אין איל (בראשית ג' ט"ז)

א.ר.ו.כ
אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך

פשט הפסוק:
אלוהים מעניש את האשה על חטאה. הוא אומר לה שתדע עצב רב, ולא זו בלבד אלא שהוא עצמו ידאג להרבות את העצב הזה: שבעת הלידה ולאחריה יאפוף אותה עצב עמוק. בנוסף לכך, וזה עדיין חלק מן הענש, היא תשתוקק אל האיש שלה. מה כאן ענש? התשוקה הזו אליו תתן לו ממשלה עליה. הוא ימשול בה.

התבוננות:
13 תיבות בלבד מקדישה התורה לענשה של האשה. מדוע קִצֵּר הכתוב כל כך? התשובה היא שהוא לא קצר, אלא חִלֵּק. מה פירוש הדברים? 33 תיבות לענש הנחש, 46 תיבות לענש אדם. כלומר מספר התיבות של האשה ועוד מספר התיבות של הנחש עולה למספר התיבות בענשו של אדם. כי אלה השניים עשו יד אחת נגדו, ולמעשה ניתן לומר כי הנחש והאשה יוצרים יחד ישות חדשה והיא מקבילה לאדם במספר תכונות, אבל שונה ממנו מהותית. ועל זה אולי כתב קהלת וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק (ד', י"ב) כי אחד הוא אדם, וההם שניים, והם נגדו. ואת הסיפא יש לקרוא והחטא המשולש לא במהרה יִתָּקֵן כי שלושתם חטאו בסופו של דבר, והתיקון ארוך ימים הוא. ומה שנאמר כאן קשה לאזניים של ימינו, ומי יתן וישמעו הלבבות.

עוד מבחינה צורנית: עונשה של האשה תחום משני הצדדים: הוא כשלעצמו פרשה סתומה, ולפניו פרשה סתומה. על מנת לסבר את העין אכתוב זאת בשלמות:
ויאמר אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על
גחנך תלך
ועפר תאכל כל ימי חייך ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה
הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ————- אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך
והרנך בעצב תלדי
בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך ———— ולאדם אמר
כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך …וכו'

כך שענשה של האשה תחום בין שני הענשים של הפועלים האחרים באותו האירוע, ומופרד משניהם במרווח שווה של תשע אותיות מכל צד. מדוע? כי ביניהם היא. ומדוע תשע אותיות? תשעה לנחש, תשעה לאיש, על פי החלטתה. ויחד ח"י, כי החיים בין זה לבין זה, והם בתוכה. כעת אפשר לגשת לתוכן של הענש והוא נחלק לשלושה חלקים והם ארבעה. הבה נסביר:
ענשה של האשה מתחיל עוד קודם, בדברים המופנים אל הנחש: ואיבה אשית בינך ובין האשה. האלוהים עצמו מפריד בין השניים, אף על פי שמשתוקקים הם זה לזה, ואת אותה התשוקה שלה הוא מפנה אל האיש, כאמור ואל אישך תשוקתך. אבל מטבעה נתונה תשוקתה אל הנחש ואל אשר הוא מייצג, ולכן זהו ענש חמור. כי מפריד האלוהים בינה ובינו, ומי שחווה אי פעם השתוקקות אל אדם אחר, ולא עלתה בידו, ישמע דברים אלה מאד. דברים אלה אף מחזקים את הרעיון שבו פתח הפירוש, על פיו האישה והנחש יוצרים יחד מעין אדם, שהוא מהם, ולא מן האלוהים. ובפסוק הקודם עלתה השאלה האם נשא הזיווג בין השניים פרי, ועל פי הקריאה הזאת נראה כי אכן כן.
וזה חלק ראשון של ענשה, והוא מונח אצל הנחש.
חלק שני אם כן יהא זה: הרבה ארבה עצבונך ואך אדגיש כאן את תוספת החומרה לעונשה של האשה, שלא זו בלבד שנקרעה מעל מושא תשוקתה, אלא שנטע בה עצב, והרבה אותו כפל כפליים ושב וחזר בחלק השלישי בעצב תלדי, והנה מזו האשה, שעצב רב בלבה בציווי האלוהים, אנו מצפים שתהיה שמחה ומאירת פנים בכל העיתים כמעט, והרי אין בזה הגיון. האשה קבלה ענש חמור ביותר, כלואה היא בין תשוקותיה, בין האיש לבין הנחש, ובתוכה הכח לחיים. ויש לך לומר – האשה היא היצור הנברא היחיד שיכול לשאת כל זאת על עצמו.
והרנך בעצב תלדי בנים על פי הפשט קוראים הרבה ארבה עצבונך והרנך כיחידה אחת
אבל אנו נקרא כך: והרנך? בעצב תלדי בנים, כלומר בזמן ההריון, שיש בו גם רנה ושמחה, כי חיים נבנים בתוכי ולכן הרנך לשון רנה, גם בזמן זה תהיי שרויה בעצב, ואף בעצב תלדי. בנים, אבל לא בנות. ויש לך לומר בנים לשון כללי, צאצאים, בנים ובנות, אבל כתב בנים, ולכן נוסיף כי בנות אינן נולדות בעצב, כי אין בזה צורך. עצבונן ילך ויגלה עצמו במשך חייהן, והקללה תוסיף ותפעל בהן את פעולתה. וזה חלק שלישי.
וחלק אחרון, ובו דברנו מעט ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך וגם הוא נחלק לשניים התשוקה מצדה, והממשלה מצדו. ואלה דברים מעט סתומים, שכן מרגע שתשוקתה אליו, מה הבעיה? והיא שתשוקתה אל הנחש לא כבתה, אלא הפכה לתאווה, כי איבה השית ביניהם, והיא מִטָּלְטלת בין תשוקה לבין תאווה, התשוקה מולידה חיים, אבל בעצב, והתאווה מוליכה אל המוות, אבל הדרך נעימה, כי היא מחזירה לרגע שלפני העצב, לרגע שלפני החטא, כשהנחש רק פתה, ועדיין היה מוצא מלפיתתו. והוא ימשל בך: וכבר נתקלנו בממשלה, והיא נתנה למאורות הגדולים, למשול ביום ובלילה, והנה האשה היא בחינת יום ולילה, והאיש בחינת מאור גדול ומאור קטן. ויש לאיש להאיר בה, באשתו, וזה חלק מענשו שלו, למשול בה, כי למעשה חפשייה היתה, וכעת עבדותה עבדותו. ועוד: שימשול בה משלים ויספר על יופיה וחביבותה, על כעורה ורשעתה, ועל כל אשר בה, וביתר שאת על המסתורין שבה, הנולד מן הרגע שאכלה ועד הרגע שהאכילה. ופנים אלה של הענש גלויים לעין כל.
ויש כאן גם מן הרכושנות בעונש, שתיבות עצבונך הרנך אישך תשוקתך, הכל שלה שלה שלה, ואין היא חולקת עם אדם אחר, אף לא עם אשה אחרת את אשר לה. וכולן מסתיימות בכ' פשוטה, כדרך העברית, וכפה פשוטה לקבל עוד ועוד ועוד, ומלחמה כבדה מתחוללת בה, שעליה ללמוד גם לתת. וקשה עליה הנתינה כי ותתן לאשה עמה ויאכל, ולמדה על בשרה שיש להזהר גם בנתינה. וגם זה עונש כבד, משום שרכוש יש בו הכח להפוך רוכש לנרכש, וזה קורה לאט מאד, ואין חשים בזה, עד שכמעט מאוחר מדי. ולפעמים מאוחר מדי. ובתוך כל זה הבנים אינם שלה, הם בנים לעצמם, ויהא עליה ללמוד כיצד לשלחם מעליה, ומשימה קשה מאד היא זו.

השבח לאל על רחמיו הגדולים, שזיכני לסיים דברים אלה טרם כניסת השבת, שבת פרה, פרשת שמיני, התשע"א.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בחסדי האל המרובים, ויזכני ביראת רוממותו, תתאה ועלאה אמן.
המלוכה והממשלה לחי עולמים הנוי והנצח לחי עולמים.

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s