שבת תרומה (לג’יי. די)

1.

קראתי עוד פעם את ג'יי. די. ואני מקדיש לו את הרשימה הזאת, אבל רק הייתי רוצה להסביר קודם לכן, כי המלה שבת היא לא רק יום שבת, אלא גם שבוע שלם, ולכן שבת תרומה הוא סיפור המעשה של השבוע הזה, פחות או יותר.

2.

אז ביום ראשון היה לי חור ברצפה בבית הישן, ולא היה לי מטבח, כי בעל הבית הקודם שלי עבר על חוקי הבנייה, וכאשר תפסו אותו אני הייתי צריך לשלם את המחיר. זה נהדר וצודק ממש. אז כמה שבועות שגרתי בחורבה מסויימת, עד שביום שני השבוע עברתי דירה. בבוקר נסעתי להלוויה. אני דווקא אוהב הלוויות, כי הן גורמות לי להרגיש בחיים. אחר כך אני נעשה רעב. בעיקר לבשר. אבל אם יש רק מקדונלד'ס בסביבה, אני מוותר. הרבה פעמים חשבתי שאם אהיה הומלס, אשתכן לי על יד איזה בית עלמין, ואשאב כח מהלוויות של בני אדם שאינני מכיר. זה גם בסדר להיות בהלוויה אם אתה לא מכיר אף אחד. אף אחד לא בא ושואל אותך מי אתה, או מי הזמין אותך להלווייה. כולם שקטים ועושים קולות מכובדים כאלה, אבל באמת הם שמחים מאד, והם אינם מבינים את שורש שמחתם. גם החיים שלהם מפעמים בהם באותו הרגע, ולכן כולם נרגשים כאילו הרגע הם סיימו תיכון או צבא או משהו כזה, גם אם הם בני שישים או שמונים. באמת. שכחתי להביא כיפה להלוויה וזה היה לי מוזר לענות אמן יהא שמיה רבה בלי כיפה. אבל התגברתי על זה. ועניתי. זה חשוב לענות.

כשחזרתי מההלווייה ראיתי, ממש ליד הבית הישן, מוביל כזה. שאלתי אותו כמה הוא רוצה וסיכמנו על איזה מחיר. אז העברנו את הדברים מן הבית החרב לבית שעדיין לא היה מוכן. הוא היה מקסים ממש, ואני שילמתי לו יותר, כי הוא עבד כל כך קשה. בכלל, לא כל כך אכפת לי מכסף. אני לא צובר יותר ממה שצריך, ואין לי שום יחס לכסף עודף. אם אפשר לתת למישהו שעובד קשה, או לכל אחד אחר, אני נותן בשמחה. לפעמים עוד עולות לי מחשבות על כסף, ואז אני יודע שאני לא במצב כל כך טוב, ואני זורק את הקשיים שלי על תחושת המחסור העולה כשחושבים על כסף, ובאמת באותו הזמן אין.

אחר כך באו ר' ור' לעזור לי להשלים את המעבר. זה היה נחמד מאד, והכל עבר מהר ובקלות. ר' הראשונה היא אישה, והיא מלאך שומר שה' צבאות שלח אלי לשמור אותי בדרכי. באמת. היא מצאה את הדירה החדשה שבה אני גר כעת, היא עזרה לארוז, להעביר חפצים, לנקות. יש לה יכולת לראות הדברים באור מסויים, שאני לא יכול לראות, והאור הזה מאפשר לה לפעול באופן מסויים גם כן. האור שלי לא מאפשר כל כך לפעול. רק לחשוב. אני חושב הרבה מאד. הרבה מאד מאד. והמחשבות שעוברות דרכי מגיעות לפעמים ממקומות רחוקים ביותר. כל הדיבורים האלה על קדישים כיפות ואלוהים נובעים מכך שאני נורא אוהב להיות דתי. לחשוב שאני דתי. אני לא ממש דתי, פעם הייתי ולפני זה לא ועכשיו שוב לא, אבל אני קרוב לאלוהים, אפילו שלא ממש חשוב לי אם הוא קיים. אני חושב ששאלת קיומו היא הפחותה שבשאלות האמונה. קיים או לא קיים, תהיה בן אדם. נראה לי שזה כל העניין. זה קצת מצחיק שאני אומר, כי לפעמים אני ממש לא בן אדם. בכל מקרה, גם אם הוא לא קיים, את התורה אני ממש אוהב, והייתי רוצה לחיות על פיה. זה קצת קשה עכשיו, אבל אולי יום אחד אמצא דרך לחיות את התורה. עם או בלי אלוהים. איך שהוא ירצה באותו הזמן.

ר' השני הוא גבר ואני מכיר אותו עוד מימי התיכון. אנחנו חברים כבר יותר מעשרים שנה, אבל הוא כמו מלאך שומר אחר. כמו אבא כזה. הוא מדבר איתי על כל השטויות שלי. יש לי הרבה שטויות בראש, וקצת בעיות בנפש. לא משהו נורא, אבל בהחלט מורגש. כמו לכולם, אני מניח. באותו היום של המעבר, ישנתי אצלו. הדירה החדשה לא הייתה מסודרת, ולא היה לי כח לסדר, אפילו שר' ור' שמחו לעזור. החוזה גם התחיל ביום הבא. בכל מקרה ישנתי אצלו. דיברנו הרבה, ואז ראינו סרט. אחר כך הוא הלך לישון, ואני התקלחתי והתגלחתי.

בבוקר קמתי מוקדם ויצאתי אל מרפאת השיניים. עקרו לי שן. זה היה מעניין מאד. כל כך הרבה לחץ על שן כל כך קטנה. חשבתי שאמות. חשבתי שזה יהיה עצוב לחלק מאנשי העולם, ולחלק אחר לא. לא יודע. אבל חשבתי שאמות, באמת. התכוננתי. אבל לא ממש מתתי. רק לרגע, אולי. עכשיו השן בחוץ וכבר לא כואב לי, אבל לפני כן כאב לי וחייתי כמה ימים על כדורים. זה דווקא נעים.

אחרי העקירה נפלתי על הספה של ר' האישה. היא כסתה אותי בשמיכה, ואני כמעט נרדמתי, אבל היה לי קשה להרדם. אז קראתי קצת בסולאריס. זה ספר מצויין. אני קורא מהר מאד, ואני יכול לבלוע ספרים שלמים ביום אחד. ואפילו שעקרו לי שן, וכאב לי ודיממתי מבפנים, קראתי די הרבה. אחר כך יצאנו, ר' ואני, אל הדירה החדשה, וסידרנו אותה. היא הייתה די מסודרת לקראת ערב, ואז קבעתי מזוזה, וברכתי, וגם ברכנו בורא פרי הגפן. ר' התרגשה. אנשים מתרגשים לפעמים ואני לא מבין. אבל מותר לה. ולי מותר לא להבין. וגם לכם.

במשך כל הימים האלה לא הלכתי לעבודה, כי היו לי יותר מדי עקירות, מן הדירה ומן הפה. עקירות זה כואב.

ביום חמישי חזרתי לעבודה. בהתחלה היה נורא נחמד, וכולנו דיברנו בעליזות, אבל אחר כך התזתי שמן על חולצה של מישהו, כי היה עליה ציור של היטלר. אז סילקו אותי מהעבודה. אני מקווה שלא פיטרו אותי, אבל גם אם כן, אני אסתדר. חשבתי הרבה על העניין הזה. אבל עכשיו אין לי כח להסביר.

אם היה לי אח בהוליווד, אז הייתי מאושפז בקליניקה שם, והיו מדברים אלי יפה, אבל אין לי. אז אני מאושפז בביתי, מקווה להרגע, ושמחר הדברים יחזרו לאיזה מסלול שיאפשר לי לא להשתגע שוב.

יותר מדי דברים בשבוע אחד. והיו עוד, אבל גם לאלה אין לי כח.

אבל באמת כשמספרים משהו לכל מיני אנשים, מתחילים להתגעגע. זה נכון. אל תספרו. אם תספרו, תיכף תתחילו להתגעגע.

3.

כשהיריעות מחוברות, אישה אל אחותה, המשכן נעשה אחד.

נשות ישראל – התחברו.

4.

שבוע טוב, שבוע טוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שבת תרומה (לג’יי. די)

  1. ARE הגיב:

    כמה יפה אתה כותב.
    תודה.

    *
    אם נקרא Holden על משקל frozen, אפשר שהולדן, השם, הוא רמז.
    זה יתכן, לדעתי, שהולדן ישחק עם הלשון כך שיאמר got holden
    בתור ביטוי פרטי שלו ל held.
    אשר באנגלית פירושיו מסתובבים בשתי חבורות:
    זמן עבר: אחז, ניהל, שמר, ערך. ניכר בו שהיה פעיל, היה אחראי, הפיק.
    זמן הווה: מוחזק, שמור, נערך, מנוהל. כעת הכל סביל, והמושכות בידי אחרים.

    ההמשך הוא העתיד.
    השינוי ממשיך, ומתהפך לטובה:
    פירוש המלה held בגרמנית הוא: גִּבּוֹר.
    גם ביידיש: העלד.
    [ובערבית: בטל. אבל זה כבר לסיבוב אחר.]
    גִּבּוֹר.
    כָּמוֹךָ.

    בעצמך אתה חוצב חיים חדשים וחושף מקומות נסתרים בעולם.
    חייך משתקפים בכתיבתך וזו, בתורהּ ובתורה, מרעיפה השראה על הקוראים.
    לא הכל נראה על פני השטח, ועוד יש הרבה לעשות.
    אבל זה שם.
    אתה משנה את העולם.

    פעם הודיתי לארתור, שהאיר לי אותך בלכתו.
    הערב, הלילה, הבוקר, אודה לאל, מתווה הדרכים וסדרן השבילים.
    ולך. ועליך.
    איש טוב מאד אתה
    ויהיה לך שבוע טוב ומבורך.
    אמן.

  2. מגירה הגיב:

    אכן, יפה מאוד אתה כותב. אני משער שההקדשה היא גם באופי הכתיבה (וכמובן גם בתוכן).
    נחמד לשמוע על מלאכים השומרים אותך. מלאכי אדם, מלאך לשון שליח. שליח האל,שליח מצווה או שליח האהבה. אין זה משנה.

    אל תתאשפז. עשה לי טובה. לא טוב שם. יותר מדי תרופות… מוכר לי ולא מומלץ. בינתיים התרחק משמן כמו ממים.
    בירושלים יש אדם המסתובב דרך קבע ברחובות עם חולצה ועליה איור של סטאלין. פעם, כשיהיה לי חצי מהאומץ שלך אגש ואשאל אותו למה.

  3. הצאצה הגיב:

    תודה על ההצצה אל העולם הפנימי המרתק שלך. נהניתי לגלות אותך מחדש, המון כבוד והערכה על החיפוש המעמיק והכנה שלך בחיים האלה. הושבת אותי לקרוא ולחשוב ובלי לשים לב חלפה לה שעה, אני הולך לישון עם חיוך, רק חבל שאני לא זוכר את השם של השיר ההוא של אלביס קוסטלו… כידוע לך, הזיכרון השמי שלי טעון שיפור 🙂 מאחל לך, לי ולכל מי שלא מתעצל, ימים ולילות של חיפוש שליו ונינוח יותר. שבוע טוב לך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s