שבת ויקרא

 1.

"ויקרא אל משה"

2.

האמת שיכולתי לעצור כאן.

ה' קורא אל משה היקר, אל משה הטוב.

אל משה הענו, האהוב.

אל משה שנשמתו מתעוררת בזמנים אלה בכל הלבבות כולם.

בלבותיהם של ילדים. בלבה של ילדה אחת.

בלבי.

3.

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם

4.

ב"גבורה" אני מבין את יכולתו של בן אדם למשול ברצונותיו.

דיון: אין גבורה גדולה מזו. בן אדם העומד מול עצמו, הופך, למעשה, את עצמו לשניים. הוא מבצע פירוד במקום שבו אין פירוד. אחד מן השניים הללו הוא הוא עצמו. זהו אותו בן אדם עם התכונות המוכרות, זה אשר יודע מה הוא אוהב, מכיר את חולשותיו, את יתרונותיו, את קולו, את הזהות שיצר לעצמו.

השני הוא זה אשר יודע.

הוא המורה, המנהיג, המושל. האדם. נטיית הלב, וכך קורה על פי רוב, היא להחליש את כוחו של המושל, ללכת עם האני המוכר, להקל ראש באמת הפנימית. ודבר זה הרסני הוא. לא לאמת, אשר איננה מושפעת מהתנהגויות אנושיות. הרסני הוא לבן האדם. בהכרח הוא שקרן מעתה, חלש, נסחף אחר רגשותיו, מעמיד את עצמו, את חשקיו וגחמותיו לפני האלוהי. הוא נכנע ליצירתו השקרית, ופועל בהדרכתה. והוא תועה בדרך, וטועה בהחלטותיו, ומסווה את התעייה ואת הטעויות, ויוצר מערכת מסועפת של שקרים ורגשות אשם. ולאט לאט הוא  נרקב בעודו חי, ומותו בא עליו קודם קבורתו.אל מולו של המת החי ניצב האדם. החי החי. הוא מתגבר על עצמו בכל צעד ושעל. הוא נוהג על פי התבונה, על פי התודעה, ולא על פי עיניו ולבבו. לדוגמא, אדם יסתפק במזון מועט, ולא יעמיס על צלחתו כמויות מזון בלתי אפשריות. הוא יודע את אשר הוא צריך לאכול, ואת זה הוא אוכל, ותו לא. יאמר מי שיאמר שאין בכך מן ההנאה, הכיף, הפינוק הנוסף. ועל כך אענה שהאדם אינו פועל על פי מושגים של כיף ופינוק, אלא של הכרח בלבד. זוהי התכונה המבדילה אותו מבן האדם. האדם איננו אנושי עוד. הוא אלוהי. וכדי להיות אדם, עליו להתגבר על האנושיות כולה. וזו אינה מרפה בקלות. על כל צעד ושעל ניצב הפיתוי, נשמעת הקריאה לחזור אל האנושי, אל החלש, אל השקרי. התמודדויותיו של אדם הן כבירות, הוא עומד מול כוחות עצומים המשחרים לפתחו, והוא אינו נופל ולו לרגע אחד. קשה להיות אדם. קשה להיות גיבור.

5.

כך אפיינתי אדם בספר שהפסקתי לכתוב.

ההגדרה עצמה נכתבה כך:

ב"אדם" (בשונה מ"בן אדם") אני מבין את היסוד האלוהי המפכה בתוך- תוכנו. מילים נרדפות לאדם הן: אלוהים, רצון האלוהים, נצח, אמת, חיים. מילים אלה הן נרדפות גם בינן לבין עצמן.

מה שיפה בכך הוא שאדם, הגם שאלוהי הוא, כפוף לחלוטין לרצון האלוהים.

את אלוהים, אגב, הבנתי כך:

ב"אלוהים" אני מבין אינסוף מוחלט וחסר תנועה, שמהותו כוללת בתוכה קיום – וקיום זה הוא מהותם של כל הנבראות המתקיימות בו וממנו במקביל. "כל הנבראות" הוא ביטוי הכולל את כל צורות הבריאה שאפשר להעלותן על הדעת, וגם כאלה שעדיין אי אפשר להעלותן על הדעת. דיון: הביטוי הארמי "מיניה וביה" הוא טוב מאד בהקשר זה, משום שהוא מציין את היות הנמצאות נובעים ממנו, בבחינת פירוד, נמצאים בו בבחינת אחדות, ומידיים, בחינת ביטול זמן. את הביטוי הזה נמצא מוגבל בבואנו אל שאלת האין, שגם הוא בו, וממנו, ואיננו יכולים להבין מה זאת אומרת, ובכלל, לשאול האם האין הוא בריאה, או העדר.מתכונותיו של אלוהים אציין את היותו חסר פחד באופן מוחלט, אשר אין דבר (פעולה, מצב, מחלוקת, רגש) שהוא זר לו, והמהווה איום על מעמדו כאלוהים. הכל כלול בו, וזה כולל בהכרח גם את מה שאנו קוראים רע, ואשר נותר משך שנים על גבי שנים נסתר מבינתנו, וככל שהוא מנסה לבוא יותר לידי ביטוי, כך אנו מנסים להפסיק להבינו ככל יכולתנו. תכונה נוספת שאציין (וברי כי לא אציין את כולן) היא היותו של אלוהים הכח המחייה את כל העולמות כולם. הוא אשר מעניק לכל פרט בבריאה אהבת אין קץ, שהיא, ורק היא, מאפשרת את הנשימה הבאה, ומבטיחה את הרגע הבא.על כן נמצא כי לעיתים יקרא אלוהים חי החיים או חיי החיים.יאמר מי שיאמר שעל פי התכונה הזאת, הרי שאם איש מת, נוכל להסיק שאהבת אלוהים אליו פסקה, ועל כך אענה כי בשעת המוות גדלה אהבת האלוהים לאין שיעור, והגוף אינו יכול עוד להכילה. מאותה השעה נאהב הרכיב החי באדם, הנקרא בפי כל "נשמה", ובפי יקרא "אדם" לבדו, בלא תיווך של מחיצות ואמצעים.עלי להבהיר כאן כי אהבת אלוהים איננה משתנה לעולם. איך  ייתכן אם כן, כי אהבתו גדלה? היא איננה גדלה, אלא הגוף והנפש נפתחים עד מאוד לאהבה, והם אינם יכולים לעמוד עוד במחיצתה. על כן כלים הם באותו הזמן. 

עוד הסתייגות טמונה במשפט "א-לוהים הוא הכח.." שיאמר מי שיאמר שאני מגביל את א-להים לידי כח. על כך אענה כי על שום אינסופיותו של הא-להים א): כל שם תואר יתאים לו ו-ב): "כח" רק מנקודת מבטו של האנוש בבואו לעסוק בשאלת מקור החיים. כלומר, השימוש במילה "כח" הוא בגדר דימוי, והוא אינו מגביל את הא-להים לידי כח, עוצמתי ככל שיהיה.

עד כאן רעיונות על האלוהים ועל האדם.

6.

"ריח נחוח אשה לה' "

7.

גם באפי שלי, אשה היא ריח ניחוח.

היא ריח ניחוח לאות ה' שבתוכי.

8.

אבל אני תתרן.

9.   

לא הכרתי בכל ימי חלדי איש שהאמין באמת ובתמים שהאל סלח לו על חטאיו.

לא הכרתי.

ניסיתי זאת בעצמי, השבת הזאת.

ובפסוקים מצאתי פעמים רבות את צמד המלים:

"ונסלח לו".

10.

דבר זה נפלא הוא עד מאד.

האל סלח לי על חטאי.

עוד אוסיף ואתייסר על החטאים שיבואו.

וברי כי יבואו –  בכך אין לי ספק.

אבל סלח לי על חטאי.

קרא אלי מאהל מועד ואמר:

אדם.

11.

גם לכם סלח, אם חטאתם.

12.

שבוע טוב. שבוע טוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה משה, שבתות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שבת ויקרא

  1. ARE הגיב:

    תודה.
    ההגדרה המדויקת הזאת ל"גבורה" תהיה המגדלור שלי השבוע.
    תתרן. עוד מעט קצת ותוכל לשיר.
    שבוע טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s