על הרחבת הלב

ב"הרחבת הלב" אני מבין יכולת לפעולה מתוך הכרת ההכרח. זוהי אחת ממשימותיו החשובות ביותר של בן אדם, אם חפץ הוא לבוא עדי דעת*.

דיון: מידת הרחבת הלב קשה היא להשגה גופית, אם כי קלה יותר להשגה שכלית. במושגים שכליים, הכוונה היא לפעולה בתוך המערכת הכלכלית-אנושית בלי ייסורים ובלי רגשות אשם. לדוגמא: שכר דירה צריך לשלם. אז משלמים. מכאן נתון המצב בידיו של בן האדם. אם חזק הוא, יהיו יסוריו מעטים, ואם יתחזק עוד, יעלמו כליל. ולהיפך – אם חלש הוא, יתרגשו עליו ייסורים מרובים, ואם יחלש עוד, יבוא עד מידת הקמצנות. מידה זו, כמו מידות אחרות, מרחיקה את בן האדם מן הדעת. כאן קיים מעגל רשע, שעל היקפו אדם מתייסר, נחלש, ייסוריו גוברים, הוא נחלש עוד, ואז מתייסר עוד.כאן עלינו לשאול מדוע בכלל מופיעים הייסורים הללו? האם יש להם תפקיד?

התשובה לכך היא שייסורים אלה מופיעים משום שרוב מוחלט של הוצאותינו הוא לא הכרחי, אלא נובע מגחמות ורצונות, קטנים ובלתי חשובים ככל שיהיו (בסגנון בא לי שוקולד, ארטיק, חופשה, הילד צריך, אני אפתיע אותה/אותו ועוד ועוד, כיד דמיונכם). כל הוצאה כזו, שאינה הכרחית, מעוררת בתוכנו התנגדות טבעית. במונחים כלכליים נאמר שהתנגדות זו נובעת מן ההבנה האנושית שבהוצאות יש להיות זהירים, משום שמתישהו תתכן תקופה כלכלית קשה, ואם לא נוציא כעת, נוכל לחסוך לזמנים קשים. במונחים אחרים, אני אומר, ההתנגדות נובעת מכך שהוצאה כזו הינה פעולה המנוגדת לטבע, שאינו פועל לעולם, אלא אם פעולה היא הכרחית. הטבע טובע עצמו בתוך נפש כל הקיים, ולפיכך הדעת טמונה בכל. הדעת נותנת את אותותיה, מנחה, מכוונת, מזהירה, מורה. כך היא פועלת, מתוך הכרח. אבל אל מול הדעת, כאמור, ניצבת הדעה. בשורשה החיובי, הדעה הינה ניסיון אנושי לחקות את א-להים, ולקבוע מערכת סדורה, קבועה של חוקים. אבל אלה מתנפצים כגלים אלי חוף, נעלמים, וצצים מחדש. (מפתיע, כמעט, לראות כיצד בכל פעם מחדש, כשבן אדם מארגן לו מערכת דעות, הוא משוכנע שהפעם הוא ניצח, הוא עשה זאת, מערכת דעותיו היא שלמה. וההמשך ידוע). 

אם כן, הייסורים נולדים מן הקונפליקט שבין הדעת ובין הדעה. אם נחזור לדוגמת ההוצאות, נלמד שהצטברות של אלפי אלפי הוצאות קטנות ובלתי הכרחיות נותנת אותותיה, ולאט לאט הופכת כל הוצאה, הכרחית או לא, לבעייתית, משום שההוצאה כבר נתפסת כרעה, בגלל אותו קונפליקט. אנו הופכים את הפעולה לרעה, מבלי להבין שהפעולה היא נייטרלית. השימוש בפעולה יקבע אם התולדה תהיה רעה או טובה.מכאן אנו באים לידי צמצום, לידי קטנות, לידי קמצנות. מכאן נולדים משפטים הנאמרים על ידי מאות מיליוני בני אדם, כמו "אין לי כסף", "אם היה לי כסף…", "אני לא אוהב כסף", "אני כן אוהב כסף", ורבים רבים נכספים למצב של יתרה גדולה ועצומה בבנק, שתאפשר להם לחיות מבלי לצאת לעבודה בכל יום. זה לגבי מקור הייסורים. תפקידם – וזה תמיד – לעזור לנו לעבור למערכת חדשה, שבה אין ייסורים. אלה מעידים על עצמם שאינם טובים, והם דוחפים אותנו לסור מדרכנו ולמצוא דרך חדשה, שבה הם עצמם הולכים ופוחתים.הרחבת הלב מביאה איתה שמחה גדולה בכל תחומי החיים. בדוגמא הכלכלית שלנו, היא מביאה איתה את  הבנת ההכרח שבעבודה ושבהוצאות. עם התשלום באה שמחה, משום שהוא משלים את פעולת הרכישה, ומוסיף חיים, ולא מחסיר – כפי שאנו נוטים לחשוב. הרחבת הלב אינה בזבזנות, שהיא מידה רעה, משום שהוצאותיו של רחב הלב אינן מרובות כלל. הוא אינו חייב לאכול מזון יקר, הוא מסתפק במזון טוב, זול וזמין. הוא אינו מוציא על גחמות מסוג בא לי כזה או אחר, הוא אינו מוציא על מנקר העין, אלא מחפש את הערך של הדברים. וכשהוא קונה, הוא קונה מתוך ידיעה, השלמה ושמחה, ולאלה לא מתלווים ייסורים לעולם.

זה באשר להשגה השכלית של הדברים. לגבי ההשגה הגופית – עלינו להפריש מעשר, לתת צדקה, להוציא נכון ובלי ייסורים, לעבוד מתוך הבנת ההכרח. וזה קשה עשרות מונים. 

______________________________________________________________

"דעת" אני מבין את הטבע כפי שהוא פועל מתוך עצמו.

דיון: פעולת הטבע אינה כפופה להעדפות אנושיות. היא מאפשרת לעצמה לפעול על פני כל קשת האפשרויות, מפני שהיא אינסופית, ולכן כל מצב ייתכן בה, ולא זו בלבד, אלא שהוא הכרחי. הדעת אדישה לדעותיהם של בני אדם, באשר היא מתייחסת אך ורק אל האמת, ואילו דעותיהם של בני אדם הינן שקריות תמיד.

הערה: בן אדם יכול לרכוש דעת, לו ישכיל להתבונן בטבע ובפעולתו, ולאט לאט, מתוך הקשבה עמוקה, ילמד להכיר את דרכי פעולתו של הטבע. או אז יוכל אותו בן אדם לאמץ את דרכי הפעולה שלמד, וליישמן גם במחשבותיו. במצב כזה יתקיים לראשונה תיאום מלא בין מחשבת בן האדם לבין פעולתו. יישוב הסתירה בין שני הכוחות הללו גובה מחיר יקר – את האנושיות כולה. בתמורה לכך מציע יישוב הסתירה את האלוהיות. תחת בן האדם שהיינו יקום סוף סוף בניין עדי עד – האדם. אבל נראה כי רובנו לא מוכנים לכך, עדיין.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על על הרחבת הלב

  1. פו הגיב:

    אתה מוכן להיות אדם?
    אתה מוכן ליישב את סתירה בין הכוחות?

    שהרי יישוב הסתירה הוא הפסקת החיים, ואנו צווינו: "ובחרת בחיים"….

  2. twoman הגיב:

    החיים מכילים בתוכם גם את השלב הבא של קיומנו. הם יפים מאד כאן ועכשיו, והם יוסיפו ויהיו יפים גם אז.
    הציווי "ובחרת בחיים" אינו ציווי מגביל בבחינת ובחרת רק בחיים הללו כפי שאתה מכירם בזמן מסויים, כי אם ציווי מרחיב, כזה: כשתתקל בחיים בגרסה החדשה/ישנה, בחר בהם.
    אני לא בטוח שאני מוכן. לא בטוח שאי פעם נהיה מוכנים לכך. הרי המלאכה מרובה תמיד.
    אבל זה יבוא, בין אם נהיה מוכנים ובין אם לאו. זו אמונתי. זו גאולתי.
    מי יתן ותבוא במהרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s