אולי בגלל זאת?) מוטל עלינו לזכור, שמראה עיניים אינו הכל.
    גאולות קטנות, בדרך אל התיאוריה שמושכת אותנו להגביה ולהתגדל.

    יום טוב לכולנו.

  6. ARE הגיב:

    (כשלעצמי,
    אני תוהה מדוע בקשתי ליצור לעצמי *בן* דמות.
    ואיך זה כתבתי על האשה בגוף שלישי.
    שנה חדשה.)

  7. מגירה הגיב:

    תודה רבה על תגובותיכם
    אינני כועס טומן, אני מצטער שזה נראה כך.
    פשוט קראתי את הפרשה לפני שקראתי את דבריך
    ובמבחן ההשלכתי שנקרא פרשת השבוע השלכתי מעצמי
    ואתה קורא מתוכך .

    ואולי אין זה מבחן השלכתי אלא דיאלוג עם תורת אמת חיה וקיימת
    וכפי שאתה אומר, אתה קורא את הכלל. (ואני משהו אחר)

    אצא, אם כך, מעצמי ואביט בדבריך:
    החלל הפנוי, המקום שממנו נעדר האלוהים- האדם
    הוא המקום בו אפשרית התנועה, הבריאה
    בלבי ("חלל בקרבי") בקרבנו, טמון הגואל והגאולה.
    חזק ואמץ טומן

    תודה רבה לך אר.
    האישה היא את בגוף ראשון כפי שהיא אני בגוף ראשון.
    נח יותר לומר את הדברים בגוף שלישי מאשר ..(כאילו שאיננו נחשפים מספיק כבר ככה).

  8. אדם הגיב:

    עולם!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s