שבת ויגש

1.

"כבד את אביך ואת אמך", אומר הדיבר החמישי, ומוסיף, "למען יארכון ימיך ולמען ייטב לךְ על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לךְ".

2.

"כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים".

3.

מתח רב מתקיים בין שתי המצוות הללו.

4.

לפני שאגש להסברים, אקדים ואומר את הדבר הבא:

ספר בראשית עוסק רבות במתח זה, שבין מצוות כיבוד הורים לבין מצוות שלוח קן.

אפשר אף להרחיק ולומר, כי זהו אחד המרכזים, או המוקדים, שסביבן חג הספר.

(חג הספר זה שמחת תורה).

5.

בניגוד לכמעט כל המצוות האחרות, שתי המצוות הללו ניתנות יחד עם שכרן: טוּב ואורך ימים.

דבר זה מוזר הוא, והדיר שינה מעיניהם של חכמים. עד כדי כך, שאלישע בן אבויה הגדול, עזב את היהדות בגלל שתי המצוות הללו:

הוא ראה אב המצווה את בנו לעלות על עץ ולקיים מצוות שלוח קן. הבן עשה זאת, נפל מן העץ, ומת. אלישע לא יכול היה לסבול את הדבר הזה. קם ועזב את דתו. את דתי. את עצמו.

6.

נניח לאלישע כעת.

מצוות כיבוד הורים ניתנה לילדים. הבנים והבנות מצווים לכבד את הוריהם. לכבד – לתת משקל, לשון כבד, כבדות. שיהיה משקל להורים בתוך חייהם של הילדים. אבל זה רק פירוש מילולי. הציווי המעשי הוא לכבד ממש: לדבר אליהם בלשון נקייה, להקשיב לדבריהם, לנסות ולקיים את רצונם, ואפילו לאהוב אותם. לא אומרת המצווה לאהוב. אומרת לכבד. התורה חכמה דיה כדי לדעת שלפעמים אין אפשרות לאהוב את ההורים. אבל היא יודעת גם שלכבד אפשר תמיד, הגם שזה עשוי להיות קשה ביותר.

ומצוות שלוח קן, מה עניינה?

מצווה זו היא מצווה הנתונה להורים. על ההורים לשלח את בניהם מן הקן החמים שבנו, ולתת להם, לילדים, לפעול את פעולתם בעולם. אפרוח לשון לפרוח, לעוף מן הקן, ולהצמיח פרחים. כל אחד את פרחיו שלו.

על כן כתוב:

"כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים".

כלומר, אדם הולך בדרך. הוא פוגש באשתו המיועדת לו. הקרואה לו. כלומר "כי יקרא לפניך".

"קן ציפור". זהו הקן שהאדם ואשתו או האשה ובעלה בונים. זהו הבית, המשפחה. ציפור כמו ציפוי לאור. וגם ציפייה לאור. ציפ-אור. הבית הוא מקום קינון האור, ועלינו לשלח את ילדנו מן הבית, על מנת שיוכלו להאיר מאורם – ומאורנו שלנו שאותו הענקנו להם – בעולם.

"בדרך, בכל עץ או על הארץ" – אפשרויות רבות מציעה הדרך למפגש המיועד בין האדם ההולך בדרך לבין קינו. בכל עץ או על הארץ.

והאדם ואשתו מולידים ילדים. אפרוחים או ביצים. כלומר שבקעו או שעדיין לא בקעו, אלא שהתפתחותם איטית יותר, נאמר.

"והאם רבצת על ביצים". רובצת. זוהי אם מגוננת מדי. היא חייבת להגן על ילדיה ולטפל בהם, כמו גם האב, אבל אסור לה להיות מגוננת מדי, פן תסרס אותם ותמנע מהם לפרוח ולהעמיד תולדות משל עצמם, בין אם אלה תולדות רוחניות, בין אם אלה תולדות גשמיות.

"לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם". עליך להפריד בין האם לבין הילדים, למען יוכלו לעזוב את הקן.

"שלח תשלח את האם ואת הבנים" תשלח אותה ותשלח גם אותם. אותה אליך, חזרה, אל הבית שבניתם יחד, ואותם לדרכם, שילכו להם.

זו מצווה המיועדת לאב, יותר משהיא מיועדת לאם. אבל נאמר כי ישנן נשים בעלות נפש מוכנה יותר לקיום המצווה, וישנן נשים שעדיין אינן מוכנות לה.

7.

שרה מלמדת את אברהם כיצד לשלח את בנו, את ישמעאל. והרי זו מצווה הנתונה לאב. ושרה היא בעלת המצווה.

אחר כך אברהם משיב לה שבעים ושבעה, ומנתק אותה מיצחק בעקדה. היא מתה בניסיון זה.

רבקה אמנו מלמדת את יצחק כיצד לשלח את הבן – את יעקב. היא מבריחה אותו אחרי שגורמת לסכסוך עם האח, עם עשיו. יצחק אוהב את עשיו, ורבקה מזהה שאהבה זו מותירה את עשיו בלתי כשיר – האב מגונן מדי. היפוך תפקידים ממש. היא שולחת את יעקב למען יפרח ויכה שורשים בעולם.

רחל אמנו האהובה, היא מבכה על בניה. היא מתה כאשר נולד בנימין, כאשר היא מבינה כי יהיה עליה לשלח את הבנים לגלות. היא איננה עומדת במשימה, ויעקב גם הוא נכשל כאן: אחרי שהיא מתה מצער הפרידה (וכאן יש לומר כי פרידה של אם מילדיה היא ממשית – שהם היו אחד בעת ההריון, ונפרדו עם הלידה. הלידה דבר קשה הוא לאם, ומובנת לכל היא תופעת הדכאון שאחרי הלידה. מה שאינו מובן הוא נשים שאינן בדכאון אחרי הלידה. עד כאן הערה). אם כן, אחרי שהיא מתה יעקב הופך לזה אשר מגונן על בניו מרחל, יוסף בנימין. ועליו ללמוד לשלחם. הבנים מלמדים אותו את המלאכה: עשרת הבנים הגדולים, שזרקו את יוסף אל הבור, ואחר כך יוסף עצמו, שמנתק את בנימין מאביו.

[אפשר ואף חובה לדבר על חווה וקין – שאליו היא קשורה – קניתי איש את ה'. אבל להבל היא קוראת הבל בלי הסבר. וקין רוצח, והאלוהים עצמו משלח אותו.  אפשר לדבר גם על נח ובניו, לוט ובנותיו, יהודה ותמר. אני רק מזכיר זאת.]

ולאה. חייבים לחשוב רבות על לאה. היא אמו של יהודה. צריך לחשוב על ראובן המחלל יצועי אביו, על שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורתיהם, על יהודה, על זבולון ויששכר (חמור גרם רובץ בין המשפתים).

עוד חובה לחשוב בהקשר זה על הגירוש מגן עדן. שם הכל התחיל.

8.

וכיבוד ההורים – גם הוא מופיע בכל צעד ושעל בספר.

מאי הכיבוד של אדם וחווה את האלוהים, דרך שם, חם יפת, דרך בנות לוט, דרך יצחק המכבד את אביו, ישמעאל שאינו עושה כן, עשיו המכבד את אביו, יעקב שאינו עושה כן. יוסף שאינו מכבד, עשרת האחים שאינם מכבדים.

9.

סליחה על הכתיבה בקיצור נמרץ, אני עייף וחסר סבלנות.

10.

על כל פנים, ספר בראשית נמתח בין הקצוות הללו, בין חובת האב לבין חובת הבן.

על כן אומרת הנבואה האחרונה: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם".

זו אותה הארץ שעליה מצאת את הקן. זו האישה. ארץ זו אישה. כולם רוצים אותה, היא כרצון השם (ברוך שעשני כרצונו), והיא תוכה חרם, אם לא יושב לב אבות על בנים  ולב בנים על אבותם.

לב אבן צריך להתפרד ללב אב, לב בן. כי אבן זה אב-בן.

"והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר", אומר הנביא. בשר זו הבשורה. לב אבן זה הלב המתקשה נוכח הקשיים שבין אב לבן. אב-בן. אבן.

עד כדי כך, שאנו שומעים על אב המנסה להרוג את בנו, בן המנסה להרוג את אביו (אבשלום, למשל. איזה שם יש לו).

11.

כלומר, מערכת היחסים הורים-ילדים, היא זו שתקבע את איכות החיים, את טיב החיים, את אורך הימים.

12.

עוד יש את מצות "ושננתם לבניך ודברת בם…למען ירבו ימיכם וימי בניכם על הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם…"

כלומר מצוות לימוד התורה היא המגשרת על הפער שבין הדורות. אז האב והבן יודעים זה את זה, ואת אשר עליהם לעשות, ואת התורה, והם יכולים  יחד לעצב את תהליך הפרידה מן הקן, ואת האופן שבו בן מכבד אב ואם.

13.

תיכף נסיים את בראשית. הייתי חייב לתת מבט כללי כלשהו. זה מה שנתנה השנה הזאת.

עכשיו די לי. די לכם.

שבוע טוב. שבוע טוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שבת ויגש

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    יברך אותך האל

  2. cman הגיב:

    כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s