אין איל (בראשית א’, ג’-ד’ )

 א.ר.ו.כ

ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור

ד) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך

פסוק זה לא פירש רש"י.

פשט: אחרי שברא לעינינו ישראל את השמים ואת הארץ, והארץ נתונה היתה בחשכה, ציווה האל על האור ואת האור, והיה אור.

כמה מלים אמר? שתיים: יהי אור. ארבע: יהי אור ויהי אור. שתים וארבע אלה מספרי שתי וערב. שתיים מספק את השתי, התשתית, וארבע את הערב, שבא ומתערב ומתערבב בתשתית והמציאות נארגת בינתיים. זו חשיבותו של המספר שלש, שהוא לא המסגרת למציאות שאותה מספקים המספרים שתיים וארבע כפי שראינו, אלא הוא תכני המציאות, עמודיה, אבותיה.

אם אמר שתי מלים הרי ציווה את האור להיות, וזה היה מיד.

אם אמר ארבע, הרי שציווה שני אורות, וראה אור אחד בלבד – על שום הפסוק הבא:  וירא אלהים את האור כי טוב. אור אחד ראה. שני אורות אומרים לנו, אחד ניכר רישומו בעולם, ואחד גנז לצדיקים לעתיד לבוא, וראה אותם אחד.

אם אמר שתיים ואם אמר ארבע, לנו ישראל אמרם. יהי אור בתוכך ישראל. וזה ציווי וזו עבודת השם, שבתוכנו ישראל יהיה האור תמיד.

עוד: זוהי פניה להקדוש ברוך הוא: אלהים, יהי אור! ואחרי שראינו בעינינו חשך על פני תהום, בקשנו בתחינה ובמחילה, אנא ממך, האר לנו על מנת שנוכל לראות. והאיר. וראינו. והיה האור טוב. וזאת ראה אלוהים כי האור טוב, כי כתוב: וירא אלהים את האור כי טוב, ואילו אנו ישראל ידענו עוד קודם כי האור טוב, ולא היינו צריכים להווכח בזאת.

יהי – לשון התהוות. החל מכאן ועד בריאת התנינים הגדלים כל הדברים מתהווים ולא נבראים. נבראו רק שמים וארץ, תנינים וחיות המים, ואדם.

ויבדל אלוהים בין האור ובין החשך. ראה כי טוב האור וערך הבדלה בין האור ובין החשך. מה טיבה של הבדלה זו? ארבע הבדלות ערך: הבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. כך נעוץ סופה של בריאה בתחילתה, כי זוהי ההבדלה שאנו עורכים בכל מוצאי שבת שהוא זכר למעשה בראשית. וכך בתחילת הבריאה נעוצה סופה – מוצאי יום השביעי.

עוד: וירא – זה נאמר על ישראל החוזים בבריאה ובהתהוות הדברים בתוכה. ושאר הכתוב הוא אמירתו של ישראל בפנייתו לבורא שמים וארץ: אלהים, את האור כי טוב. ישראל פונה להקב"ה ומזהה אותו כהאור. ומבחין ומאפיין את האור הזה כי טוב. ויבדל  – גם זה נאמר על ישראל. ישראל הבדיל בשכלו ואמר: אלוהים בין האור ובין החשך. אחרי שזיהה את הבורא עם האור, כעת מבדילו מן האור: בין האור ובין החשך, לא בזה ולא בזה. ביניהם. ודבר אחר: בין אור ובין חושך (עולמי או נפשי), הרי זה אלוהים.

ויבדל – כיצד הבדיל? בקריאת שמות. לזה קרא: יום ולזה קרא: לילה.

ולא דברתי עוד על ויאמר וצריך.

עד כאן קיצור פסוקים ג', ד'.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s