שבת כי תשא

1.

עכשיו כבר בוקר יום א', פרשת ויקהל-פקודי. אתמול פשוט נרדמתי.

על הספה, הספר נפל הצידה.

2.

איכשהו, השנה הזאת, לא הייתי עסוק בעגל. חטאו, נו, מה חדש?

3.

הייתי במקום אחר. חדש.

זה בגלל פורים.

4.

בפורים שתיתי עדלאידע.

ואז שתיתי עוד.

אינני שותה אף פעם, אינני תינוק שתיין.

אבל הפעם לקחתי את האמירה שלהם ברצינות.

חייב איניש לבשומא. חייב – אז חייב. ושתיתי. לאט. לא מהר. זה נמשך אולי עשר או אחת עשרה שעות. עשר או אחת עשרה שעות של שתיה. מדי פעם הייתי מוזג ושותה. ניסיתי להיות קשוב לפרק הזמן שבין לגימה ללגימה. לנסות ולחשוב מתי לשתות עוד ומתי לעצור. זה די קל להשתכר עד כלות, או כלוט, כטוב בעיניכם. פשוט שותים המון. אבל לבוא אל המקום של "לא ידע", זה קשה מאד. צריך לשים לב לרגע. מתי לקחת, מתי לעצור, היכן אני נמצא עכשיו, האם יש לי יכולת להכיל עוד? השאלות הללו נשאלו בתוכי, אבל לא השכלתי להתבונן עמוק יותר.

מדי פעם שאלתי את עצמי האם אני יודע מה טוב ומה לא. רציתי לראות אם אני יודע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. בכל פעם עניתי לעצמי שאני יודע שברוך מרדכי זה טוב, וארור המן זה רע. המלים יצאו מעוותות מאד, כאילו לא יכול היה הפה לומר אותן כסדרן. אולי גם השמיעה נפגעה, ולכן הן נשמעו לי מרוחות. אינני יודע. אבל זאת היתה החוויה.

בתוך כך, בדרך אל האי (אי הידיעה, כמובן), נשרו ממני דברים. נשרו ממני רצונות, חשקים, ואני הרפיתי מנקודות אחיזה או תלות שבהן אחזתי זמן רב. לאט לאט, מבלי  משים כלל, משום שדעתי היתה הפוכה ומפוזרת, הפכתי יותר ויותר חפשי.

אחר כך זחלתי למקלחת. ניסיתי להקיא. אבל הקפדתי לא לאכול באותו היום, ולכן לא היה מה להקיא. רק איזה נוזל שקוף, אפילו לא מגעיל. ובכל זאת, סליחה על הפירוט.

ואז זה קרה.

אינני יודע מה קרה, כי לא הייתי שם,

אבל בבוקר קמתי במיטה.

לא ידעתי איך הגעתי לשם, לא ידעתי מתי.

היה פרק זמן, בין היותי על הרצפה, לבין היותי על המטה, שהייתי ב"לא ידע".

אינני יודע לספר עליו.

הפעולות נעשו בתוכי. אני הייתי האובייקט שעליו מתבצעת מעצמה איזו פעולה. לא היו הרבה פעולות, אני די בטוח בכך. כבר הייתי עייף ורצוץ, וכל שיכולתי לעשות, אני חושב, זה לזחול ולהכנס למיטה ולהכבות. ייתכן שהיו שם עוד דברים, אבל אינני יודע. באמת אינני יודע.

מסע השכרות הראשון שלי, שלא היה עמוק במיוחד, הביא אותי למקום הזה, שעליו אני מספר כאן.

אני חושב שבפורים הבא אסע לשם שוב.

אינני אוהב לשתות. השתייה איננה העניין. זה המקום הזה, שאתה חופשי מעצמך.

זה מקום נחמד כל כך.

6.

שבוע  טוב. שבוע טוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s