אין איל (בראשית ג', ד'-ה')

א.ר.ו.כ

ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון: כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע

פשט הפסוקים: הנחש סותר את דברי האשה, למעשה את דבר האלוהים, ואומר לה כי היא ובעלה לא ימותו אם יאכלו מפרי עץ הדעת. הוא אומר לה שאלוהים יודע שאם הם יאכלו מן העץ, הם יהפכו להיות אלוהיים בעצמם, והוא מסביר את האלהיות כידיעת טוב ורע.

התבוננות:
ימים רבים עומד אני כאן, ומנסה להפיק מן מאלה הפסוקים, ואַיִן. חתומים הם שערי בינה בנקודה זו. על כן אכתוב כמה נקודות ברורות מאליהן בקצרה רבה ואמשיך. מי יתן ובהמשך יפתחו להם חמישים שערים, ונדע לקרוא את אלה המלים. נדע ממש.
אם כן, שני פסוקים אלה חותמים את הדיאלוג בין הנחש לבין האשה. למעשה אלה הם רגעיה האחרונים של הבריאה בשלמותה, טרם נכנס החטא אל חיינו – נכנס ממש – באכילה. ועל אף שאלה השניים – האשה, הנחש – לא ישובו לדבר עוד לעולם, מפעם לפעם יִקָרוּ זה לזה בדרכם, ובאין מלים, תשוב היא ותֵיעַנֶה לו. גדול כוחו של זה המעשה.
עוד אפשר לומר בקצרה כי הנחש מדבר אל ההוויה הנשית שבאדם השלם, כלומר לא האשה היא החוטאת אלא האדם הוא החוטא. זאת בהיות האדם כללות הבריאה, ובזה נכללים גם אשה ואיש. ואכן כך התקבע בלבבות, כאשר פסקנו לנו: חטא אדם הראשון ולא "חטא האשה הראשונה" או "חטא חוה" וכיוצא באלה. ומה ראיה לנו? הנחש מדבר בלשון רבים: לא מות תמותון… ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים. ואילו רצה לפתות את האשה לבדה, היה מרחיק את זכרון בעלה, ומעלים מדבריו את קיומו. לכן ייאמר כאן: דיבר אל ההוויה הנשית שבאדם, שברצותה ליישב את סתירה החיים והמוות, היתה נוחה יותר למטרותיו.
פירושו של הנחש לאלוהיות מעניין הוא מאד: והייתם כאלהים ידעי טוב ורע. כמו אומר הנחש, אלהיות היא ידיעת הטוב והרע. ואין הוא מתייחס לנצחיותם של החיים כאל איזו תכונה אלוהית, כי על פי הפשט, האדם הוא בן אלמוות, ורק אכילה מעץ הדעת טוב ורע מכניסה את המוות אל חייו. כמו מצביע הנחש על קיומו של המאזן העדין שבין החיים לבין הדעת: האלוהיות שבחיים הנצחיים נתונה לאדם אך ורק בלא דעת, ואילו האלהיות שבדעת נתונה לו אך ורק על חשבון החיים הנצחיים. כך ששוב נראה כי אלה השניים מוציאים זה את זה, ואינם יכולים לדור יחד, וכבר ראינו את הסתירה בין עץ החיים לעץ הדעת, וכיצד האשה היא המאחדת בין השניים, מאחדת ממש, בתוכה.
כי ידע אלהים דבריו אלה של הנחש חתומים הם עד מאד. מנין לו מה יודע האלוהים ומה איננו יודע? ואת שיש כאן לומר כבר אמרנו, ואין עוד צורך לחזור ולדוש בזה.

ואשר חסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדי השם המרובים.
הנוי והנצח לחי עולמים הַשִּׂיגוּי והשגב לחי עולמים

וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אין איל (בראשית ג', ד'-ה')

  1. פו הגיב:

    ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון
    כי יודע אלוהים.
    כי.

    ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם
    והייתם כאלוהים
    יודעי טוב
    ורע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s