אין איל (בראשית א' ב')

 א.ר.ו.כ

ב) והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים

פשטו של פסוק זה מתאר את מצבה של הארץ כפי שנראתה על ידי כולנו ישראל בראשית, עת נוצרו העולמות כולם. על הארץ שרר אי סדר גדול, זה תהו ובהו, ופירש"י לשון תמהון, השתוממות. מי תוהה ומשתומם?  אלה ישראל שלעיניהם ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.

מדרש: שהיו תוהים ובוהים.

אבל לא אמר דבר על השמים. נבראו השמים והארץ, ואנו רואים כי הארץ היתה במצב מסויים של אי סדר שניתן לתארו במלים. השמים, לעומת זאת, לא היו במצב בלתי ידוע, ולגביהם לא היתה תהיה ובהיה.

חשך – לשון מחסור כמו "חשוך ילדים" – שאין לו ילדים. המחסור שהפסוק מספר עליו כאן – מחסור באור – וזאת נלמד על פי הפסוק הבא, שם מצווה הקב"ה על האור ואת האור. אם כן, עינינו ישראל אינן רואות את אשר נעשה בארץ משום שחשך על פני תהום, שחסר אור על פניה. כאן יש לומר כי מכת חושך שבמצרים שונה היתה מהותית מן החשך שבכאן, על שום הכתוב: וימש חשך, שהחשך במצרים היה בעל ממשות משל עצמו, ולא חסרון אור, דבר שבההעדר. זהו נס גדול שקרה, שאין הפך יש, וכה ממשי היה ימש חשך זה, עד כי ניתן היה למששו ממש, זאת אומרת כי גם מישוש החפצים לא סייע למצרים לדעת במה הם אוחזים, או היכן הם נמצאים. ועל כן: חשך מדרש מלים: חוש איך. בחושך אין העין רואה ועל העיוור לחוש את הדברים בגופו, בדרך כלל למששם בידיו, על מנת ש"יראה". זהו החוש הראשון מחמשת החושים הגופניים שמופיע בבריאה: חוש המישוש, והוא החשוב שבחושים כולם. חושים נוספים שאינם גופניים הינם חוש הזמן, וחוש הכיוון. אלה נבראו מיד עם בראשית (זמן), ועם השם-מים והארץ (כיוון). חוש הראיה נמצא גם הוא כאן, בהעדרו.

תהום. לא מיודעת. פירושה פשוט: מקום עמוק. מדרש מלים: תהו ם, כאשר מתקיים חיבור בין תהו לבין מים (מ"ם סופית) מתבחן דבר על הארץ אשר נקרא תהום, ועל כן פירש"י תהום: מים, וכן פירשו אונקלוס, יונתן בן עוזיאל וירושלמי.

עוד: תהום לשון מהומה, קרוב אל אי סדר של תהו ובהו. המיה – נהמה, רחש, שאון – חשך על פני רעש, ואין רואים את הקולות, רק שומעים. כך שמתן תורה הוא תיקון לתהו ובהו ולחשך שעל פני תהום, כי שם נראו הקולות ברור. עוד: אצל רבנו משה בן מימון במורה, חלק א' פרק מ"ו – תוהמה בלשון ערבית, שמשמעותו דמיון שווא (בתרגום מיכאל שוורץ). חשך על פני תהום משמעו כי על פני דמיונות השווא אין נראה דבר. אבל, יקשו, נראים הדימיונות עצמם. אלא רמזה – דמיונות שווא אינם אלא תהום וחשך. אל נא תלך בדרך זו לעולם. מכאן שחשך על פני תהום הינו תיאור של הדברים בתחילת הבריאה כאילו אומרים ישראל שלעיניהם נבראה: איכות החושך כאן מתפרשת לנו כאילו היינו עומדים על פני תהום, כאילו זה אך נבראים הדברים, וכיליונם כבר טמון בהם. תהום אותיות המות.

 עוד: שלושה המה על פני שניים: תהו אחד ובהו שניים וחשך שלושה על פני תהום אחד ורוח שניים. תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח. אלה הם פניה של הארץ בראשית, כפי שחזו עינינו ישראל. מדרש זה מחייב את המשכו: אלוהים מרחפת על פני המים. וכאן חזו עינינו ישראל בתוך כל הדבר הזה בריחופה של אלוהים על פני המים. ואומר: כי אותה אתם מבקשים (שמות י') וגם כאן נקרא ה' בלשון נקבה. לכו נא הגברים (שם), שראו עיני הגברים בישראל את האלוהים על פני המים, ונגלה אליהם בדמות אישה, והתגעגעו למראה זה, וגילה פרעה את הדבר.

רוח אלוהים כפשוטו – רוחו של אלוהים היא המרחפת על פני המים. היא אינה נושבת או מנשבת, היא מרחפת, כאילו מעל מקום אחד, ללא תנועה. ודווקא תרגמו: מנשבת, שאל יום השבת שואפת, וממנו היא באה.

עד כאן קיצור פסוק ב'.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s