אין איל (בראשית ג', י"ד-ט"ו)

א.ר.ו.כ

ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך: ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב

פשט הפסוק:
אלוהים פונה אל הנחש בדברים ומקלל אותו על אשר עשה. במסגרת זו הוא קובע לדורות את מערכת היחסים בין האשה לבין הנחש: אויבים הם זה לזה.

התבוננות:
ראשית, קל לראות כי בניגוד לשני המשתתפים האחרים בדיון אלוהים איננו פונה אל הנחש בשאלה כפי שפנה לאדם ולאשה. הוא קובע מיד את עונשו, מבלי לברר מה עשה ולמה, כלומר הוא מקבל את דברי האשה כפשוטם, ואינו נוטה לחקור אחריהם. מעניין הדבר מאד, שבעיני ה' האנושי ראוי לאמון מלא, ודבריו אינם מוטלים בספק. כך היה גם קודם לכן, שאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי וכו' והאלוהים האמין לו ופנה לאשה. כלומר האלוהי מעוניין לשמוע את האנושי. אבל כאן המקרה שונה מאד. אין לאלוהים שום עניין לשמוע את הצד הנחשי. הוא אינו בא בדין ודברים עמו, ואין לו כל עניין בו. אפשר לומר שיודע האלוהים את נפש הנחש, ויודע כי אין לתת אמון בדבריו כלל וכלל. אומרים יפה רבותינו – מי שיש לו יראה – דבריו נשמעים, ולאמירה זו כמה פירושים, אבל לעניינו נאמר כי ברי שהנחש איננו בעל מידת היראה. עוד אוסיף כי לא לחינם הוא חרש, הנחש, משום שאין הוא שומע דבר וחצי דבר, אף לא את דבר האלוהים. רק את קולו שלו, את מחשבותיו שלו, ולפיכך מכיש הוא: שורש נ.כ.ש. והרי שורש זה מלמד על עצמו ביותר: כי מנכשים שורשים, והנחש כמו מצביע על כך שפעולתו שלו היא סילוק שורשים, ולפיכך חסר שורשים הוא, וקולו מוליכו לשקר ולריק ולרקבון, משום שאחרי שאת שורשיך נכשת – הרי שאין לך על מה לסמוך עוד. ומכאן נפרש שהצליל שמשמיע נחש בא לחפות על עניין זה, לכחש, שצליל קולו ססססס, סמ"ך סמ"ך סמ"ך סמ"ך, כמו צווח יש על מה לסמוך. ובאמת אין. ועוד יש להוסיף שקיים מצלול נחש-נכש, כמו מציג הנחש איזו כנות ביחס בין שמו לפעולתו. אבל אין כנות בדבריו לעולם וזה היצר הרע, שאין כנות בדבריו לעולם.
מכל אלה ברור יותר מדוע נוהג האלוהים כפי שנוהג, והוא אך מקלל את הנחש, וקובע את מסלול חייו מעתה ועד עולם. ואין אני כותב מעניש, משום שעונש יש בו משום הוושעות (עונש-נושע), והנחש אין לו תשועה. וקצת מזה נמצא גם ברש"י, במקום.
כי עשית זאת כבר ראינו את משמעות תיבת זאת והיא מוסבת על האשה פעמים רבות, ואומר לו האלוהים – כי עשית אשר עשית עם זאת, האשה, לפיכך הסכת ושמע לקולי. והנחש שותק, ושומע, וזו לו שמיעה אחרונה בכל ימי חייו, כי מעתה יחרש. ואם בכל זאת תאמר כי נענש הנחש, הרי זה עונשו: שלעולם לא ישמע עוד את קול אלוהים בגן, ולא מחוצה לו, וזה עונש נורא. לפיכך נאמר שמע ישראל, שישראל הפכו של נחש הם, נכונים תמיד לשמוע את לשמוע את דבר ה'.
ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה ויש כאן מה לפרש, אבל אני אין לי.
על גחנך תלך למה לא אמר תזחל? והרי הליכה דורשת רגלים, ולנחש, כמו לשקר, אין רגלים. וזה מעניין. עד כמה קשה לנחש בעולם, ללא אזניים, ללא רגלים, מוכה ונכה, ממשיך לבצע את תפקידו בשלמות ולאורך שנים, לשקר, להסית ולהדיח. ואנו מאמינים לו והולכים בעקבותיו באופן יום יומי, מתפתים שוב ושוב לאותו קול ישן, אף כי אמר אלהים…לא מות תמותון… והייתם כאלהים. אגב, אדם ששתי רגלים נקטעו נקרא לעיתים שפיפון, וזה שם של נחש. ויש אומרים פִּסֵּחַ, וזה חזק מאד מאד, שה' עצמו פסח על בתי בני ישראל בליל יציאת מצרים, ובעומק מחשבתו ידע שידמוהו לנחש, אבל לא חשש להקרא פִּסּח כי את אשר יש לעשות הוא עושה, יהיה אשר יהיה.
ובכלל, מדוע לא הרגוֹ, אלוהים, את הנחש? משום שהחיים יקרים הם, ויש לזכור שראשית החיים שם, בגן, וכל חיים יקרים היו, אין לך למהר וליטול חיים. וגם אם חוטאים הם – יקרים עד מאד. ועוד: שנזקק ה' לנחש בעולם הזה, שיסית וידיח ויכיש וישקר, על מנת שיוכל האדם לעמוד בניסיון. אבל יותר מכך: יש רגעים של מפגש בין הנחש לבין הצדיק, וזה זמן לתקן: כשאוחז הצדיק בנחש, הופך הוא למטה אלוהים, ובכך נגאל כל העולם כולו, וזה סיפור משה בסנה. (ותודה למשה ד. שלימדני דבר זה אצל הצדיק האמת).
ועפר תאכל וידוע המדרש השואל: מה עונש בזה? הרי אכלו נתון לו בכל עת, ואין זו אלא ברכה. ועונה המדרש: מי שאינו נזקק להדבר עם האלוהים על מנת לבקש את אוכלו, עונשו הוא בזה שאין לו שיח ושיג עם אלוהים. כלומר – לא זו בלבד שאינו שומעו, אלא גם אינו מדבר עמו. וזה עונש גדול וכבד מאד מאד, ולא לחינם נקרא סטרא אחרא – זה צד אחר, שאינו שומע ואינו נשמע. ותיבת עפר יש בה אותיות פ"א רי"ש שבתיבת פרי, שאתה מקולל במה שקלקלת.
כל ימי חייך והרי תיבות אלה מופיעות בדיוק רב בדברי משה אל העם: למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (סוף פרשת ראה) והנה עוד קשר לחג הפסח והפכם של ישראל מנחש: אלה נדונים להקדיש חייהם לחרות, זה נדון כל ימי חייו לעבדות. ואכן נמצאים המפרשים את הנילוס שהוא הוא הנחש, ועל כן, אומר אני, בצאתם ממצרים ומן השפע של היאור (הלא הוא ארור) נגאלים ישראל מן החטא ההוא, חטא אדם הראשון.

ואיבה אשית
אשית אותיות אשתי שראינו בפסוקים הקודמים ואיבה שורש א.ב.ה שמשמעו תאווה, איווי, רצון, וממנו נגזרים הביטוייים תאב בצע, תאב חיים.
אז מה לומדים מכל זה? שעד ימינו אנו קיים קשר חזק בין האשה ובין הנחש, וברגיל הם אויבים זה לזה, אבל יש מעת לעת שתאוותה גוברת על יראתה, והוא נראה כמי שהתרומם מעפרו, והוא שב ומפתה והיא שבה ומתפתה (אל המוות היא מתפתה), והם אוכלים מן הפרי האסור. ודבר זה חזק מאד הוא, וטבוע בבריאה למן הקללה ההיא, ואין להקל ראש.

בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה וזה עולה בקנה אחד עם השורות הקודמות, אתה תתאווה אליה, וזרעך יתאווה להזריע אותה.
אלה הם פירושים רחוקים ביותר, ולכן נחזור אל הפשט הגורס: שנאת עולם תשרור בין הנחש וצאצאיו לבין האשה וצאצאיה. אבל גם על פשט זה חובתינו לשאול מדוע זרעה של האשה, ולא זרעו של האיש? האם הם נפרדים?
ואין אני יודע, ואין אנו יודעים. אבל יש מקום קטן שניתן בו לפרש כאילו הזיווג ההוא אכן נשא פרי, וזרעים יש לאשה, שאינם משל האיש. וזה אולי סוד האשה, שלא ידע האיש לעולם, ועל כך דיברנו בעבר.

הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ורבו הפירושים לתיבות ישופך תשופנו, אבל כאן אתבונן בתיבות הוא ואתה שתיבת הוא מוסבת על זרעה של האשה – הוא יעשה כך וכך. אבל לנחש אומר: ואתה – כלומר, במובן מסויים הנחש מקבל חיי נצח – הוא תמיד יהיה שם לשוף עקבו של זרע האשה, ואילו זרע האשה מתחלף ומשתנה מדור לדור. וזה המאבק הנצחי שבתוכנו בין טוב לרע.

ותודה לאל ושבחים לו רבים על שזיכני לכתוב דבריו אלה.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בעזרת ה' יתברך, ובחסדיו המרובים.
הכתר והכבוד לחי עולמים הלקח והלבוב לחי עולמים.

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s