אין איל (בראשית ג', י"א)

א.ר.ו.כ

ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת

פשט הפסוק:
אנו נתונים בשיח שבין האלוהים לאדם, שבו מתגלה דבר האכילה. אלוהים שואל איכה, אדם עונה מה שעונה, והאלוהים שב ושואל: מי אמר לך שאתה עירום? האם אכלת מן העץ ממנו אסרתי לאכול?

התבוננות:
כמו בפסוק הקודם, תיבת ויאמר שבכאן היא סתמית, שלא נאמר ויאמר ה' אלוהים. ברור מתוך ההקשר מי אומר את הדברים, אבל התורה בוחרת להעלים כאן את הדובר, ולהשאיר את השיח ברמה נסתרת. לפיכך היא נותנת פתח נרחב לפירוש.
נחלק את הפסוק אחרת: את תיבת ויאמר נקרא כמוסבת על האדם, כלומר הוא ממשיך ומדבר: מי הגיד לך (כי חטאתי) אבל מבליע את המלים שבסוגריים. כלומר הוא שואל את אלוהים: איך אתה יודע? ואלוהים עונה: כי עירם אתה – אתה אמרת לי בדבריך הקודמים; מתוך זה שאתה יודע שאתה עירום, אני מסיק שאכלת. הסגרת את עצמך. ויש לך לומר: הסגרת ממש, כי קודם לכן היית חופשי ופתוח לכל הצדדים, וכעת אתה סגור, כלוא בעצמך, ואת חטאך זה ישאו כל הדורות הבאים.
עוד דבר, והוא אחר לגמרי: שואלים חז"ל: המן (הרשע) מן התורה מנין? כלומר, הם מחפשים רמז לקיומו של המן הרשע בתורה עצמה, שהיא תעיד על קיומו. והם עונים: המן העץ זה הפסוק שמעיד על מציאותו של המן, ומציאות דייקא, שמציאותו נצחית, מבחינה זו שהוא מן התורה, אבל שניתן להתגבר עליו כארי, בעזרת התורה. כפי שראינו שאדם חוטא בעץ וחוסה בעץ, שבמקום שאתה חוטא שם אתה מתקן.
על כל פנים, אלוהים שואל מי הגיד לך כי עירם אתה? והאדם עונה: המן. ולא סתם, כי אם המן העץ. ובאמת המן הוא יועץ המלך, והוא עץ לו עצות, ואף מקים עץ, לתלות עליו את מרדכי. כלומר, בגן יש לא רק נחש מדיח ומסית, (שהוא גם כח פנימי שבאדם), אלא גם עץ אחד הקרוי עץ המן. ואיזהו? נאמר במגילה בהמן: שמח וטוב לב, ואומרת אסתר: המן הרע הזה. ולפיכך שיש בו, בהמן, בחינות טוב ורע, ויוצא שהמן הוא הוא עץ הדעת טוב ורע, ובאכילתו חדרו איכויותיו לנפשותינו.
וראה איזה פלא, בהיותנו במדבר, אנו בני ישראל, אכלנו במשך ארבעים שנה את המן, וקראונו כך, כי לא ידעו מה הוא (שמות ט"ז, ט"ו). כלומר גם שם קשורה אכילת המן בחסרון הדעת, ממש כמו אצלנו, בגן.
לפיכך קוראים לחג ההוא חג פורים, שהוא מבקש לפרום את עלה התאנה שתפרנו לנו אחר חטאנו, ולהעמידנו חשופים נוכח האל – כלומר חג פורים מבקש להחזירנו לגן העדן ממש, בלא בגדים כלל וללא בושה כלל. לכן מתחפשים: א) שלא ידעו מי אנו, ולא יוכלו לפרום את בגדינו. כלומר, ההתחפשות היא אותה פעולת התחבאות בתוך עץ הגן. ב) ההתחפשות היא חיקוי לתפירת עלה התאנה וחגירתו – לבישת בגדים שכביכול אינם משלך. ג) תחפושת לשון חיפוש, חשיפה, חופש, כלומר, מבקשת התחפושת שנחפש רבדים שבתוכנו, נחשוף אותם, ועל ידי החשיפה נפטר מן המשקל שנשאנו בהסתרתם. ויש כאן להוסיף כי עניינו של עדלאידע הוא באמת עד לא ידע, כלומר לחזור לנקודה שלפני הדעת, כמו בגן לפני האכילה, בחינת משה, שכתוב בו ומשה לא ידע. כך שפורים תובע מאיתנו גאולה, יציאה לחופשי, ולכן הוא מקדים את פסח, שהיציאה הפרטית והיציאה הכללית אחוזות זו בזו. ולכן הגדה של פסח, כי נאמר מי הגיד לך וכן נאמר במגילה כי הגיד מרדכי וכן והגדת לבנך: אתה בבחינת מרדכי שלך צריך להגיד את הדברים לבנך, וכל הסיפור ההוא רמוז כאן, בחטא שבגן העדן. ויש עוד רבות להפליג בזאת, ומי יתן כי במקומם יגלו הדברים את עצמם.

אכל – אכילה יש בה מן הכוליות, מן ההתכללות. כלומר בעת האכילה המזון מתכלל באדם, והאדם שואב כוחו מן המזון שאכל. על כן פשוט הוא, שכשאכל לראשונה מן העץ, נתכללו בו הטוב והרע שבעץ הדעת טוב ורע. ואת הנעשה אין בכוחנו להשיב, אבל את התשובה יש בכוחנו לעשות.

שבח והודיה לחי עולמים שהביאני בשערי פירוש תורתו.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בחסדי האל האחד.
ההוד וההדר לחי עולמים הועד והותיקות לחי עולמים.

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s