אין איל (בראשית א’, ט’-י’)

א.ר.ו.כ

"ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב"

פשטם של פסוקים: אחרי שרקע רקיע וקראו שמים ביום השני, מתחילה עבודת היום השלישי. האלוהים מכנס את המים אל מקום אחד, ופעולה זו, מיניה וביה, מגלה את היבשה. אחר כך הוא קורא בשם ארץ ליבשה, ולמקווה המים, שאליו כינס את כל המים, קורא בשם ימים. ורואה כי טוב.

פירוש: ויאמר אלהים עתה כבר יודע הקורא לעשות בעצמו את אשר נלמד קודם לכן: תיבת ויאמר מוסבת על ישראל, שהוא נוכח בבריאה ולעיניו היא מתחוללת, וכך יוצא שישראל פונה אל הקדוש ברוך הוא, ומציע לו לכנס את המים, שככל הנראה הם רבים מאד, והם מכסים את כל היבשה, לאגן היקוות אחד. הבורא מקבל את הצעתם, ויהי כן. ביום הראשון לבריאה ראינו כי נאמר יהי אור והאור מיד היה. אין הפסקה בין המלים, אלא אמירה והתקיימותה מחוברות בו"ו החיבור, ואין עשייה נוספת מתלווה לאמירה. ביום השני ראינו כי נאמר יהי רקיע ולאחר מכן נאמר ויעש אלהים את הרקיע. כביכול לא היה דבר שקרוי רקיע בתוך התהו ובהו מופרד וכשלעצמו, והיה צורך להתקין אותו מאיזה דבר או דברים שהיו שם, ורק אז נעשה ויכול היה לקיים את ציוויו. בפסוק ייקוו המים נאמר דבר, ומיד נעשה כן, ולא היה לו צורך לכתוב "ויקוו המים אל מקום אחד". דבר זה מעלה השערה, כי בעולם בראשיתו היו דברים כשלעצמם, יסודות, ועל מנת ליצור דברים שאינם יסודיים, נדרשה עשייה נוספת. על כן, יש להבין כעת את היום השני ביתר שאת, כצימוד בין שני יסודות למען עשיית הרקיע. וקרא לו בשם שמים וחשף סודותיו. הווה אומר: לקח אש ומים וצרפם והתיכם זה בזה עד שהיו לשמים. שני יסודות אלה, אש ומים, הינם זרים זה לזה, עד שחיבורם יוצר דבר דק ומופלא מחד, ובו בזמן גובה מחיר יקר מאד מן הבריאה כולה, הלא הוא מחיר האשמה, מאידך. ואף על פי כן מחוייב היה הדבר, ואמת נכון הוא, ובלעדיו לא היתה עומדת הבריאה על עומדה, ולו לרגע אחד. על כן אמר ישראל יהי רקיע בתוך המים באותו היום השני, שבו נזרע זרע הפירוד העולמי (בין יום אחד לשאר הימים), ונזרע בו גם זרע האיחוד העולמי (איחוד שבין יסודות זרים, אויבים, אש ומים), ובמקום שבו אתה מוצא עברה וחטא ועוון שם אתה מוצא את תיקונו.
יש לנו לומר כי בחלק זה של עשיית היום השלישי, שכידוע נחלקת לשני חלקים, לא נברא דבר, ולא נעשה דבר בחיבור מורכב, ולא נתהווה דבר. רק זזו המים ממקום היותם ונקוו אל מקום אחד, כפי שצווה ה' יתברך, וכך התגלתה היבשה, וזו היתה העשייה כולה.
עוד: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד תיבת אחד מופיעה בפעם השנייה בתורה, קודם לכן הופיעה בסופו של היום האחד – ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אם כן, אנו מוצאים: יום אחד מקום אחד, והנה לנו אחדות הזמן והמקום בנקודת הראשית, כשבין השניים, אף על פי שמאוחדים, מפריד היום השני. ועוד על כך בהמשך, בע"ה.
יקוו המים מתחת השמים ביום השני הבדיל בין המים אשר מעל לרקיע לבין המים אשר מתחתיו, וכעת מצווה רק את המים ולא זו בלבד אלא את אלה שהינם תחת השמים. מכאן שהמים אשר מעל לרקיע לא נקוו אל מקום אחד. א) משום שהם כבר במקום אחד, ולא היה צורך לצוותם להקוות. ב) משום שאלה הם מים שאינם מיועדים להקוות, אלא להתקיים בפיזורם. אולי יקרא לזה גשם, שבהיותו גבוה, בלתי מגושם, נותר בפיזור, טיפין טיפין, מימי, קפוא, שלגי, ורק כשיורד על הארץ עושה מאמץ עליון להקוות, להתאחד, ומגיע בסופם של דברים, אל הימים הגדולים, כאשר צווה.
ואומר בתהלים: השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע והנה לך עדות, הרקיע מגיד מעשים ככתוב ויעש והשמים מספרים ככתיב ויקרא. וסיפור קוראים. אם כן שמים עניינם כבודו, ורקיע עניינו יכולותיו. והמים אשר מתחת לכבודו, יכבדוהו בכך שיקוו אל מקום אחד; ואילו המים אשר מתחת ליכולותיו (או מעשיו) יבדלו מן המים אשר מעל ליכולות או למעשים שלו. במה הם נבדלים? אלה נעשו, ואילו אלה עדיין לא. ההבדל הוא בהגשמתם.
עוד: יקוו כאן יש תקווה. ביום השלישי, לפני שעשה איזה דבר, רק ציווה על התקווה, שלא נאמר נואש, לעולם לעולם לא נאמר נואש, כי אין יאוש בעולם כלל. רק באין הקוות אל מקום אחד, עולים פחדים ויאושים וכעס, ואנו נוטים להאמין להם, כי הם נדמים כחזקים כל כך, ואנו, בני אנוש חלשים, בני נואש, בני שונא, אנושים בחוליינו.
ויקוו גם לשון קו, יצירת קו היוצא מעם המקווה עד העתיד, זו התקווה, וגם תחימת מקום ההקוות בקו (גבול).
ותראה היבשה. לעיני מי תראה? לעיני כל ישראל. וזה המקום השני שבו מופיע שרש ר.א.ה. הראשון ביום אחד: וירא אלהים את האור כי טוב. וכעת כתב: ותראה. הראשון פעיל, ה' עצמו ראה את האור וראה כי טוב. ואילו השני בסביל – תראה לעיני מישהו, ולא המשיך וירא אלהים את היבשה. רק אמר ותראה.
[[עוד: הראשון: ייתכן לפרש שורש י.ר.א. אלהים מתיירא מפני האור, כי אלוהים טוב. או: כי האור טוב. ואז הוא מבדיל בין האור ובין החושך והולך אל האור ככתוב: ויקרא אלוהים לאור. במקרה כזה השרש ר.א.ה מופיע כאן לראשונה, וזה בסביל, שוב, לעיני כל ישראל. אבל אני איני יודע, וכאן הוצאתי דברים מפשוטם עד הקצה האחרון, ואל לך ללכת בנתיב זה לבדך.]]
מהו הדבר אשר נראה ראשון, לבד מן האור? היבשה. שמה מעיד עליה כי היא יבשה, חפה ממים. והיא נגלית. וכלל לא רצתה להגלות. לכן בושה ונכלמה, לא כי רעה, אלא כי צנועה היא, והתביישה, והתבוששה, ויבשה נקרא שמה עד היום הזה. והיבשה רוצה אל המים, ואת המים, והמים זקוקים לה, ליבשה, כי הם מלוחים, והרבה מן המים העוברים דרך היבשה מתוקים הם, והם ממתיקים מליחות הימים, ומאפשרים לטיפות הים לצאת ממקומן ולשוב אליו, וכך להתחדש, והמים זורמים אל הים בשמחה, מתנחלים ונוהרים, עוזבים את מקורם, מתקנים ושבים, שוב ושוב ושוב, ועל כן חשיבותה רבה, היבשה, משכנם של בני אדם וחיות ועצים וצמחים וסלעים ואבנים.
ולבסוף אסכם חלק זה: ביום השני נבראה אשמה, וביום השלישי בושה.

"ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב"
ולמקוה המים קרא ימים בפסוק הקודם נאמר: יקוו המים אל מקום אחד. מים הם שם עצם רבים. את הרבים הללו צווה השם להקוות אל מקום אחד. מרבים אל יחיד. ולבסוף, למקווה האחד הזה קורא בשם ימים, שוב ברבים. רבים יחיד רבים. לעולם בא אדם מתוך התייחדות השניים, האב והאם, מתוך תנועת הרבים אל היחיד. עם השנים ואם זכה, ינוע האדם אל תוך עצמו, ויגלה מי הוא ומה הוא, ואם יזכה עוד, יגלה שעצמו הינו אחר מכל אשר חשב, ויתרה מזאת, שהוא אחד. ואז ישוב ויחזור אל הריבוי, וידבק באשתו, ומיניה וביה יהפכו ויהיו לבשר אחד. וכך תלך התנועה הזו ותחזור על עצמה עוד דורות רבים רבים.
ויקרא אלהים ליבשה ארץ והרי כבר ברא ארץ. ודבר זה הושב ביום השני.
כעת, אם נקרא שמים וארץ כשני רכיבים שבאדם, השכלי/נפשי מחד, והגופני מאידך, כפי שהוצע בפסוק א', הרי שביום השני עשה את התודעה/נפש, וביום השלישי גילה את הגוף. וכך רואים ששקד קב"ה על עבודתו מאד מאד, ויצר את הרבדים השונים שבאדם, בימים נפרדים. יום שני – תודעה ויום שלישי – גוף. מהו הדבר שבבסיס העניין? ביום הראשון אנו נמצאים בעולם שהוא מעבר לכל פירוד, אחדות אחת פשוטה. ביום השני, כבר פורש, התחולל השינוי הראשון, ובכך הונחה התשתית ליתר הדברים. ומה היה טיבו של השינוי הראשון? הפרדה. כעת, מה מתרחש כאשר מפרידים חלק מן השלם? תשובה מיידית תאמר, נוצר ריבוי, היה אחד וכעת יש שניים. אבל במרחב שבין שני החלקים, ועם קשר לשניהם, נוצר גם רווח. חלל. ריק. נוצר דבר שלישי שהוא בחזקת חסר. כך שביום השני לא נוצרה רק תודעה, אלא גם נוצר החסר שלתוכו חייבת התודעה לצקת את עצמה. וכאשר התודעה יוצקת עצמה, הרי שהדברים מקבלים גוף, הם נעשים מוחשים. זהו פירוש שמדבר עם ההבחנה בין מים עליונים למים תחתונים, שאלה הינם בכח, ואלה יצאו מן הכח אל הפועל, בהתאמה. מה יוצא מן הדבר הזה? יוצא שהשניים והשלושה צמודים זה לזה בקשר בל ינתק. אין שניים בלי שלושה, וזה אולי בקהלת השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק (ד' י"ב). עם זאת, יש לזכור כי השלישי לא בהכרח מתגלה. אם אחזור כעת אל מעשה בראשית, הרי שביום השני יצר את השניים ואת השלושה, והשלושה לא נתגלה, והיה בחזקת מים עליונים, ורק אחרי ערב ובוקר (שלב נוסף של ערבוביה ובקרה), התגלה החלק השלישי החסר, הלא הוא הגוף. וכך יוצא שהצימוד שניים-שלושה בא לידי ביטוי בבריאה עצמה, שאת עבודת היום השני השלים אך ורק ביום השלישי. וזהו הבסיס לשאיפה לאחדות גופנפש, כמו שנהוג לקרוא לזה בימינו (וכאן הרי חיברנו שתי מלים לאחת, וזה, מצידו, ביטוי יפהפה לאותה השאיפה לאחד בין הדברים, או אולי השאיפה לאחד, ויקרא מי שיקרא באופן שיקרא). (עוד ניתן לקרוא לזה התכה, וזה חיבור תוך אל תוך.)
ארץ לשון רצון, ריצה, ריצוי. שהרצון גורם לו לאדם לרוץ על הארץ אל אשר יחפץ, ולהשיגו, על מנת שיתרצה. כך שהגוף (לשון נגף, שכל הגופים יפגמו וינגפו במגפת הזמן) על חולשותיו, הוא הכלי להשביע את הרצון העולה בו, באדם. ובזה יש לכאן ולכאן, לחשך ולאור, לטוב ולרע, למעלה ולמטה, אל המוות ואל החיים. ואין צורך בדוגמאות, שכל חיינו מתחוללים במתח שבין שני הקטבים, הפועלים במרץ איש למענו וממילא גם למען הפכו-משלימו.
הסתיים החלק הראשון של היום השלישי למעשה בראשית. ויש לנו כבר חשך ואור, ומים עליונים ומים תחתונים, ורקיע שנקרא שמו שמים והוא נמתח שם גבוה, ומפריד בינותיים, ויש גם מקווה טהרה ונקרא שמו ימים, ויבשה היא הארץ שיבקש איש תמים, ויש גם בושה ויש גם אשמה, ואש שחורה על גבי אש לבנה, והכל הולך ונברא לעיני כל ישראל, וגם משה שם איתנו עומד, ואיתנו חוזה במעשיו של האל.
עד כאן קיצור פסוקים ט', י'.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s