אין איל (בראשית א' כ"ד – כ"ה)

א.ר.ו.כ

הקדמה קצרצרה: באנו אל היום השישי. הוא עמוס מאד, בעיקר ברעיונות, ולא לחינם – שהרי נברא בו אדם. אבל קודם לכן משלים אלוהים חוב אחד – ועושה את חיות היבשה לסוגיהן.

ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן: ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב:

פשטם של פסוקים: אלוהים מצווה את הארץ להוציא נפש חיה למינה, כלומר סוגים שונים ומינים שונים של נפשות חיות, והוא מפרט: בהמות, רמשים, וחיתו ארץ, צירוף קצת מוזר שאנו נוטים לפרש מיד כחיות הארץ. ויהי כן. אבל אז, למרות שכתוב ויהי כן, כלומר זה קורה, אלוהים עצמו עושה את הדברים שהוא ציווה את הארץ, והוא עושה את חיות הארץ, את הבהמות, את הרמשים, מבלי להקפיד על הסדר שציווה קודם לכן, ורואה כי טוב.

התבוננות: ביום השלישי ציווה ואמר: תדשא הארץ, והארץ הוציאה ככתוב ותוצא. ואילו כאן מצווה ואומר תוצא, ולא מפרט אחר כך את פעולתה – לא אומר – ותוצא. רק אומר, ויהי כן. וזה כבר ראינו בימים הקודמים, שאף על פי שאומר ויהי כן, עדיין צריך להוציא מן הכח אל הפועל. וכך גם כאן. ואכן עושה, ככתוב בהמשך – ויעש. והארץ בכלל לא מוציאה מתוכה דבר. זה האלוהים בעצמו, בורא עולם, שעושה את כל חיות הארץ למיניהן, ואת הבהמות, ואת הרמשים, בעוד היא נותרת משותקת, חסרת כל פעילות. ומה? הרי כבר דיבר איתה וכבר הוציאה חיים מתוכה, ולמה כאן לא ידעה מה לעשות, ואילו שם, ביום השלישי, ידעה גם ידעה להוציא צומח? ונראה לי לומר כי האלוהים מלמד את הארץ כי יש דברים שהם בכוחה, ויש דברים שאינם בכוחה. כשפנה אליה ביום הששי, ואמר – תוצא הארץ, לא ידעה יותר למה התכוון האלוהים, כמו אמרה בליבה: הרי כבר הוצאתי חיים מתוכי, ומה עוד יכולה אני לעשות? וגם אמרה: המים שרצו אתמול חיים, ואילו אני – אין בכוחי לשרוץ. ונצרך האלוהים להראות לה, לארץ, כיצד לגשת אל החיים שבתוכה, תוך שהוא יוצר זיקה בינה לבין החי. שהרי מעפר באת ואל עפר תשוב נאמר באדם, אבל נכון לכל החיות כולן. ואשוב לרעיון זה מכיוון אחר.

אומר אלוהים לארץ להוציא נפש חיה למינה. את כח החיים הטמון בארץ כבר ראינו ביום השלישי, ואין אנו מופתעים על פנייתו אל הארץ וציוויו – הוציאי חיים מסוגים שונים. אחר כך הוא מפרט מה להוציא, דבר אשר מעיד על כך, שככל הנראה, אין הארץ יודעת מה הכוונה במילה למינה ואין היא יודעת איזה סוגים להוציא מתוכה. לפיכך צריך האלוהים לפרט – למינה משמע בהמות, רמשים, וחיות הארץ. מיד עולה כאן שאלה – קיימת התנגשות מסויימת עם בריאת היום הקודם, שם אומר: ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם. ומה הבעיה? שכבר ברא את כל נפש החיה הרומשת, ומדוע שב ומצווה על הרמשים? ונראה לי לומר כי ברא ביום הקודם את כל נפש החיה הרומשת, אבל לא הוציא לפועל את בריאתו כולה, אלא בחלקה – רק הרמשים שבמים לבשו צורה לנפשם, והחלו לפעול בעולם את פעולתם. ואילו ביום הזה, יום הששי, לבשו הרמשים האחרים, אשר כוחם יפה ביבשה, את צורתם ויכולים היו לפעול בעולם. ואולי בפשטות יש לומר כי יש רמשים של מים ורמשים של יבשה, ואלה באו ביום החמישי, ואלה ביום הששי וגם כותב בהמשך – את כל רמש האדמה, והנה לך, רמש של אדמה.

האדמה. כבר יש ארץ וקרא שמה יבשה, וישנם מים למיניהם, ומקווה מים שקרא שמו ימּים, וישנם שמים גבוהים ובהם נקבעו מאורות, ויש צומח, וחי יש במים, וזה עתה עשה את חיות הארץ. ואדמה – אין. ומאין צצה פתאום, סתם כך? ולמה נקשר שמה ברמשים? ויש לך לומר כך: אדמה היא פנימיות הארץ, היא נפשה רוחה ונשמתה. אדמה היא היסוד החי בתוך הארץ, והיא זו אשר מוציאה חיים. כאשר אמר: תדשא הארץ דשא, הרי פתח פתח, דלת, כפי שפירשנו ביום השלישי. ומן הדלת הזו יצא הצומח, ולכן נאמר שם, ותוצא הארץ. דרך הדלת, השער, הפתח, יצאו החיים הראשונים, והתלבשו בצומח. מדרש מלים: צ.מ.ח. אות צ' שעניינה יחסי פנים-חוץ, ובעיקר יציאה אל החוץ (צי, צאה, עץ, הצצה (מפנים חוצה ומחוץ פנימה), צוואר, צל, ציץ, ציפור, ציוץ, צבע, ציד (יצא לציד אומרים), צמר ועוד רבים באות זו, שעניינה יציאה עד צאת הנשמה ממש) ואחרי כן אות מ' שעניינה מים, כאשר שמה מעיד עליה, וח' שעניינה חיים (שהרי כותבים חי"ת, בדיוק כמו חית השדה, למשל). ושלוש אותיות אלה כמו אומרות – יוצא מן המים אל החיים, שנפש הצומח יוצאת אל המים, כי זקוקה היא למים יותר מכל, וזה מעניק לה חיים, ואלה חיים ממש. ופוחד הצומח מן האש, כי כח האש מנוגד לכח המים. ובצומח תמצא תכונה שאין בחי, שאין הוא מגן על עצמו ואינו בורח נוכח סכנה, רק עומד ומתכלה, ורואה בכליונו, ונושאו בשלווה, כמו אומר הצומח: "אני אחזור, אינני חושש כלל. אתם, היצורים בעלי כח התנועה, פוחדים אתם מן המוות, ומדמים שיכולים אתם לנוס מפניו, אבל אנו, הצמחים הנטועים בארץ, יודעים אנו שאין מנוס מפני המוות, וכן יודעים אנו שנשוב. וגם אם תרעילו את אדמתנו, הרי שבחלוף ימים רבים תגבר הארץ על התרעלה ואנו נשוב ונצמח. ודעו לכם, בעלי החיים, ובעיקר אתה, האדם, כי גופך הוא הארץ, ואתה קרוי אדם, כי יכול אתה לעבד את ארצך ולהפוך אותה לאדמה פוריה, ויכול אתה להזניח את ארצך ולבגוד בכחך החיים שבך. דע לך, והתבונן, והשכל, כי חכמה רבה תוכל למצוא בי", נאום הצומח שהתוודע אל אדמתו–נשמתו.
ולכן שקטה הארץ ולא פעלה. כי יודעת היא את קדושת פנימיות נשמתה, את קדושת האדמה, ולא היה מקומה לפעול, והניחה לבורא לעשות מעשיו, עד אשר קרא לאדמה בשמה. ונתן האלוהים רמשים באדמה, כי הרמש מתחח אותה, יוצר בה נקבים חלולים, מכניס בה אויר, ותנועה וחיים של נפש חי. ופירשנו: רמשא/רמש בלשון ארמי – עֶרֶב, וזאת כי הרמשים מערבבים את האדמה, וערבים לה, ומאפשרים לה לנשום, ולהוציא חיים. ואותיות רמש רומזות עוד על הרבה עניינים ואין כאן מקום.
ועוד אמר אדמה שעוד מעט קט יפנה לברוא את האדם, וקשר גורלו בגורלה.

ואמר כי טוב, כי אכן טוב.
וזו תחילתו של היום השישי, וכמעט נשלמה הבריאה, והכל עומד מוכן לבריאת האדם.
ולמנוחה.
ויסולח לי על כי חיסרתי בדברים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אין איל (בראשית א' כ"ד – כ"ה)

  1. אמה שם-בה הגיב:

    תודה על המדרשים האלה. (על סיפור הבריאה) מאירי עיניים.
    בסוף מעבר יבק יש הנחייה לקרוא את שני הפסוקים האלה המכוננים את המדרש שלך. הפסוק הראשון והאחרון בתורה. או בסדר שאתה קורא אותם הפסוק האחרון והראשון בתורה. וזה מעניין לראות את סיפור חיינו כמתחיל בסוף. כמו להביא את הידע שלפני הלידה חזרה אל המודעות. את מה שכל התינוקות יודעים במעי אימם ואז שוכחים ולומדים מחדש.
    וזה הזכיר לי מישהי שסיפרה לי על בעלה (שהיה אדם חילוני ולא "רוחני" )שבסוף ימין מילותיו האחרונות היו סיום אותיות האלף בית וברכה
    ק.ר.ש.ת. מברוך מברוך מברוך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s