קצת דברים על קצת מלים

נמר – שילוב של ניגודים.
נם, שהוא חתול גדול, וחתולים ישנים הרבה.
ער. שהוא צייד, עירני מאד, מוכן לתקוף בכל רגע שהוא.
יחד
נמער. נמר.
כך גם חמצן.
חם
צונן.
יחד נוצר משהו חי, חיוני.
גם איש. חיבור בין אין ליש. שעל האיש לדעת מתי להתאיין, ומתי להתקיים. על הגבול שבין האין לבין היש צועד לו האיש. באיזה מהם יבחר? האם יזכה לצעוד בשניהם?

 .
שגעון.
שורש ש.ג.ע.
שי"ן זה אש. שלושה זיינין כלהבות אש.
ש
גע.
לגעת.
לגעת באש זה שגעון. אבל יותר מזה, השגעון, מגע אש הוא.
כך מסיים פנחס שדה את הסיפור על הזונה בבית החולים לחולי הרוח:
"היא הגיעה אל האש".
להגיע, לגעת.
גע זה גם לגווע.
כשהאש גוועת בתוכנו, ואנו מחפשים דרכים לשמור אותה חיה.
.
שיניים.
לשון שינויים.
בתחילה אין שיניים.
אחר כך צומחות שיני  חלב.
אחר כך שיניים קבועות. שיניים קבועות זה שילוב של ניגודים.
אחר כך, אם חיינו שנים רבות, הן שוב נושרות.
שינויים שינויים.
וזה כואב.
על כן בשיניים טמון פוטנציאל כאב שאין שני לו, כמעט.
.
גוף
לשון נגף. כל הגופים כולם ינגפו בבוא היוםבמגפת הזמן.
הגוף העברי מכיל אותיות רבות.
ראש – רי"ש.
עין
פה – פ"א.
שן, שיניים – שי"ן
בי"ת – בית חזה, בית שחי, בית בליעה.
יד – יו"ד.
כף יד, כף רגל – כ"ף.
וזין.
כמה מלים אפשר להרכיב מכל אלה.
.

מילות מלחמה ועוד קצת:
מלחמה – לשון הלחמה, אנו מולחמים לזה שבו אנו נלחמים. אש הקרב מתיכה בינינו.
קרב – לשון קרבה.
כלי  נשק – נשיקה. נשיקה – חיבור בין מים למים. מים נושקים למים. ספינה חדשה – משיקים אותה על ידי שבירת בקבוק יין, שמפניה, על הדופן. הנוזל מתערבב במי הים המרובים, העצומים.
כלי זין, כמובן.
חימוש – שורש ח.מ.ש. שזה חם אש. כמו בסלנג. אבל לא רק. כמו לבעור מייחום. רתיחת הדמים, יש המכנים זאת. כאן רואים את תרומת המספרים לסיפור. ארבע – להרביע, להפרות. חמש, להתחמם, להתייחם. שש, לשמוח בשמחת הזיווג, שבע, לשבוע ממנו. וכו'.
מאבק – לשון מאווה, תאווה, איווי. עם השנים האות ו"ו קבלה עדיפות במקום התאווה. אבל נותרו מפעם המלים בתאבון, תאב בצע.
שוב, הִתאוות לאלה שבהם אנו נאבקים.
בכלל, אב הוא היסוד המתאווה. בעולם, בזמן, במשפחה. האם היא יסוד אחר.
(אח, אחות – היסוד המאחה. אח לשון אחד. טוב לשים לב מיהם אחיך, וללמוד מהם על האחד שאתה.)
אביב זה זמן של תאווה, של חיים, של לידה, העולם יוצא מתרדמת החורף. צמח צעיר נולד, ושמו בעברית: אֵב.
(אביב בערבית: רָבּיע (עי"ן גרונית נחה). לשון רביעה, פר הרבעה, פרייה ורבייה. קרוב לארבע, כמו שראינו.)
קיץ זה קץ הדברים כולם, קץ השנה. והחם המכלה בנו.
סתו – זוהי סתירה התאווה ואנו מתכנסים אל החורף, אל השינה. על כן נאמר לעיתים, לחרופ כשאנו מתכוונים לשינה.
.
.
.
פות לשון פיתוי.
מלים קרובות: פיתול, לפיתה, יפת (שהיפה מפתה), פתח, פתן (שמצידו קרוב אל: בטן. הנחש המפתה מאז היום השישי, קן הנחש הזה – הבטן, אין לו מחילה, לנחש. אולי, מי אני שאשפוט?)
פת לחם – הפיתוי לצאת ולהלחם. כל כך שונה ממש שהורגלנו.
אז אימצנו בחום את המילה הגסה מאד כוס. לשון כיסוי. שלא נתפתה עוד. אבל מאז שכיסינו, אנו עוסקים בחשיפה.
פורים – לשון פרימה. שפורמים בחג זה את לבושי היום-יום, ולובשים לבוש אחר.
מתחפשים – שרש ח.פ.ש לשון חיפוש וגם חופש, את החופש אנו מחפשים. וחושפים, כמובן.
להתחפש – להפוך להיות החיפוש.
נהפוך הוא משמעותו גם: אנו נהפוך להיות הוא. נהפוך לנסתר שבתוכנו, וכך נחשוף עוד דבר שבתוכנו, ונלמד עוד על עצמנו.
על כן פורים הוא חג הגאולה ממש. כי בחג הזה יימצאו על אותה רחבת ריקודים שטנים ומלאכים, קדושים וקדשות, חיות מים וחיות יבשה, גמדים וענקים, שודדים ושוטרים, ערפדים ושמשות. ויש עוד בעניין זה, אבל לא הפעם הזאת.
.
כסף
לשון כיסופים. את זה אנו מבקשים. לכסוף לאיזה דבר, לכסוף בכל העיתים.
אז פירשנו את זה לא כל כך נכון, ואל הכסף אנו כוספים. איזה פספוס.
.
להתגעגע.
שוב לשון מגע. הפעם מגע כפול. ג.ע.ג.ע.
געגוע – גע גוע. לגעת ולגווע. נוגעים באהובינו במחשבה, ואז המגע גווע. מיד.
ושוב אנו נותרים עם הגעגוע.
.
חושך:
לא רואים וחייבים לחוש את איכות הדברים.
לחוש איך הם.
לחוש איך. חוש איך. חושך.
זו מכה של ממש. זו פעולה נפשית, חושך.
אחר כך, אם זוכים, יוצאים לאורות גדולים. איזה אורות?
ב"כ אורות. בכורות.
בך אורות. שיש בנו אורות רבים.
וגם כ"ב אורות, הלא הן אותיות השפה הקדושה.
.
גילאים שונים:
ולד – שנולד. כך גם ילד.
אחר כך נער, שמתנער מאשר למד, ויוצא לחפש בעצמו, בעולם. על כן יבוא כעת ה
עלם. שיוצא אל העולם, ואולי גם נעלם בו, בעולם. בעצמו. בכלל.
אחר כך, אם מצא וכבר לא נעלם, יהיה
גבר. שמתגבר על מכשולי החיים, על קשייהם. ואם באמת זכה, יתגבר על עצמו.
גיל – לשון שמחה. שככל שמוסיפים לחיות, גדל הגיל שבא עם חכמת השנים. גיל זה יופי.
צעיר – לשון צער, שמצטער על דברים של מה בכך. אבל הוא עוד ילמד.
 .
אחד זה אחד.
שניים זה השינוי הראשון. על כן שני, שניים.
וזה גם תשתית לשאר הדברים. על כן שתיים.
כלומר, התשתית היא זכר ונקבה. לכן, שתיים, בנקבה.
.
צעק – צ- עק. להוציא עקה מתוכנו. זו צעקה.
צרח – להוציא רוח מתוכנו.
צחק – שצחוק יוצא מן החיק.
. 
צבע -צדי"ק, בי"ת, עי"ן.
צדי"ק אות של יציאה: יציאה, ניצן, צמח, עץ, צי, צבא (שיוצא ובא), צעק, צחק, כבר ראינו.
בי"ת אות של פנים. מִבַּית.
עי"ן זה עין.
כלומר: יוצא מתוכו של הצבע, אל עין הצופה. זה צבע. זה גם עונה על השאלה האם לדברים איכות ראשונית או משנית. האם הם באמת בעלי צבע, או שאנו נותנים לזה פירוש. בתוכו הצבע. מתוכו יוצא אלינו. אבל מחייב עין.
.
מילות שאלה:
מה? נגזרת המילה מהות.
איך? נגזרת המילה איכות.
כמה? כמות.
למה? למות, אני מניח. אם נדרוש את הקשר נגלה שרק עם המוות נדע על מה ולמה כל אלה.
 .
 .
 .
.

 .
 .
 .
.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s