משה

אני מעתיק כאן את
הגדרת המלה עֲנָוָה מן המילון:
"צניעות, שפלות רוח, חוסר גאווה."

הבלים.

ענוה איננה אלא
העליה אל הר סיני
והירידה חזרה ממנו
עם הלוחות על הידיים.

מצד התיבה עצמה
ענוה
היא היענות לקריאת האלוהים.
אותיות י"ה של שם הוי"ה,
מתלבשות באותיות ע"נ, לשון מענה והיענות, לשון תנועה, לשון עניין, לשון עינוי.
והן מצטרפות לאותיות ו"ה של שם הוי"ה,
וכך מתקבלת תיבת ע"נ – ו"ה.

העניו הוא האיש המדיר עצמו מעצמו, ומקדיש את חייו לדבר ה' הפועם בו.

ולא בכדי לשון עינוי מונחת שם, בתיבת ענוה, שכן עינוי הוא. עינוי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה משה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s