אין איל (בראשית ג' כ"ג – כ"ד)

א.ר.ו.כ

וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם: ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים

פשט הפסוקים
אלוהים מגרש את האדם מגן עדן, ומצווה אותו לעבוד אדמה במקום אחר. המקום הזה הוא צור המחצבת של האדם: מאדמת המקום הזה נרקח בעת בריאתו. לאחר הגירוש מציב האלוהים שמירה הדוקה על הדרך המובילה אל גן העדן, וביתר שאת אל עץ החיים.

הקדמה
שלושה פסוקים בלבד מקדישה התורה לגירוש מגן העדן. הפסוק הראשון פורש בנפרד, משום שהוא מהווה מעין הקדמה לגירוש, הסבר להחלטה האלוהית לגרש את האדם. הוא גם עוסק במה שקרה עד כה, ובחשש ממה שעלול לקרות. שני הפסוקים שבהם נעסוק כעת, הם המשך ישיר לפסוק הקודם ואינם נפרדים ממנו, אלא שהם עוסקים במה שיהיה לאחר הגירוש. כך שאנו באים אל מקום ראשוני – המחשבה על האדם מחוץ לגן. ספר בראשית, ראינו, אינו נושא דברים לשווא, וכל דבריו החתומים בנצח, אמת הם, צדק הם. על כן יש לבאר היטב את הפסוקים הללו (וגם את הפסוק שאחריהם, ובכלל), משום שהם מספרים עלינו: בני האדם שמחוץ לגן.

התבוננות
וישלחהו ושוב לשון יחיד, מזכיר את האדם בהיותו אדם וחוה בחינת אחד. והיא אינה מרפה מזה – גם אחרי החטא, אחד אתם. דטלנ"ת (אותיות הנחתכות בלשון), מתחלפות לפעמים (אפשר לקרוא כאן), ובתיבת אחד אפשר להחליף ד' ב- ט' ולקבל אחט שהם אותיות חטא, חטא-חדא, ולראות את הקשר שבין החטא לאחדות, עד כמה קרובים הם זה לזה. ולא לחינם לא מרפה התורה מזה, ומזהה אותם, עודם בחטאם, באחדותם.
וישלחהו ויגרש וזה איננו ברור שאם שלח, למה גרש?
אלא שעשה שני דברים שונים: האחד שילוח, והשני גירוש, ונבדוק: הפסוק הקודם אמר: פן ישלח ידו, וזו הפעם הראשונה שמופיע שורש ש.ל.ח. ומיד לאחר מכן: וישלחהו. מה זה לשלוח יד? פירוש אחד: לגנוב, שלח ידו במעל, למשל. (גם היום אומרים לשלוח ידיים, גונבים נגיעות אסורות.) זה מתאים לחשש האלוהים ממעשה האדם בפשט – שלא יגנוב מפרי עץ החיים. פירוש נוסף: לפגוע, להרוג – שלח יד בנפשו, שלח יד באחר. אלא שבפסוק זה המשמעות, על פי הפשט, הפוכה כי האדם לא הורג את נפשו, אלא מחיה אותה לעולם. ומכאן נוכל ללמוד שחיי עולם לאדם הם בחינת רצח נפש, משום שהחיים מתגלים ביתר שאת דווקא נוכח המוות, וחיי נצח דינם ניוון וסיאוב, עד כדי חדלון. כך שמתוך המוות עולים ופורחים החיים בעוצמה שאין למעלה הימנה, וזאת נקודת קיצון של סתירת חיים-מוות, וזה סוד הקיום היהודי – החיים שמתוך המוות.
עוד: לעבוד – משלח יד, מלאכה, כמו שנאמר באשת חיל: ידיה שלחה בכישור. אם אדם ישלח ידו בעץ החיים, משמע מלאכתו היא החיים, וזה נראה לי נכון. אז למה גרש? וענינו על כך קודם לכן, ובעזרת השם מיד נשוב ונרחיב את התשובה לכך, ובכלל.
אם כן, האלוהים רוצה למנוע מן האדם לשלוח יד, אז הוא משלחו. כמו שראינו פעמים הרבה כאן, במקום שאתה מקלקל שם אתה מתקן, או: המחלה היא התרופה, וזה לא מפליא אותנו עוד, כי בעולם אחדותי אין פירוד בין השתיים.
מה לומדים מזה? לומדים שילוח קן ועל זה כתבתי כאן וכאן וגם זכרתי בפירוש זה). מצווה מוזרה וחידתית זו, שאם אדם הולך בדרך ורואה קן ציפור עם ביצים או אפרוחים, אסור לו לקחת את האם והבנים. הוא צריך לקחת רק את הביצים, או את האפרוחים, ואת האם לשלח. והנה ה' משלח את האדם בהיותו אדם וחוה, והוא הרי משלח את האם על הבנים, וזה חוזר ומרמז לנו כי הפיתוי וחטא האכילה מעץ הדעת העמיד תולדות, וחוה היא יותר מבחינת אם! היא אם ממש. וזאת האם משולחת לראשונה אי פעם, וכבר רבו מאד הרמזים לכך שהעלה אותו הזיווג פרי, ורמז זה האחרון גדול הוא מאד מאד.
וזה טעם קדום וראשוני וגדול למצוה זו: כשאתה משלח את האם ולוקח את הבנים, הרי שנדמית לאלוהים בשלחו אדם וחוה מגן עדן אל העולם, אל המאבק המתמיד, אל החיים ואל המוות. שילוח קן כזכר לחטא ולגירוש.
זה שילוח. וכשאתה משלח בניך אל העולם, ציפייתך היא שישובו לבקר מפעם לפעם. זו דרכו של עולם.
אבל גירוש הוא כשאינך מצפה שיחזרו – להיפך – אסורים הם בחזרה.
לכן כתב בתחילה שילוח, וציוונו לעיקר גדול בחיינו ובמצוותינו, ואז כתב גירוש, שלא נחזור עוד.
[אני חושב על נקבת השילוח שבירושלים, והרי זו דרכה של חוה, הנקבה המשולחת, אל מחוץ לגן, למקומה החדש, אוספת את מימי הגיחון, אותו נהר שמסופר בו כי הוא הסובב את כל ארץ כוש, ואשר מימיו מגיחים מן האדמה, בפעימות קצובות (ועל כן נקרא שמו גיחון). אבל תופסת את עיני תיבת סובב ואני חושב על חוה אמנו הולכת אבלה, סובבת במסלול קבוע סביב ארץ כוש, שם אולי גִּדֵּל האלוהים את הנולדים מאותו הזיווג האסור.]
עוד: וישלחהו לשון שליחות. אלוהים שולח את האדם לקנות לעצמו משלח יד, לעבוד עבודת אדמה. שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם, ועל האדם להרוויח את מזונותיו בעבודה. וזה טעם לגירוש, כי אין להשיב את דבר השם, ולו היה נשאר ושולח ידו במלאכת החיים בעץ החיים, הרי שלא היה מזיע למען לחמו, ואלה התיבות חייבו גירוש, ונענתה השאלה שעלתה קודם. [מדרש אותיות: לחם – לח+מ, לחות המים, וזה מוזר שמישהו צריך להתאמץ על מנת לאכול את לחות המים, כי לחות היא טבעם של מים, אלא שכך עלה מלפניו, וזעה היא לחות ומים, והאדם בזיעתו שלו, במימיו ובליחתו, מוציא את לחות המים מן הארץ ואוכלה ואינני יודע לומר אם ברכה זו או קללה, כי אין קדושה ומספקת כעבודת כפיים, שאדם זוכה לאכול את פרי עמלו ממש, ויחסו לעבודתו ולתוצרתה מקביל ליחס שבין חיים לחיים, ולא ליחס שבין אדם לרכושו וקנייניו.]
לעבד את האדמה מנוקד לעבוד, אבל אפשר לקרוא גם לְעָבֵּד. על כל פנים האדמה יש בה בחינת אשתו ונראה בקרוב.
אשר לקח משם וראינו קודם שאמר לו שנחצב מן האדמה ובכך גילה לו סוד על עצמו, וכעת מחזירו אל אותו המקום שממנו נלקח. ואפשר גם לקרוא (בחלוקת אותיות אחרת) אשר לִקְחָם שם כלומר, שם מצוי הלקח לאלה שפשעו, ועליהם ללמוד. ועוד אפשר אשר לָקַח משם ככתוב ותקח מפריו ותאכל, ושוב במקום שבו חטאו, שם הם מתקנים, בעבודה.
ויגרש את האדם וישכן וברי כי הפעלים מוסבים על האלוהים, אבל אין זה מפורש ויש לתהות מדוע.
והייתי מעיז ואומר כי בגירושו נעלם האלוהים ממנו, מן האדם, ותחושתו היתה של ריק, של חדלון ושל חוסר תקווה. שקודם נאמר וישלחהו ה' אלוהים וזה מפורש, כי זה עדיין בסדר, בגבולות המקובלים: שליחות, משלח יד, כאמור. אבל בגירוש לא נותר השם, לא נותר אלוהים, רק פועל. ויגרש. וישכן. וגם זה מקום ראשוני, שורש חדש בא לעולם: ג.ר.ש. ויש בו דברים הרבה, ולא מצאתי לכותבם כאן, רק להזכיר את הפחד – מגור – שיש באותיות ג"ר, וגם גֵּר, שאדם וחוה נאלצו לעזוב את מקומם, לגלות למקום אחר, שם גֵּרים הם, ולא בני בית.
ואולי אפשר עוד לשער כי בתחילה שִלַּח אותם למקום שממנו נחצבו, ככתוב אשר לקח משם, לעבוד את אדמתם-הורתם, אולי אף להפרד ממנה, ורק אז גרשם מעל פניה ומעל פניו, אל מחוץ לגן.

וישכן עוד הופעה ראשונה היא, והיא שכינה, וקשורה באופן חמור בעם הזה ובתורתו הקדושה, האמתית, היחידה. והיא, השכינה, קשורה קשר הדוק לגירוש מן הגן, שאז הוציא גם אותה מן הגן אל העולם. ובאמת מדובר על השכנת איכויות שמיימיות, שאינן ידועות לנו לאשורן – כרובים, להט החרב המתהפכת, והם המשתכנים הראשונים בעולם, ועניינם לשמר את דרך עץ החיים. זה כמובן מעניין כי קודם לכן נתן את האדם בגן וצווהו לעבדה ולשמרה, אבל האדם מעל בתפקידו, ואילו אלה האיכויות אינן מועלות בתפקידן, והן שם, שומרות את דרך עץ החיים ויש לנו לשאול מהי דרך זו, ומה עושים שם שומריה?
אבל קודם לכן נבדוק מה טיבו של מקדם לגן עדן. האם הכוונה היא כי שם את השומרים ממזרח לגן? בפשט – ככל הנראה שכן. אבל בפרק ב' כתוב: ויטע ה' אלוהים גן בעדן מקדם. וכאן הוא אומר וישכן מקדם. כלומר יש כאן שני מקדמים וזה מעניין. שאם קדם הוא מזרח, הרי שהציב את השומרים ממזרח למזרח. וזה מה? זה כבר מערב. לכן אנו מקבלים את פני השכינה בהסתכלות מערבה, בעת שירת לכה דודי, בבית הכנסת בערב שבת.
אבל יש עוד פירוש לתיבת מקדם, וזה בזמן. כלומר, האחד הכל-יכול, שאין לו גבולות של זמן-מקום-סיבה-תוצאה, מקדים את השומרים בזמן לגן העדן שגם הוא מוקדם בזמן. השומרים הינם קדומי קדומים. וזה מוזר קצת, כי אם קדמו לגן העדן, על מה שמרו? ואם קדם להם הגן, הרי שלא הקדימם בזמן. אלא שבפירוש הפסוק בפרק ב' אמרנו: במחשבה שמקדם, ולפי זה מחשבת האל חשבה קודם את השומרים ואת השכינה, ורק אחר כך את הגן, ומכאן שהאדם נחשב לאחריהם, הווה אומר, שכבר במחשבת האל הקדומה, נועד האדם להיות מגורש אל מחוץ לגן, אל המוות, אל תוך הזמן, אל זעת האפיים, אל העצבון שבלידה ובאכילה, אל עבודת האלוהים הקרויה חיים. למה? כי חשב שמירה וגן קודם לאדם, הרי שחשב גירוש עוד לפני הגירוש.
אז מה טיבם של אלה השומרים? כְּרֻבִים, איני יודע מה טיבם, ורבו המפרשים: מלאכים דמויי תינוקות, מלאכים גדולים, אינני יודע. אבל הייתי מעלה כאן נקודה: כְּרֻבִים אפשר לקרוא כְּרָבִּים, כלומר כמו רבים. הכרובים עשויים להיות אחד או שניים אשר נדמים לאלה שצופים בהם, כרבים יותר מאשר הם באמת. זו מעין הסוואה לכך, שלמעשה יש רק שומר אחד (או שנים). לכן שכן אותם מקדם, שכל המתקרב לשם, יקדימו לו הם את פניהם. ואשוב לזה בתוך הדברים הבאים.
ושם בנוסף לכרובים הללו נתן גם את להט החרב המתהפכת, ויש להבין מה זה. האלוהים קובע שמירה על דרך עץ החיים, הווה אומר, הוא מיידע אותנו כי קיימת דרך כזו, אך, הוא מוסיף, היא שמורה היטב בידי כחות גדולים:כרובים ולהט החרב המתהפכת. אלא, שהוא מיידע אותנו. כלומר, אם נפשו של מי מאיתנו בני האדם חפצה ללכת בדרך, הרי שיכול הוא לעשות כן. אלא שלא תהיה זו דרך קלה. יטעוהו הכרובים ויבהילוהו, יקדימו לו פנים, והוא יחשוב כי רבים הם, וכי אין לו סיכוי לעבור דרכם. ואף על פי כן, אם יתחזק וימשיך ללכת, הרי שיתקל בלהט החרב המתהפכת, וזה מה?
זאת התורה. התורה היא החסם האחרון בפני הגן, בפני עץ החיים, שהוא גם הוא – התורה. התורה היא היא החוצצת בין האדם לבין החיים. והיא החיים. והיא דרך עץ החיים. אלא שפנים רבות לה, לתורה, ובשבתה כלהט החרב המתהפכת, היא זו אשר אמונה על שמירת הגן, על שמירת עץ החיים. רוצה עץ חיים? עליך לעבור דרך התורה. עליך להשתמש בה על מנת שתוכל לנצח אותה, להנציח אותה. ויהיה שיאמר והרי היא נצחית, ומה עלי לעשות, אפוא, על מנת להנציח את הנצחי? על בן התורה לחיות את התורה בכל כחו. ומעיד אני שאין דבר קשה מזה בכל העולם כולו. וגם, כך שמעתי, אין קל מזה. והכל בידי שמים.
ובדרוש קל יותר, הרי שהתהפכות היא מעין "מצב רוח". כי מי שמבקש לשוב אל דרך עץ החיים – זו התורה שאין בלתה, הרי שיתעורר בו להט אליה. הוא יתלהב וידבר אך בה, ויראה אותה כאור גדול וכמאור חייו וילך בעוז ובגבורה.
אלא שאז תתהפך החרב, ולבו יתקרר ויקפא, וכל העניין יראה לו כשגעון אחד גדול. וכשלוקחים חרב, והופכים, הרי שמתקבלת תיבת ברח, וזה עניינה של החרב. אין אנו מורשים לבוא אל הגן מתוך גחמה, וכי אנו "מרגישים טוב". אלה אשר בחרו ללכת בנתיב, נדרשים הם לבוא אל הגן גם אם דעכה ההתלהבות הראשונית, גם אם ההליכה קשה בדרך. וזו החרב מפלחת את ליבו של כל שב. ויש שנופלים בדרך, ויש המתחזקים. והמגן מפניה הוא ביטוי אחד בעברית וכתבנוהו ושמו ואף על פי כן. ואף על פי כן, יעבור עלי מה שיעבור, אני מן הדרך לא יורד.
וזו תפילתי בשעה זו, פסח התשע"א, י"ז בניסן.

השבח לאל על הדברים שכתב בי, והתודה והברכה, ומי יתן ויעמדו אלה הדברים לימינם של היוצאים מעבדות לחרות.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדי האל הגבור והנורא. ובוודאי חיסרתי, ובוודאי פגמתי.
השיר והשבח לחי עולמים התהילה והתפארת לחי עולמים.

וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s