אין איל (בראשית ב’, י”ט – כ’ )

א.ר.ו.כ

ויצר ה' אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו: ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו

פשט הפסוקים
הבורא לוקח אדמה ויוצר ממנה חיות ועופות, כמעשה פָּסָל בחמר. הוא מביא את יצירותיו אל האדם ומחכה לראות (או לשמוע) איזה שם יעניק האדם ליצורים החדשים. השם שנותן האדם לכל אחד מן היצורים הללו, מתקבע כשמו לדורי דורות. יש לציין כי זהו פשט דחוק ביותר, משום שזהו פסוק סבוך, ולמעשה קל היה יותר לכתוב כי אין פשט לפסוק זה. ואף על פי כן.
עוד פשט: פסוק זה והפסוקים הבאים מהווים סיפור בתוך סיפור: הם באים להסביר מהו אותו עזר כנגדו שהחליט ה' לעשות לאדם (שנאמר: אעשה לו עזר כנגדו), ולא זו בלבד, אלא גם מה היה התהליך שעבר מרגע ההחלטה ועד לרגע שבו הושלמה עשיית העזר כנגדו, אם בכלל.

התבוננות
ויצר ה' אלוהים הפועל נוטה ביחיד. דבר זה אני מציין על מנת להזכיר את אחדות השם וההוויה, היא אחדות דין ורחמים. איפה דין? ויצר. זה מקום צר. לא רחב עוד ומתפשט לאינסוף, אלא מצומצם, תופס חלל קטן בעולם, תופש שברירי חלקיקים מן הדעת, ומתנהג באופן מסויים – בדין. ורחמים היכן? בחיים. אמנם יצור צר אופק, ובעל צורה מוגבלת, אבל חי. שם, במקום החיים, שוכנים הרחמים; בו בזמן, במקום הרחמים, שוכנים בבטחה החיים.

מן האדמה וכבר פירשנו אדמה כפנימיות הארץ, והתורה קושרת בה את כל בעלי החיים, שממנה באו, ואליה הם הולכים לבלי שוב, וכן קושרת אותם באדם, שהוא קשור באדמה קשר בלתי אמצעי. מה פירוש בעלי החיים קשורים באדם? פירוש שהאדם מכיל איזשהו פן של כל החי אשר על פני הארץ. לפעמים יבטא אותו כארי, לפעמים כחמור, פעמים כנחש, ופעמים כציפור. אבל פעולתו מבטאת רבות מתכונות החי – ולהיפך: האדם משליך על בעלי החיים מתכונותיו שלו.
ויצר ה' אלוהים מן האדמה כל חית השדה. נדמה כי חסרה כאן תיבת "את": כאילו היה צריך לכתוב: "ויצר ה' אלוהים מן האדמה את כל חית השדה", כשם שכותב בהמשך ואת כל עוף השמים. אבל משום מה החסיר תיבה זו כאן. מדוע?
אינני יודע. רבות שאלתי עצמי, ואין אני יודע מדוע. רק זאת השערתי: כשהתיבות נכתבות כפי שנכתבות, ניתן לחלק אותן אחרת. למשל כך: ויצר ה' אלוהים מן האדם הכל: חית השדה וכו' וכו'…. [כלומר, האדם מקבל מעמד מיוחד היאה למלך: נשמה כוללת, שהכל בה כלול והיא בכל נכללת – משום שהיא מצטיירת כמקור לכלל היצירה החיה]. לו היתה שמה התורה תיבת את לפני תיבת כל לא ניתן היה לחלק אותו באופן זה, וכל שהיינו יכולים להפיק מן החלק הזה של הפסוק הוא מידע על יצירות האלוהים בשלב זה של הבריאה, עת הוא מחפש לאדם את אותו עזרכנגדו מסתורי. השערה זו מעמיקה כאשר זוכרים שגם האישה נבנתה, בסופו של דבר, מן האדם, וגם האיש. אני כותב גם האיש משום שאין איש ואדם זהים, אלא האיש והאישה שניהם הינם התפרטות של האדם בזמן ובמרחב, ובזה ניגע בוודאי עוד מעט, בפסוקים הבאים. ופירוש זה עולה בקנה אחד עם הדברים שנאמרו ממש קודם לכן, בפירוש התיבות מן האדמה.
(הערה: השערתי זו ודאי רחוקה היא מכוונות התורה. כל שהיא עושה הוא להעלות את אפשרות קיומה שלה אל פני השטח, והיא שמחה בכך שהפסוק נותן אפשרות להשערה, רחוקה ככל שתהיה מן המציאות או מכָּוָונת הפסוקים. יש כאן מקום לעבודה קשה ביותר, שבוודאי תחלץ אמת עמוקה, מחסרונה של אותה תיבה.)

ואת כל עוף השמים בסיפור הראשון, כאשר ברא את העופות ביום החמישי כתב: ואת כל עוף כנף. ואילו כאן כותב עוף השמים. ומה ביניהם? תחילה ברא עוף – שכשמו כן הוא – ונתן לו את כלי התעופה – כנף. ואילו כאן יוצר עוף – לא בורא – ונותן לו את ממלכתו – השמים.
בתחילה נתן הכלי, והכלי עצמו כבר יצר מאליו את המרחב הנכון בעבורו. ומזה יש לנו, בני האדם, ללמוד על חיינו ממש. מהם הכלים שנתן לנו? והאם אנו יוצרים את המרחב הנכון לפעולה עם כלים אלה?
במקומות אחרים מתפרשים העופות כמלאכי ה' והשמים הם צבאותיו. ולזה יש סימוכין רבים, ומי שירצה יתכבד וילמד.
ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו פירוש אחד אומר: הבורא מביא את ברואיו אל אדם, לראות מה שם יתן להם האדם. פירוש אחר אומר: הבורא מביא את ברואיו אל האדם, לראות מי מבין אלה הברואים קורא אל האדם, מדבר בשפתו, מובן לו, לאדם, והאם בכלל האדם קרוא הוא לאותם הברואים. עוד פירוש יאמר: האדם יראה בעיניו את כל הברואים, והאל יתבונן ויראה אילו איכויות מתוכם קוראות לאדם: מה מוצא חן בעיניו, ממה הוא מפחד, אל מה הוא נמשך, מה דוחה אותו. כאילו עובר האדם על רשימת מצאי עצומה, והאל מתבונן בבחיר נבראיו, ורואה איזה יחס, נפשי ופיסי, מתעורר בתוכו נוכח הברואים האחרים. כך לומד האלוהים מה קורא לאדם, וכשיבוא לתכנן את אותו עזרכנגדו, ידע אילו תכונות לשים בו, בעזר זה, על מנת שישלימו את האדם, ויסייעו לו בדרכו אל החיים. דבר יפה מאד כאן הוא שהאל מפסיק להתערב ביצור, תרתי משמע, ומעתה נותן לו להתבטא כמות שהוא. הוא רואה מה יקרא לאדם, ולא קובע את אשר יקרא לו. האדם בנקודה זו הוא יצור שלם ועצמאי, והתנהגותו היא שקובעת את המשך התהליך שבו הוא נתון.
וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו מחלק זה של הפסוק נובע שהאדם נותן שם לחיות. אבל הקריאה הנוקדנית יותר, הצמודה לתיבות התורה אומרת כך: האל מביא את החיות והעופות אל האדם, והאדם בתורו אומר על כל אחת ואחת מהן (מי כן ומי לא) שתי מלים: נפש חיה. הזיהוי של כל אחת מן החיות כנפש חיה מעניק לה את שמה, אשר הוכן לה מראש על ידי הבורא. אבל פירוש זה מופרך על ידי הפסוק הבא, ועל מנת לדבוק בו יש לתעלל תעלולים ואין אני חפץ בכך כעת, אבל חפץ אני להוסיף כי כאשר נוקב האדם בשתי המלים נפש חיה בראותו את אחד היצורים שהביא האל אליו, מתאחד היצור עם שמו, השם הופך להיות היצור, והיצור הופך להיות השם, ככתוב הוא שמו, כאילו רעיון שברוח מתחולל והופך לעניין גשמי ממש.
עוד: ייתכן שאומר אחת התיבות בכל פעם, ייתכן שאומר את שתיהן. למשל: באה פרה. אומר האדם: נפש חיה. בא ברווז. אומר האדם: נפש. בא אריה. אומר האדם: חיה. וייתכן כי אמר נפש על זכר וחיה על נקבה או להפך. ייתכן כי אמר נפש על חיה טהורה, חיה על חיה טמאה או להיפך. ייתכן כי אמר נפש חיה על כל החיות כולן, ועל אלה שלא אמר, לא נדע לעולם.
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה והנה אומר הפסוק כי האדם אכן קורא בשם לכל אחד מסוגי החיות: בהמה, חית שדה, עוף השמים. כלומר, נתינת השם היא מעשה ידי אדם (מלאכת מחשבתו יש לומר), והוא לא רק מזהה אותן כבעלות נפש, אלא גם מעניק להן זהות נפרדת, קורא להן בשם. ומיד אחר כך כתוב: ולאדם לא מצא עזר כנגדו. מה עניין כאן? כאילו מצפה התורה שבתהליך זיהוי החי וקריאת השמות, ימצא האדם איזה עזרכנגדו, וכמו נכתבות תיבות אלה בפליאה, או אפילו אכזבה, שהרי אנו נאלצים להבין שלא צלח ולא נמצא העזר. ולמה שיימצא? למה קריאה בשם דבר היא איזו פעולה שאמורה לעזור לנו לזהות את העזרכנגדו שלנו? ואולי תאמר כך: ראה חיה וקראה פר. ראה חיה וקראה פרה. וזיווג זיווגים בחיות. ולא רק פר ופרה, פיל ופילה, כבש וכבשה, אלא גם אריה ולביאה, גמל ונאקה, חמור ואתון. (ותוהה אני אם ראה פרד, שהוא אין לו בת זוג, ולא חיה ממש הוא כי אין ביכולתו להביא חיים, ופיקח היה האדם שקראו פרד, כי נפרד הוא, פרד, לא זוגי הוא, ומופתע אני מעוצמת הבורא אשר חשב במחשבתו מין חי מוזר שכזה.) אבל לא מצא בכל החי שהביא לו נפש שראויה להקרא אדמה או אדמת או האחת, או זאת, או זה, או הנה מצאתי או זה בדיוק מה שחיפשתי ואפשר לעצור כאן. פשוט לא מצא. לא מצא. לא מצא.
עוד: אומר בפסוק י"ח: אעשה לו עזר כנגדו. ואומר כאן: ולאדם לא מצא עזר כנגדו. והנה מבקש האלוהים לעשות איזה דבר, ולא עולה בידו. זה המקום הראשון שבו האלוהים, לא מפגין את עוצמתו הרגילה: שהרי קודם לכן רצה אור, היה אור. רצה חיות, היו חיות. רצה כוכבים באו כוכבים. והנה רצה עזר כנגדו, ולא נמצא לו. היאך?
א. או שהיה האדם כבר זוגי, ולא נתבהר לו הדבר כל עיקר, וצריך היה לשוב ולהתבונן בעצמו, ולגלות כי זוגי הוא מעצם מהותו. ועל כן כתוב: ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אותם – כלומר הוא נברא זכר ונקבה והם שניהם פתוכים זה בזה, ערוכים ומוכנים אל החיים. כך נבראו. ולכן אין תימה שלא מצא עזר כנגדו מאחר שזה נמצא בתוך ולא מנגד, בחזקת "עזר בתוכו" או "עזר מעצם הווייתו".
ב. או שמורכב האדם כל כך, עד כי צריך הבורא לשוב ולטרוח מאד, עד שיוכל לצייר במחשבתו את אותה הבריאה אשר תענה על דרישותיו וצרכיו של האדם, שהוא שונה מהותית משאר הנבראים.
ג. או שהתהליך לא הושלם, ושלב זה הוא רק חלק ראשון והכרחי בו, אשר מעורר באדם את הדעת לכך שגם לו נועד איזה בן זוג או בת זוג, ומעורר בו את הרצון לדעת, ומעורר בו את תחושת החסר, את הגעגוע, הנה כולם קיבלו את המשלים שלהם, ואני מה יהא עלי? והחסר גדל בתוכו, ומביא עמו רצון להשלמה, לזיווג, למגע, רצון לחיים, לאהבה. והנה מוכן האדם לפגוש את השלמתו, ועל כך בוודאי בפסוקים הבאים.
ד. סעיף זה נועד לעוד אפשרויות שלא העליתי בדעתי, אבל קיימות ודאי, ומי שירצה יוסיף.

ואשר חיסרתי יושלם, ואשר פגמתי יתוקן.
השבח והתהילה לחי עולמים, האהבה והברכה לחי עולמים.

וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s