אין איל (בראשית ב’ י”א-י”ד)

א.ר.ו.כ

שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב: וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם: ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש: ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת:

פשט הפסוקים: הפסוקים הללו מזהים ומאפיינים את הנהרות היוצאים מנהר גן העדן. שמו של הראשון הוא פישון. פרט לשמו הפסוקים מפרטים את מיקומו: סובב ארץ בשם "חוילה", המתוארת כארץ שבה זהב ואבנים טובות. שם הנהר השני הוא גיחון, שמיקומו הגיאוגרפי סביב לארץ "כוש". אין אנו מקבלים פרטים לגבי טיבה של ארץ זו. על הנהר השלישי, חדקל, ניתנים לנו עוד פחות פרטים: רק שמו, וכיוון זרימתו. והנהר האחרון, פרת, הוא הנעלם ביותר, ואנו מקבלים רק את שמו.

התבוננות: ארבעה פסוקים כאן. שני הראשונים עוסקים בנהר האחד. השלישי עוסק בנהר השני. והפסוק הרביעי מספר על שני נהרות: השלישי והרביעי.
עולה בי השאלה הבאה: מדוע אנו מקבלים פרטים כה רבים על אחד הנהרות, ופרטים כה מעטים על נהר אחר?
תשובה אפשרית אחת היא שהנהר הרביעי ידוע ומוכר לכל, ועל כן אין צורך לפרט בו כלל, ואילו הנהרות האחרים ידועים פחות, ולכן עלינו לקבל פרטים נוספים בנוגע אליהם.
תשובה אפשרית אחרת היא שעלה מלפני התורה להסתיר פרטים בנוגע לנהר הרביעי, ולחשוף פרטים בנוגע לנהרות האחרים. עלינו ללמוד מה בקשה להסתיר ומה בקשה לחשוף, ומה נגזר מכך.
את השאלה ושתי התשובות הללו אשאיר ברקע, ואלך אל הנהרות, לשאול את פיהם.
והנהר הרביעי הוא פרת אני רואה כי התורה לא משיימת את הנהר הרביעי, אלא חושפת את הוויתו. היא אינה אומרת, כמו במקרים הקודמים שם הנהר ואז נוקבת בשם, אלא אומרת הוא. הוא פרת. אנו כבר מכירים את ההבחנה בין הוויתו של דבר לשמו, ואנו מכירים את השאיפה לאחד בין השניים. אנו לומדים את הדבר הזה משמו של אדם, כפי שראינו בפסוק ח', וכמובן, מן האלוהים כפי שראינו שם, ואשר בו אנו אומרים פעמים רבות: הוא אחד ושמו אחד, ואף קוראים בכל יום שוב ושוב את הנבואה: והיה ……. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד). [אני מתעכב על הפסוק מזכריה לרגע ורואה כיצד מופיעות בו כל הטיות הפועל להיות: והיה, הוא, יהיה, י-ה-ו-ה, והיום ההוא אינו בזמן כלל כי אם בנצח. ולא בכדי הוספתי את השם המפורש כהטייה, כי הוא מכיל בתוכו היה הווה ויהיה, והפסוק כולו נארג בצורה זו גם כן לא בכדי: הוא מפרש את השם תוך שימת הדגש על הצורה. תיבות אלה חותמות את כל תפילות ישראל.]
פרת אם כן, הוויה פרתית, מהי? לשון פריון, כמובן. הנהר הרביעי הוא פריה ורביה, הוא פרי עץ הדעת ופרי עץ החיים, הוא פרי עץ השדה אשר ביכוריו לה' מוקרבים, הוא פר ופרה ופרפר ופרח, וכל עניינו נתון אל החיים ואל המשכיותם. הוא הנעלם ביותר כי הוא הקדוש ביותר, הוא הידיעה, הוא הזיווג, הוא הייחוד והוא האיחוד. ואין סוף לדברים כי האיחוד אינו עוצר באחדותו, אלא אחוד שפרוד בתוכו, וזה הפרוד נעשה לחיים הבאים, אשר ממשיכים הלאה, אל ייחודם ואל איחודם, והדור הקודם זוכר ושוכח, ונזכר ונשכח, והחיים ממשיכים לזרום על הפרת, מתוך דאגה רבה לכלל.
תוספת מאוחרת: לפיכך הנהר הרביעי כלומר, הרובע, לשון רביעה, על מנת להביא חיים.
אעלה כאן את התשובה האפשרית הראשונה האומרת כי נהר זה ידוע לכל ואין צורך לפרט בו. אנו אכן רואים בעינינו כי המעשה עצמו מוכר וידוע לכל. ולא זו בלבד, אלא שאנו חושפים אותו ביתר שאת בכל האמצעים העומדים לרשותנו, והוצאנו אותו משפריר חביונו. אבל אבקש לחלוק על המשפט האחרון. את המעשה אמנם חשפנו, אך את קדושתו הותרנו נסתרת, מסתורית ועלומה. שכחנוה. נעלמה היא מאיתנו. לקוראי שורות אלה ביום רחוק מן הימים אני כותב: חייתי בתקופה בה שכחו בני האדם את קדושת החיים המיניים, וסיאבו עצמם בחיצוניותם. אמנה חיים בדורי גם אלה אשר שומרים צניעות, אבל גם הם שומרים חיצוניות הצניעות, ופועלים מתוך דיכוי ופחד. צניעותם נטולת ענווה היא, והיא יוצרת מחלה תחת בריאות, חושך תחת אור, ואף דיכוי תחת חרות. בבואכם לשפוט את דורות אבותיכם, דעו זאת: אי אפשר היה לנו לדעת את המיניות בטהרתה. קיבלנו רק מעט ממנה, והשאר חשבנו בעצמנו. זכוּ אותנו על כי היינו אחראים מספיק כדי להמשיך ולהביא חיים, להביא אתכם.

שאר הנהרות נעלמים מעיני וחתומים לי, ועל אף שאני יכול להעניק להם מדרשי שמות, אין אני יכול להפיק שום תובנה או תועלת מקריאת הפסוקים. יוותרו בחתימתם עד אשר יפתחו, או עד אשר יבוא שילה.

שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s