אין איל (בראשית ג' י"ג)

א.ר.ו.כ

ויאמר ה' אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל

פשט הפסוק:
אלוהים שואל את האישה מה עשתה, והיא עונה לו שהנחש שכנע אותה לאכול, ועל כן אכלה.

התבוננות:
ויאמר ה' אלוהים לאשה ראינו קודם לכן את דבר האלוהים אל האדם: מי הגיד לך וכו' ואת תשובתו: היא נתנה לי מן העץ, אשר מעידה על תהליך של הפרדה בין השניים. היא – לא אני. ומאז ועד היום יש היא ואני, ואין שלום, אלא לפרקים, וזו סתירה נאה.
כעת מקבלת הפרדה זו אישור אלוהי: ה' אלוהים, שבנה את האשה הזאת ממש, מצלעו של אדם, ולאחר מכן הביאהּ אליו, על מנת שתשוב ותשלימו, פונה אליה בדברים. עצם הפנייה של אלוהים אליה לבדה, כשהציפייה היא למענה שיבוא ממנה ולא מן האיש, מעניקה לה מעמד נפרד, וכמובן, בו בזמן, גם בחינת הזכר שבאדם מקבלת מעמד נפרד משלה. מדוע? משום שכאשר אלוהים פועל יש לפעולתו משמעות נצחית. הוא טובע חותם בבריאה. וכשהוא פונה אל האשה לבדה בדברים, הרי שעבורנו נראה כי הוא איננו רואה בה עוד יחידה אחדותית עם הזכר שבאדם, אלא נפרדת. ועל כן שאלה זו הפשוטה לכאורה, מאשרת את הפרידה הראשונה אי פעם, אשר, כאמור, נמשכת מאז ועד היום הזה. (ולבסוף תקבל האשה שם נפרד, חוה, וזה יחתום את הפירוד, אבל גם יעיד על דברים רבים, ובזה בע"ה במקומו.)
מה זאת עשית אומר האדם שלוש פעמים זאת, כשהיא נגלית לנגד עיניו, והאלוהים בוחר בתיבה זו כשפונה אליה, ובעצם אומר: נפרמו שלושת הקשרים: זאת הפעם, לזאת יקרא, מאיש לקחה זאת. מעין מגורשת מגורשת מגורשת, שנאמר על שום שצריך לבטל את החיבור האחד שבעצם ובבשר, החיבור השני שבשם, והחיבור השלישי שבהכרה. ועוד יש לומר כי מוזר שאמר אז כי מאיש לקחה זאת, משום שאפשר לפרשו כאילו משמעו שהיא נלקחת הרחק מן האיש, נקרעת מעליו, אלא שבדיוק בזה הרגע היא הובאה אליו על ידי אלוהים עצמו. ויש לומר כי בתיבות אלה זרועה אפשרות הפירוד, והיא הביאה עצמה לידי הגשמה בהמשך: אכן, מאיש לקחה זאת, שלוש תיבות נבואיות, טראגיות. ואף על פי כן, שבו זה לזה, והעמידו דורות רבים, עד אלינו, ועל כך, אי"ה, במקומו.
עוד: מה זאת. שאלת תם היא זו, ויש לעמוד על כך, שאנו קוראים בהגדה של פסח: תם, מה הוא אומר? "מה זאת". אלה הם דברי אלוהים בדיוק רב. ותמימות האלוהים בחינת היותו שלם, מתגלה גם היא כאן. תמים גם מפורש פעמים רבות כפתי מאמין לכל דבר, וזו האשה, שהתפתתה והאמינה לדברי הנחש. ועוד מרומז לנו כאן נח, שהוא איש צדיק תמים, וגם איוב, תם וישר וסר מרע וירא אלהים. וגם זה וגם זה חזו בהתמוטטות עולמם, הראשון בהתמוטטות העולם כולו, השני בהתמוטטות עולמו האישי, וזה מה שקורה כאן, לאשה, שעולמה הולך וקורס, ובעוד רגע תענש ותגורש. ויש כאן להוסיף כי בוודאי בעבורה העולם הכללי הוא העולם הפרטי (ולהיפך), ומכאן ניתן ללמוד עד כמה כבד היה עונשה, שהכללי והפרטי גם יחד נפלו ברעש גדול, וכמעט לא אפשר היה להתנחם.
עוד: מה זאת עשית? עונה האשה: אכלתי. ואכל, כך היא אומרת, בדיוק אותה התיבה שמשתמש בה האיש קודם לכן. כמו אומרת: חטאו חטאי. וזה יפה יותר ממה שעשה הוא בתשובתו. ואף על פי כן, מקדימה הסבר למעשה זה: הנחש השיאני. מה פירושם אלה הדברים?
לפני כן: ראינו בפסוק הקודם את הצימוד האדם האשה. בפסוק זה קיים הצימוד האשה הנחש. אם נשים את שניהם יחד נראה האדם האשה האשה הנחש, וקל לראות את המשולש, ואיך היא עומדת בין בחינת האלוהי שבאדם לבין בחינת החייתי שבו, ועד כמה קשה גם לה לבחור בין השניים. ובאמת הם אחד. השאלה היא איזה מהם, ולכן אפשר לפרש מחדש את השאלה איכה כאילו אומרת: באיזה צד אתה? האלוהי, או הבהמי? ובכלל, האדם לא ענה על שאלת האל. האל שאל: היכן אתה? האדם ענה: היא אשמה. אבל אם נדקדק כהרגלנו, הרי שאמר האדם: האשה אשר נתת עמדי. וכך ענה: אני איתה. אני עם האשה אשר נתת עמדי. ואם קודם נמצאנו מקטרגים על אדם, הרי שכעת אנו מסנגרים עליו, וזה יפה, כי טוב למצוא נקודות העומדות לזכותנו כאשר אנו חוטאים. הנקודות הללו מאירות את הדרך שלנו, שבה נלך ונשוב בחזרה.
הנחש השיאני. אז מהו נחש? זה נש שיש בו ח'. לחיוב נכתוב: אדם שיש בו חי"ת, וזה חיים. לשלילה נכתוב: אדם שיש בו חטא, שחי"ת וחטא נשמעים אותו הדבר בדיוק. כלומר קיימת שגיאה בנקודה קריטית, שהופכת את כל המשמעות על פיה. וזה מזכיר את עץ הדעת עצמו, שיש בו שתי בחינות, טוב ורע. והנה הנחש מתגלה הפעם כעץ הדעת עצמו, והוא מפתה אותה לאכל ממנו עצמו. וזה פירוש מקובל לדברים, שהפיתוי לא הסתיים באכילה, אלא בידיעה: הנחש בא על חוה. וזה מסביר את הביטוי שכבר נתקלנו בו: חטא אדם הראשון והוא אומר דרשני. שהרי מדוע נאמר חטא אדם הראשון ולא חטא חוה? א) משום שבעת החטא היו עדיין בחינת אחדות אחת. ב) אבל לענייננו כאן נאמר שכשנחש בא על חוה, היה זה אדם שבא עליה בחינת נש שתוכו חטא, ולא חי"ת. שהחייתי שבו הפך למושל, והביאה נעשתה שלא בזמנה, לא במקומה, ולא מתוך מגע עם קדושת החיים שבזיווג.
וכאן אפשר לשוב לתיבת השיאני, והרי ברור כי היא מדברת על נישואין, שקידש אותה בביאה, ועל כך דיברנו. אבל בלי פשט אסור לנו, ולכן עלינו לבדוק מה משמעות התיבה, ונאמר בה: סוגסטיה, שכנוע. ושכנוע מילה טובה היא כי מראה עד כמה הנפעל במצב זה הוא כנוע, שנכנע לכל יצריו, שנכנע להשפעתו הכבירה של גורם אחר, ואין הוא עוד אחראי למעשיו. ותוצאות זיווג זה אין אנו יודעים. אולי לא נשא פרי, ואולי באו ממנו בני האלוהים שאחר כך, ויש לחשוב בדבר. על כל פנים, אחר כך תאמר תורה והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, כי צריך היה זיווג חדש שיעלה פרי עץ חיים. וגם על כך, בעזרתו יתברך, במקומו.
ושורש תיבת השיאני הינו נ.ש.א, ויש כאן נ"ש, שדיברנו בו, ונשיאה שדיברנו בה, ויש כאן גם נשיה, שהיא שכחה, ושהיא אישה, והדברים נכרכים יפה זה סביב זה, ואנו מכירים אותם היטב מתוך תוכנו, הלא הוא המקום שבו התורה כתובה ממש, דבר אלהים חיים ביד משה.

קשה היה היום, ואם יהיה צורך אתקן על מנת להקל, ואני מעלה הדברים בדחילו ורחימו.
שבח והודיה לאל יתברך על שזיכני בדברים אלה.
ומה שפגמתי יתוקן, ומה שחיסרתי יושלם ובוודאי חיסרתי ובוודאי פגמתי, וה' יושיע.
הטכס והטוהר לחי עולמים הייחוד והיראה לחי עולמים.

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s