נצח שבגבורה

את מקומו של יעקב ביצחק תופס היום משה.

האמת היא שיעקב ויצחק לא נפרדים לעולם, שהרי אב ובן הם.

אבל יצחק שנתן דעתו ביום האתמול על בנו, מפנה מקום למחשבה חדשה, ונותן דעתו על אדון הנביאים.

מספר יצחק:

כשנפגש משה עם יתרו, קיבל פניו בסבר פנים יפות, שח לפניו, חבקו ושאל בשלומו.

אחר כך שוחחו באהל, ומשה סיפר לו את הסיפור. את הסיפור שלנו.

הלך יתרו והקריב קרבנות לה', ואכל עם זקני העם, ועם אהרון.

אבל משה לא אכל עמם.

למחרת התעורר יתרו, וראה כיצד משה שופט את העם.

מה אתה עושה? שאל יתרו.

אני שופט את העם, ומלמדו את חוקי האלוהים, ענה משה.

"לא טוב הדבר אשר אתה עושה". אומר לו  יתרו.

סליחה?  (אומר יצחק).

מה כאן לא טוב בדיוק?

אבל יצחק לא עונה על שאלותיו, וממשיך בסיפור:

יתרו ממשיך ומסביר שלא טוב לו, למשה, לשפוט את העם לבדו.

אתה רק תתן את החוקים, הוא אומר לו.

את מלאכת האכיפה והשיפוט תטיל על בני אדם אחרים.

אתה תהיה מעורב רק כאשר העניין קשה מדי לפתרון על ידי האנשים שאותם מינית.

אתה תשמש ערכאת ערעור בלבד.

משה מקבל את העצה במלואה, ועושה כל אשר אמר יתרו.

משעשה כן, משלח משה את יתרו, והוא חוזר אל ארצו.

*

יופי, אני אומר ליצחק. גם אני קראתי את הפרק. מה רצית לומר?

הו, עונה יצחק. אתה אולי מתוחכם מספיק על מנת לנסח את שאלותיך במידת מה של כלביות, אבל אתה לא ממש חכם.

נכון, אני מודה לפניו.

אם כך, אומר יצחק, קרא את הסיפור מחדש, ובכל מקום שתמצא את המילה יתרו, אמור יצרו. תחליף את התו, הסימן, בצדיק, במשה עצמו.

עכשיו, אם תקרא את זה שוב, תראה כיצד כובש משה את יצרו, ותבין מהי גבורה, ומהי הדרך הנכונה לכיבוש היצר.

תבין גם את מקומו של היצר, ואת היותו שורש הדינים, כמוני ממש (אומר לי יצחק).

לכן יתרו הוא מדיני – הוא משורש הדין. והדין מלמד את הנצח כיצד יש לבוא אל המשפט.

ומשה, בהיותו משה, לומד מן הדין, ולא בורח ממנו. יודע משה כי ליתרו ניתנה דרך הדין, ומן הדין שילמד ממנו.

כל זה קורה רק אחרי שהכיר יתרו בגדולת ה' שבנצח, והוא מתמלא חדוה.

כך כתוב: "ויחד יתרו". חדוה היא שמחה שמקורה באחדות, כאשר השניים נעשים אחד.

משה ויצרו נעשים אחדים, ולא פועלים עוד זה כנגד זה, כי אם זה בעד זה.

על כן אומר אני, מסיים יצחק את דברו, משה הינו הענו מכל האדם אשר על פני האדמה, וגם הגיבור שבהם, משום שכבש את יצרו, לא בכח, כי אם בשלום, בנשיקה, בהשתחוויה.

וזהו נצח שבגבורה, בשבילך.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספירת העומר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s