אין איל (בראשית ג', ב' – ג' )

א.ר.ו.כ

ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל: ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון

פשט הפסוק: האשה עונה לנחש על דבריו. היא אומרת: מותר לאכול מן העצים אשר בגן. בדבריה היא יוצרת אבחנה בין הגן לבין תוך הגן. את העץ אשר בתוך הגן היא מבדילה משאר העצים, ועליו אומרת כי האלוהים אמר שלא לאכול ממנו ואף לא לגעת בו, משום סכנת מוות.

התבוננות:
דברי האשה קוטעים את דברי הנחש, כפי שהזכרנו קודם. הנחש, כזכור, בא לטעון כי על אף דברי אלוהים – פרי העץ מותר באכילה. אבל הוא לא מספיק להשלים את הטיעון, משום שהאשה מתפרצת אל דבריו ומיד מתקנת אותו. ההתפרצות הזו מכילה רמזים באשר למצבה הנפשי של האשה. אפשר לחשוב, למשל, כי האשה הינה קנאית לציווי האלוהי, ולפיכך היא אינה מוכנה, אפילו אינה מסוגלת, לסבול את דברי הנחש, הבאים לחלוק על הציווי. כוונתה היתה טהורה מאד, אולי אפילו מדי, מה שגרם לה לבוא בדברים עם הנחש. וזו הנקודה: מרגע שבאת עם הנחש בדברים, אין דרך חזרה. מחשבתו רעה ומכוונת ביותר, והוא תמיד עסוק בטמינת פחים והכשלה. אין להאמין לדבריו, ואין לשוחח עמו. את כל אלה לא ידעה האשה. היא באה בדברים עם הנחש, אך ורק מתוך כוונה להגן על הציווי. טובה היתה כוונתה.
עוד אפשר לחשוב כי הציווי שלא לאכול מן העץ היה קשה לה, לאשה. היא מעידה על כך בפסוק הבא, באומרה: ולא תגעו בו. והרי לא אמר לא לגעת. נראה כי היא הוסיפה לעצמה איסור על מנת ליצור הרחקה נוספת, משום שחששה שמגע עם העץ, ואולי אפילו שהייה בסמוך לו, יביאו אותה לעבור על האיסור ולאכול מן הפרי. דבר זה התברר כטעות גדולה. מה קל היה לנחש להראות לה כי דבריה בטלים: הנה אני נוגע בעץ, ואיני ניזוק. נסי גם את. כלומר, ההרחקה הנוספת היא זו שסללה את הדרך אל החטא, וזה שיעור גדול מאד בעבורנו: ככל שנרבה גדרים מיותרים, כך יקל יותר להפילם, ואז, בלא משים, יפרצו גם הגדרים המהותיים.
ויש כאן להוסיף כי לגעת בלי אכילה אפשר, אבל לאכול בלי לגעת אי אפשר, והיא אומרת אמת פשוטה, לא תאכלו ומיניה וביה ולא תגעו, ולכן קריאה זו מתחקה על קו המחשבה של האשה, שרואה באכילה גם את הנגיעה, ולא רק את העונג שבטעם ובשובע. מכאן שהיא, בתוכה פנימה, רגישה מספיק על מנת שתבחין בכלל החושים הפועלים באכילה, לא רק הטעם והריח, אלא גם – ובעיקר – חוש המישוש. ואחר כך תראה כי טוב הוא, ותצרף את חוש הראיה לעניין. ויש עוד דרכים ללמוד כאן ומי שרוצה יוסיף וילמד.

מדוע מבדילה האשה בדבריה בין פרי עץ הגן לבין פרי העץ אשר בתוך הגן?
ראינו כי את ההבדלה הזאת יצרה התורה עצמה, באומרה: וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. את דברי התורה אפשר לקרוא גם כך: האלוהים נטע גן, ויש בו עצים, וגם עץ החיים בתוך הגן, וגם עץ הדעת (טו"ר) בתוכו. כאילו שהשמיט הכתוב את מילת החיבור "גם" בשני מקומות. במקרה זה לא נמצא הבדל בין הגן, לבין תוך הגן. הכל תוך הגן, וגם שני העצים הללו. אבל אפשר גם אפשר להבדיל. הרי לא אמרה תורה: ועץ אפרסק בתוך הגן, ותפוז ושזיף, וגם עצי החיים שם והדעת. היא מצאה לנכון להבדיל את שני העצים הללו. מדוע? כי הם נבדלים ממהותם. עץ החיים נבדלותו בכך שאכילה ממנו מעניקה חיי נצח (זאת אנו למדים בסוף הפרק הזה, ונתייחס לכך במקומו, בעזרתו יתברך) ועץ הדעת נבדלותו בכך שהאוכל ממנו מות ימות. והנה מתברר כי נבדלותם בקיצוניותם: שני הפכים הם, העומדים בקצותיה של סתירת החיים והמוות. והרי ה' הוא חי החיים, ולפיכך הפרת דבריו היא היא סתירת החיים, כפשוטו, וזה הרי מוות. ולכן, כשאומר – מות תמות, אומר בעצם, אני החיים, וסתירת החיים היא מוות. בסופו של דבר אומר הוא: למענכם, עשו כדברי. אבל אנחנו לא עושים.
[הוספה בדבר נבדלותו של עץ הדעת טוב ורע: עצם האיסור האלוהי על דבר, מבדיל אותו מכל שאר הדברים, שהרי התייחסות האל לדבר פרטי, קובעת באותו הדבר תכונה נצחית. מחשבותיו, דבריו ומעשיו של האלוהים אינם מקריים. הם תמיד מכוונים, והם תמיד מכילים יותר מן הנגלה. הם נחשבים, מתנסחים, ונעשים באופן כזה שמאפשר לעקוב אחריהם ולנהוג על פיהם בקלות יחסית (הלכות), וגם באופן כזה שמאפשר לגזור מהם מסקנות עמוקות ומרחיקות לכת (תובנות, רעיונות) בדבר האנושי: קיומו, מהותו, איכויותיו, חובותיו, מערכות היחסים שלו ותכליתו. תָּמִיד בִּדְבָר הָאֱנוֹשִי. ספר התורה, ונגזר על משפט זה להכתב כאן, במאמר מוסגר, אינו ספר בדבר אמונה, הלכה, ציוויים, דת, טוב ורע, חיים ומוות, עבדות וחירות, אמת ושקר, נבואה, או אפילו אלוהים. כל אלה משניים הם. התורה, והיא מעידה על כך בעצמה, היא ספר תולדות אדם. באשר היא כזאת, היא עוסקת בעניינים שהם ממהותו של אדם, ובכלל זה כל הדברים שנקראו משניים במשפט הקודם.]

עוד: התורה אומרת עץ החיים בתוך הגן, והאשה אומרת עץ הדעת בתוך הגן. היא אינה אומרת זאת מפורשות, אלא אנו מסיקים זאת בדרך הבאה: האלוהים אומר: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו והאשה אומרת ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוהים לא תאכלו ממנו. כלומר, האשה מזהה את העץ אשר בתוך הגן – שהוא עץ החיים – עם עץ הדעת טוב ורע. התורה אמרה דבר אחד, האשה פרשה דבר אחר. מה זה ועל מה זה? על מנת לבאר דבר זה, אוסיף כאן איור (מתוך http://blog.cornerstorkbabygifts.com/)

ועץ החיים בתוך הגן

ניתן לראות באיור זה את השליה כעץ החיים, ואת העובר כפרי עץ החיים. על פי פירוש זה הרחם הינו הגן שבו החיים מתחוללים. על מנת שיהיו חיים בתוך האשה, חייב האיש לדעתה. לפיכך, בעבור האשה, ברור הוא כי החיים מזוהים עם הדעת. היא אינה מבחינה בניהם משום שבתוכה החיים והדעת חד הם. היא לא טעתה, ולא העניקה פירוש שאיננו נכון. היא רק תיארה את האופן שבו הדברים מתחוללים בתוכה ומתוכה. וכבר נכתב כאן כי האשה מגלמת את סתירה החיים והמוות, והנה עוד פן לזה. למעשה נכתב כאן כי הנחש הביא את האדם ואשתו אלי מוות, על מנת שיעשו חיים, ואין לך סתירה עמוקה מזו, וכאן הם החיים ממש. ואין הנחש רשע, אלא חיוני. ויש עוד רבות בזה, אבל יאה כאן השתיקה, וכבר נאמר די והותר.

הוספה: כעת ניתן להבין את דברי הנחש מן הפסוק הקודם בצורה הבאה: על אף שאמר אלוהים שתאכלו מכל העצים – לא תאכלו מהם. מדוע? משום שאני אגרום לכך שאתם תגורשו, ולא תספיקו לאכול מהם. כמו פורש הנחש את תכניתו בפני האשה, וגם בפנינו אנו, אבל כהרגלו, הוא מסתיר אותם היטב בדבריו הרב-משמעיים-להרע.
עוד הוספה: מפרי עץ הגן נֹאכֵל, אומרת האשה לנחש. אני אקרא כאן, מפרי עץ הגן, נוכל! בלא דעת מזהה האשה את הנחש כנוכל. לנו היא מגלה. היא עצמה לא ידעה, מטבע הדברים, כיצד יש לעמוד מול אותו הנכלול.
ולהוספות אלה, כמו גם לאחרות, יש להתייחס כתוספתא, לא כעיקר.

ויש עוד ועוד, אבל די באלה.
אשר חסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן, בחסדי השם המרובים.

הלקח והלבוב לחי עולמים המלוכה והממשלה לחי עולמים.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן

פירוש ראשון לשנת אשתע"ה, בסימן דעת וחיים. מי יתן ויתגשם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s