נצח שבנצח

לעיני כל ישראל

.

ויאמר:

אלוהים,

יהי מארת ברקיע השמים

להבדיל

בין היום ובין הלילה.

 והיו

לאתת

ולמועדים

ולימים ושנים.

 .

והיו למאורת ברקיע השמים

להאיר על הארץ.

ויהי כן.

.

ויעש אלוהים את

שני

המארת הגדלים:

את המאור

הגדל

לממשלת היום

ואת המאור

הקטן

לממשלת הלילה

ואת

הכוכבים.

.

ויתן

אתם אלוהים ברקיע השמים

להאיר

על הארץ

.

ולמשל ביום ובלילה

ולהבדיל

בין האור ובין החשך.

וירא:

אלוהים כי טוב.

. 

ויהי ערב

ויהי בקר

יום

רְבִיעִי.

.

.

.

.

.

.

.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספירת העומר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על נצח שבנצח

  1. eyalbarcochva הגיב:

    כמו שהבין מי שהבין, השבוע הקרוי נצח, ועל כן מיוחס למשה, הוא שבוע הבריאה, שכן הוא השבוע הנצחי ואין בלתו, והתורה היא נצחית ואין בלתה. וכל יום בשבוע הבריאה הוא מידה אחת ממידות האילן כמו שהוא בספירת הנצח.
    מה שיפה כאן, ביום הרביעי, הוא שביום זה נולד הזמן, שכן השמש והירח והכוכבים היו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ודווקא היום הזה, שכל כולו נצח, נצח שבנצח, הריהו היום שבו נולד הזמן. ועם הזמן נולדים הדברים שבזמן, החולפים, הארעיים.
    כיאה לחוק הסתירה.

    • eyalbarcochva הגיב:

      עברו עוד כארבע שנים, עכשיו, כפי שניתן ודאי לראות בראש הדברים הללו, 2019, וחשבתי, במהלך הקריאה שיש אולי צורך להסביר מדוע נהגתי כפי שנהגתי, ואז ראיתי את התגובה הזאת, כלל לא ידעתי שאי פעם נכתבה, אבל היא נכתבה, בין אם ידעתי, ובין אם לאו, והיא תגובה טובה, רק רציתי להוסיף כי המלים "חוק הסתירה" המופיעות בה אינן מכוונות לחוק הסתירה של אריסטו, של הלוגיקה, אלא לחוק החיים העליונים, שהם באים מתוך סתירה, ולתוכה הם הולכים, והיא, הסתירה, היא האפיון העליון של האדם, שהוא יכול להכיל סתירה, ולא רק יכול, אלא שמכיל. הכרח הוא לאדם. הכרח הוא.

      ברקע שרים אנשי וולווט אנדרגראוד את הו סוויט נאת'ינג, וזה יפה כל כך, סוויט סוויט נאת'ינג, אין לו שום כלום בכלל, ואני צריך לכתוב קצת, שגזרתי על עצמי שתיקות אינסוף, ואני מחוק עד בלי הכיל, אין לי כל חשיבות, אני חי כדי למות, ואפילו שאין איש שיקרא את הדברים הללו, עלי לכתוב אותם, מזכיר לי קצת את ימי, שאני הולך הרבה מאד, הולך והולך והולך, אבל לשום מקום, צועד עוד ועוד, וחוזר הביתה, אל הסוויט נאת'ינג שלי, אל חוסר חשיבותי המוחלט. אולי אחרי מותי יבוא מי שיקרא, אולי ילמד איזה דבר, אולי יראה את המלים הללו, יהיה עד לרגע לכלום המתוק שלי, לבדידות המזהרת שנכפתה עלי מתוכי, לחולשתי, לכשלוני.

להגיב על eyalbarcochva לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s