שבת וארא//תניא פרק י”ט

1.

אל תכה זה לא יפה, שרה הגננת של פרעה לאלוהים, שהולך הצידה ועומד בפינה, מבוייש.

2.

נר. (כמו בשבת, בחנוכה, ביום הכיפורים. כמו בפסוק: נר ה' נשמת אדם).

יש גוף הנר, שעווה.

יש פתילה. פשתן, כותנה.

יש להבה.

הלהבה נוטה כלפי מעלה. היא משתוקקת להידבק בכח האש הכללי, העליון. כל חפצה הוא לברוח מן הפתילה ומן הגוף, ולעלות מעלה מעלה, אל האש המיתית, הראשונה, האש שמעל לגלגל הירח.

3.

עולמנו קרוי

העולם שמתחת לגלגל הירח.

שם כל כך יפה לעולם כל כך

(ההמשך תלוי בך).

4.

על כל פנים הלהבה נמשכת מעלה.

אל מה היא נמשכת, בעצם?

אל כליונה.

שהרי אם תדבק באש המיתית, תכלה האש מן הארץ, וגם שם, במרומים, לא תאיר במידה מובחנת,

באשר תהיה כלולה באש האחת.

ואף על פי כן זהו חפצה.

5.

יש גם פתילה. זו הפתילה מפתה את הלהבה להשאר כאן, בעולם השפל, העולם שמתחת לגלגל הירח.

הפתילה,

חוטים מפותלים זה סביב זה, לופתים זה את זה,

את האש לופתים, והאש אותם לופתת,

אחוזים זה בזה,

כשלהבת קשורה בגחלת.

[שני סלילי די אן איי פתוכים זה בזה משל היו נאהבים,  כשניים המחוללים איש סביב רעהו, מחול מושלם, עדין, מיני ומלא חיים, על מנת להמשיך את קיומם עוד ועוד ועוד, עד אשר תקטע השרשרת, והם ישובו למקורם בלא המשך].

[עצוב הוא רגע זה]

הפתילה מפתה את הלהבה, לופתת אותה, והלהבה נושאת תפילה:

"אנא אש גדולה, אנא, עזרי לי להתגבר על פיתויי הפתילה".

אבל לא בכדי הפיתויים הללו. גם הפתילה שואפת לבעור עוד ועוד, עד לכליונה המלא.

לא לכבות לפני הסוף. לא לכבות לפני הסוף. לבעור עד תֹּם.

על כן מפתה היא את הלהב.

6.

הפתילה היא החלק העדין שבגוף. הלב הבוער.

יש את השעווה. היא גסה, שמנונית, מסריחה. היא גם רכה ונעימה למגע.

ויש לה שימושים רבים.

בלעדיה לא תעמוד הפתילה, ולא תתכן בעירה יפה.

השעווה משוועת. עולה שוועתה מן הארץ:

"אנא הושע נא. שחרר אותי מן הגוף הזה, הפוך את קיומי לעדין יותר".

הלהבה והפתילה, בעודן אחוזות זו בזו, מספקות לה את מבוקשה: היא מתאדה והופכת לחלקיקים עדינים ביותר,

דקים מאד, לא נראים ולא נשמעים, אבל בעלי ריח, בעלי רוח.

7.

גוף הנר משווע כי הלהבה תאחז בפתילה, על מנת שיהפך הוא לעדין יותר, דק ושקוף.

הפתילה מתפללת שתאחז בה להבה, על מנת שתכלה היא, ותהפוך גם היא לחומר דק עוד יותר משהיתה.

הלהבה בוערת, מבקשת להתאחד עם האש הגדולה.

8.

כשהשלוש (שעווה, פתילה, להבה, זה העולם השפ"ל), עובדות יחד,

הן מאירות.

אבל לו יפעלו בנפרד, דבר לא יעלה מהן.

9.

השווה והשונה:

השונה:

שונות הן תפילות חלקי הנר, חלקי הנר"ן.

זו משוועת (כעת אני מבין כי שוועה באה מן הגוף, ולא מן הפה);

זו מתפללת (מן הלב, דרך הפה);

זו בוערת (מן האלוהים עצמו).

הראשונה משוועת כי תאחז אש בפתילה.

השניה מתפללת כי תבער בה האש עוד ועוד, ככל שניתן, ולא תכבה לעולם.

והשלישית רוצה לחזור הביתה.

השווה:

כולן שואפות אל האין.

אל הכליון.

9.

נקודה מצויינת לכלות בה.

כלו תפילות דוד בן ישי.

כלו גם תפילותי. (רק להיום, אבל).

שבוע טוב. שבוע טוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s