אין איל (בראשית ג' כ')

א.ר.ו.כ
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי:

פשט הפסוקים
האדם קורא לאשתו בשם חוה. התורה מסבירה כי שם זה נבחר בעבורה משום שהיא היתה האמא של כל אשר חי.

הקדמה
אנו באים אל הפסוק הזה אחרי פסוקי העונשין שנפסקו לנחש, לאשה, לאדם. ראינו שם דברים רבים, ודברים רבים ודאי נעלמו מעינינו, ואת אלה הפסוקים יש לבחון עוד ועוד ועוד. יש לשים לב לכך שבין האשה ובין האדם מחברת תיבת עצבון, שבאשה נאמר הרבה הרבה עצבונך ובאדם נאמר בעצבון תאכלנה. עוד יש לשים לב שהאשה היא המגשרת בין הנחש לבין אדם, וכאילו אין יחס בין השניים (אדם, נחש). רק יחס שבינה לבין הנחש – איבה/תאווה; ובינה לבין אדם – תשוקה וממשלה. אלא שלא כך הוא: תיבת עפר קושרת גם קושרת ולא ברמז בלבד אלא ממש: הנחש יאכל עפר כל ימי חייו, ואילו אדם – הווייתו עפר היא, שנאמר: כי עפר אתה. ויש לך לומר שקללת הנחש היא אכילת אדם, הווי אומר, אדם הוא מזונו של נחש. ומכאן שמתקיימת מלחמה מתמדת בין זה לבין זה: מי שמבקש לאכול את נפשך, עליך להלחם בו בכל כוחך. ומהי אכילת נפש זו, מה טיבה, מה עניינה? אין זאת אלא שזניחת צלם אלוהים בעבור איזה פיתוי, היונק ודאי מאותו פיתוי ראשון, שאין לעמוד בפניו, משום שתאוה הוא לעיניים ונחמד להשכיל.
ועוד יותר: האשה היא שאוכלת ראשונה מן הפרי, ומביאה במו פיה מוות וכיליון על האנושות. וכבר ראינו את העקרון שבמקום שחטאת שם אתה מתקן, ועל כן מובן כעת עוד יותר מקומה של האשה בבריאה כנושאת החיים. ששם חטאה ושם היא מתקנת, וכל לידה היא תיקון. ותיקון אותיות ניתוק, אותיות תינוק, כלומר כמו שניתקה היא את הפרי מן העץ, כך ניתק העובר ממנה, ובניתוק זה, שקשה הוא עבורה עד מאד, נולד תינוק. והיא משקה אותו מחלבה, ומעניקה לו את כל תשומת הלב הנדרשת. וכאן התיקון שלה, שהוא התיקון שלנו. וזה מרמז על היותה של האשה עץ הדעת טוב ורע, כי האנלוגיה עובדת, אבל יותר מזה, היותה עץ החיים – כי פריה הוא החיים עצמם. אשה יולדת חיים, ואלה אוצרים בתוכם את הדעת. על כן האשה היא גם עץ החיים וגם עץ הדעת, ויש לך לדעת מול מי אתה עומד כשאתה בא בברית הנישואין.

התבוננות
מה קורה כאן? אדם קרא לאשתו בשם. זוהי הפעולה הראשונה שהוא עושה לאחר העונש. וכבר ביארנו מדוע עשה כן. אבל יש להוסיף כי בעשותו כן מקיים הוא את דבר האלוהים. מדוע? משום שאמר לאשה ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך והסממן המובהק לממשלה הוא קריאה בשם. על כן קוראהּ בשמה, ומכאן ואילך נודעת היא לעולם בשם חוה. ושיירים מזה קיבלנו בחיינו, שכאשר איש ואישה נישאים היא מקבלת את שמו, ולא להיפך. (ומה שקורה היום בעולם בעניין זה חדש מאד הוא, ויש להתבונן ולהבין מדוע, ולא זה המקום.)
והוא קורא לה חוה. ולא לחינם אומרים אנו: חוות דעת.

כי היא היתה אם כל חי. וזה מוזר משום שאין אנו יודעים מאומה על היותה אם בשלב זה של חייה. ועל מנת להבין הדברים, וליישבם עם קריאת הפשט, מוכרחים אנו לחשוב שהתורה מדברת באישה כנושאת החיים לעתיד לבוא, על שום דורות של בני אדם שיבואו מתוכה, ואדם קוראה חוה ברוח נבואית, שאדם הראשון הוא, ורוח אלוהים מפעמת בו מאד.
אבל יש גם קריאה אחרת, ועליה עמדנו כבר – שהיא אכן התעברה מן הנחש. ואדם רואה ויודע, ואין לו אלא לומר – זאת האשה היא אם כל חי. ואם כך, איפה אותם צאצאים? הם לא שרדו. איך יודעים? כי היא היתה אם כל חי, כלומר: היתה, ואיננה עוד.
ועוד יש לך לשאול: למה כל חי? למה לא "אם כל צאצאיה מנחש", למשל? דעו זאת: אשר נולד מזיווג זה – בגן העדן נולד, והוא כָּלל, (כתינוק, כילד), את כל החי לעתיד לבוא. והיה בו טוב ורע. והיתה בו דעת. והיו בו חיים, החיים הראשונים שבאו לעולם דרך רחם. ובאמת גימטריה כל חי עולה חיים. כי ממנה החיים.

ועוד רוצה אני להוסיף נקודה בעניין הזיווג עם נחש: בהיותו נתון ליצריו – אדם הוא נחש. הווי אומר, כשאיש בא אל אישה, בקדושה או שלא בקדושה, הוא חייב לחדור לתוכה באמצעות אותו האיבר, הנחשי באופיו. כלומר כל אדם, בבואו אל אשה, מתלבש בנחש. ה"נחש" הוא האמצעי שדרכו עוברים חיים אל האשה. ושוב אנו רואים שבמקום שנמצא החטא, שם נמצא תיקון, וגם כאן מתערבים המספרים ומספרים ש"נחש" גימטריה "משיח", כי זה לעומת זה עשה אלוהים, והפכו (נהפוך הוא), וזו אחרית שלפני כתר וברית שמן התורה, ועלי לעצור כאן באלה העניינים, ומי שירצה שיוסיף ויפליג, ויש לאן להפליג, אבל צריך לדעת לנווט, והצפון נמצא בהשם, והמצפן הוא משה. וכאן עלי לבכות ולומר אוי לי על שאמרתי, אוי לי על שלא אמרתי.
ובעזרת השם אבכה.
(ועוד רמז אחד: חִוְיָא בלשון ארמי נחש.)

עוד:
ויקרא: האדם – שם אשתו חוה. וברצף הפסוקים מתאים שתיבת ויקרא מוסבת על אלוהים עצמו, שהוא קורא בקול את אלה הדברים, ומכאן שאלוהים הוא המעניק שם לחוה, כפי שעשה קודם לאדם. וזו אמירה כללית, הווי אומר – האדם – כל אדם – שם אשתו חוה. ואם אתה קורא את הדברים האלה, קום, לך אל אשתך והתבונן בה, ודע כי היא היתה אם כל חי.

תהילות לאל עליון על אלה הדברים שעבר בי, ותודה מלה גדולה היא, שהיא הגשר שבין יראה ואהבה.
העוז והענוה לחי עולמים הפדות והפאר לחי עולמים.
ואם יורשה לי להוסיף: הפירוש גם הוא לחי עולמים.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בחסדי השם וברחמיו, אמן כן יהי רצון.
ערב ראש חדש ניסן, התשע"א, חודש טוב יהא לנו ולכל ישראל.

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אין איל (בראשית ג' כ')

  1. טליה1233 הגיב:

    כתיבה נהדרת ומרשימה ♥
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s