מלכות שבהוד

מתוך: האדם והטבע לאהרן דוד גורדון

"ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך… והיה כאשר תבנה לך בית, ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים, כי אם לזאת תשים כל לבך – כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב העולמי, בפני החיים העולמיים….  ורווח תשים בין בית ובין בית; רווח גדול, אשר לא יגזול ולא יעלים בית מבית את חלקו בעולם הזה.

ולא יהיה עוד ביום ההוא בניינך, בן אדם, חורבן להוד בניינו של עולם, ולא תפארת בנייתך – פגימה בספירת התפארת העולמית…

והיה ביום ההוא וניתנה בך, בן אדם, רוח חדשה, והרגשת רגש חדש, רעב חדש – לא רעב ללחם ולא צמא לכסף, כי אם לעבודה.  ומצאת עונג בכל עבודה, אשר תעבוד, ובכל מעשה, אשר תעשה… וידעת לעבוד די סיפוקך בכל יום. לא תגרע ולא תוסיף…. 

והיה בעבדך את עבדתך, והיה בעיניך חללו של עולם בית המלאכה ואתה והטבע – עובדים.  ולב אחד לשניכם ורוח אחת.  ואמרת ביום ההוא: יפה הוא הטבע בפניו, אבל יפה שבעתיים ברוח חייו, בעבודתו.  והיה בעמדך רגע ליישר את קומתך ולשאוף רוח, ושאפת לא רק אויר לנשימה, והרגשת, כי שואף אתה אל קרבך עוד דבר-מה, דבר-מה כמוס, אשר לא תדע מה הוא, אבל אשר יפרה את הרגשתך ואת מחשבתך, אשר יוסיף חיים ואור לרוחך.  והיה יהיו לך רגעים, אשר כמו תתמוגג כולך בתוך האין-סוף.  אז תיאלם דומיה.  לא רק הדיבור, כי גם השירה תהיה בעיניך כחילול הקודש, ואף גם המחשבה.  והשגת את סוד השתיקה וקדושתה.  והרגשת דבר, אשר אין לבטאו רק בעבודה. ועבדת בכוח, בעוז, בשמחה.  ושמעת בת-קול יוצאת מתוך עבודתך ואומרת: 'עבדו, בני אדם, כולכם עבדו!' 

ביום ההוא יהיה פרי עבודתך, בן-אדם – חיים. כי יהיו חיים בעבודתך. ולא יאבד רגע מרגעי חייך לבטלה. וביום רע, בבוא עליך יסורים, והיו יסוּריך גדולים, עמוקים, קדושים….וידעת את הצער, השופך עליך רוח קדושה עליונה ואהבה עליונה לכל החיים והסובלים, ולא תדע חולין, ולא תדע קטנות, ולא תדע חיים תפלים. ונשאת ביום ההוא סביב עיניך, בן אדם, ונשאת עיניך למעלה, וראית את הארץ ואת היקום אשר בה, וראית את השמים עם כל צבאם, עם כל העולמות אשר בהם עד לאין תכלית ואין חקר – והנה כולם כולם קרובים אל נפשך, והנה כולם כולם נושאים לה ברכה.  אז תשיג את הנצח שברגע.  אז תדע, מה רב עשרך, מה רבה ממשלתך…אז תדע, ואמרת בלבבך: מה דלים, מה מסכנים הם החיים משל אחרים, הממשלה על האחרים, האור משל אחרים!

 ואהבת ביום ההוא את כל הנמצא, ואהבת את האדם, ואהבת אף את עצמך – כי יהיה לבך מלא אהבה. והאמנת בעצמך, והאמנת באדם, והאמנת בכל אשר יש להאמין – כי תהיה כולך מלא חיים.

והיתה הרגשתך ומחשבתך, והיתה רוחך כמעין המתגבר – תמיד חדשה, תמיד שלך.  אף את כל עצמך תרגיש, והנה הנך תמיד חדש, תמיד שלך.

…ולא יהיה  ביום ההוא האדם על האדם למשא, אשר ישא אותו הנושא שעה אחת – וייעף. כי אח יהיה האדם ביום ההוא לכוכבי השמים ולרמש הארץ, כי יהיה די שמים בנפש איש ואיש ודי ארץ, וגדול יהיה מסלולו.  והיה די מרחב לאיש ואיש ודי מרחק בין איש ובין רעהו אשר לא יפול איש על רעהו ואשר ימשוך איש את רעהו תמיד, תמיד."

—————————————————————————————————–

 אמן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספירת העומר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מלכות שבהוד

  1. ARE הגיב:

    "ומוזר הוא הדבר אשר אני עושה, ועמוק ומופלא מאוד.
    וקשה היא הדרך אשר בחרתי, ורחוקה ונעלמה מעין רואים."
    (א.ד. גורדון, מתוך "החלום ופתרונו".)
    .
    "בכל אופן עלינו, חושב אני, לעשות את שלנו."
    (א.ד. גורדון, מתוך "עבודתנו מעתה")
    .
    תודה, יקר.
    תבורך.
    שבוע חדש לפתחנו.
    "היסוד ישנו בעין במקום אחר – היסוד הוא בנו בעצמנו."
    (גם, שם.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s